×
Friend,    With Purim right around the corner, Sefaria is busy preparing for the “Purim bump” — the increase in users who visit Sefaria to celebrate the holiday. Last year, more than 100,000 people visited the library or used the app to connect with the holiday or read along with Megillat Esther. This year we’re expecting even more.    To help with our text and tech preparations ahead of this busy time, a generous Jewish foundation is matching all gifts to the library up to $36,000.    Please give today to help us meet your learning needs!     
Avos 2:1 וֶהֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ
tn
Byt n

וֶהֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ.

(1) Rabbi said: which is the straight path that a man should choose for himself? One which is an honor to the person adopting it, and [on account of which] honor [accrues] to him from others. And be careful with a light commandment as with a grave one, for you did know not the reward for the fulfillment of the commandments. Also, reckon the loss [that may be sustained through the fulfillment] of a commandment against the reward [accruing] thereby, and the gain [that may be obtained through the committing] of a transgression against the loss [entailed] thereby. Apply your mind to three things and you will not come into the clutches of sin: Know what there is above you: an eye that sees, an ear that hears, and all your deeds are written in a book.

והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה וכו'.
שאע"פ שאין שכרה ידוע כמה הוא. ידענו ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא. וששכר האמתי הוא בעוה"ב ואין ערך אליו מהטוב הגשמי שאתה מפסידו כמו שדרשו (ברכות ל"ד) על עין לא ראתה. וכמאמרם. יפה שעה אחת של קורת רוח וכו'
ורבי לא חלק בזה על אנטיגנוס. אבל אמר שכאשר יפגע בך מנוול זה הוא שטן הוא יצר הרע. שאