(ד) וְאֵלּוּ מִן הַהֲלָכוֹת שֶׁאָמְרוּ בַעֲלִיַּת חֲנַנְיָה בֶן חִזְקִיָּה בֶן גֻּרְיוֹן כְּשֶׁעָלוּ לְבַקְּרוֹ. נִמְנוּ וְרַבּוּ בֵּית שַׁמַּאי עַל בֵּית הִלֵּל, וּשְׁמֹנָה עָשָׂר דְּבָרִים גָּזְרוּ בוֹ בַיּוֹם:
(4) And these are among the halakhot that the Sages, who went up to visit him, said in the upper story of Ḥananya ben Ḥizkiya ben Garon. The precise nature of these halakhot will be explained in the Gemara. These halakhot are considered one unit because they share a distinctive element. Since many Sages were there, among them most of the generation’s Torah scholars in Eretz Yisrael, they engaged in discussion of various halakhot of the Torah. It turned out that when the people expressing opinions were counted, the students of Beit Shammai outnumbered the students of Beit Hillel, and they issued decrees with regard to eighteen matters on that day in accordance with the opinion of Beit Shammai.
ואלו הן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון שעלו לבקרו ונמנו ורבו ב"ש על ב"ה ושמנה עשר דברים גזרו בו ביום: אותו היום היה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל. רבי אליעזר אומר בו ביום גדשו את הסאה. רבי יהושע אומר בו ביום מחקו אותה. אמר לו ר' ליעזר אילו היתה חסירה ומילאוה יאות. לחבית שהיא מליאה אגוזין כל מה שאתה נותן לתוכה שומשמין היא מחזקת. אמר לו רבי יהושע אילו היתה מליאה וחיסרוה יאות. לחבית שהיתה מליאה שמן כל מה שאתה נותן לתוכה מים היא מפזרת את השמן. תנא ר' יהושע אונייא תלמידי ב"ש עמדו להן מלמטה והיו הורגין בתלמידי ב"ה. תני ששה מהן עלו והשאר עמדו עליהן בחרבות וברמחים. תני שמונה עשרה דבר גזרו ובשמונה עשרה רבו. ובשמונה עשרה נחלקו.
ואידך הבוצר לגת שמאי אומר הוכשר הלל אומר לא הוכשר א"ל הלל לשמאי מפני מה בוצרין בטהרה ואין מוסקין בטהרה א"ל אם תקניטני. גוזרני טומאה אף על המסיקה נעצו חרב בבית המדרש אמרו הנכנס יכנס והיוצא אל יצא ואותו היום היה הלל כפוף ויושב לפני שמאי כאחד מן התלמידים והיה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל וגזור שמאי והלל ולא קבלו מינייהו ואתו תלמידייהו גזור וקבלו מינייהו
וחנניה בן חזקיה בן גרון ז"ל מבעלי החכמה וגדול בדורו ונסתפקו חכמי דורו בספר יחזקאל והוא נער חצנו לפרש ענינו ונתיחד בעלייה לחבר הפירוש והיו החכמים ע"ה מבקרין אותו תמיד והוא מתעסק באותו חבור ופעם אחת בקרו אותו ונתקבץ שם קבוץ גדול מתלמידי שמאי ובית הלל ולא נשאר באותו הדור מי שהיה ראוי להוראה שלא היו באותו מעמד ונמנו והיו בית שמאי יותר והשם אמר אחרי רבים להטות (שמות כ״ג:ב׳) כאשר נתננו העקר בפתיחת חבורנו זה ובית שמאי כולם הסכימו על אלה הגזירות הי"ח דבר באותו היום ויהי כן וגזרו י"ח דבר ועוד הסכימו ב"ש וב"ה באותו היום בי"ת הלכות ולא היה ביניהם מחלוקת אפי' באחת ונחלקו בי"ח הלכות ולא נמנו עליהם לדעת הרבים ואולי נמנו ורבו ב"ה כי אולי היה א' מתלמידי שמאי סובר כדעת ב"ה או מתלמידי בית הלל סובר כדעת בית שמאי
"בתשעה בו [-בחודש אדר] גזרו תענית על שנחלקו בית שמאי ובית הילל זה על זה".
(מגילת תענית)
באמצע המאה העשרים התרחש אירוע מסעיר באוניברסיטת אוקספורד: שני פילוסופים שהשפיעו רבות על הפילוסופיה המודרנית לודויג ויגנשטיין וקרל פופר נכנסו לויכוח לוהט אשר בסופו וינגשטיין איים על פופר בדוקרן האח של האולם בו ארע הויכוח. יתכן כי חכמי ישראל וכן חכמי אומות העולם, כאשר בא לידם ויכוח מהותי הם רואים בויכוח כאיום קיומי המביא לאקטים הנראים כטבח אך אינם מגיעים לידי מימושו. ואם ישאל השואל כיצד אנשים אינטליגנטים מגיעים לידי אקטים אמוציונאליים כאלו, התשובה לדבר כי החכם והפילוסוף בניגוד לרוב בני האדם מאמינים לדעותיהם, וחשים זהות עמוקה איתם עד כדי כך שערעור עליהם פעמים היא כמו אירוע על קיומם.
(שיעורים במסכת ביצה מאת אביעד ברטוב)
(ד) בֵּית שַׁמַּאי מַתִּירִין הַצָּרוֹת לָאַחִים, וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִים. חָלְצוּ, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין מִן הַכְּהֻנָּה, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִים. נִתְיַבְּמוּ, בֵּית שַׁמַּאי מַכְשִׁירִים, וּבֵית הִלֵּל פּוֹסְלִין. אַף עַל פִּי שֶׁאֵלּוּ אוֹסְרִין וְאֵלּוּ מַתִּירִין, אֵלּוּ פּוֹסְלִין וְאֵלּוּ מַכְשִׁירִין, לֹא נִמְנְעוּ בֵּית שַׁמַּאי מִלִּשָּׂא נָשִׁים מִבֵּית הִלֵּל, וְלֹא בֵית הִלֵּל מִבֵּית שַׁמַּאי. כָּל הַטָּהֳרוֹת וְהַטֻּמְאוֹת שֶׁהָיוּ אֵלּוּ מְטַהֲרִין וְאֵלּוּ מְטַמְּאִין, לֹא נִמְנְעוּ עוֹשִׂין טָהֳרוֹת אֵלּוּ עַל גַּבֵּי אֵלּוּ:
(4) Beit Shammai permit the rivals to the brothers [for marriage], but Beit Hillel forbid [them]. [If these women] had performed Chalitzah Beit Shammai disqualify them from [subsequently marrying] priests, but Beit Hillel allow them [to do so]. [If these women] had undergone Yibum, Beit Shammai permit them [to subsequently marry priests], but Beit Hillel disqualify them [from such a union]. Even though these [one school] prohibit and these [the other school] permit, these disqualify and these allow, Beit Shammai did not refrain from marrying women from Beit Hillel, nor did Beit Hillel [refrain from marrying women] from Beit Shammai. [With regard to] purity and impurity where these ruled [a matter] pure and these ruled [it] impure, they did not refrain from using [utensils] the other deemed pure.
א"ר אבא אמר שמואל שלש שנים נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים חיים הן והלכה כב"ה וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי ב"ש ולא עוד אלא שמקדימין דברי ב"ש לדבריהן כאותה ששנינו מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית בית שמאי פוסלין וב"ה מכשירין אמרו ב"ה לב"ש לא כך היה מעשה שהלכו זקני ב"ש וזקני ב"ה לבקר את ר' יוחנן בן החורנית ומצאוהו יושב ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית אמרו להן בית שמאי (אי) משם ראיה אף הן אמרו לו אם כך היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך ללמדך שכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו וכל המגביה עצמו הקב"ה משפילו כל המחזר על הגדולה גדולה בורחת ממנו וכל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת אחריו וכל הדוחק את השעה שעה דוחקתו וכל הנדחה מפני שעה שעה עומדת לו
אותו סיפור - 3 נרטיבים שונים...
מה נותנת לנו האפשרות לספר את הסיפור בצורה אחרת?
למה חשוב למסגר את הסיפור (בצורה מסויימת)?
למה למרות הסיפורים מחלוקת ב"ש וב"ה נחשבת למחלוקת לשם שמיים ומחלוקת קורח היא מחלוקת שלא לשם שמיים? (אישי / רעיוני)
הפרדה בין הדעה לאדם (וגישטיין פופר ב"ש וב"ה מתחתנים זה בזה)
הקשבה רדיקלית - לדבר את דעתו של האחר (ב"ה)
לסיכום:
1. מסגור הסיפור (הבחירה מה להדגיש ומה לא)
2. הפרדה בין דעות לאנשים
3. אחים אנחנו
4. הקשבה רדיקלית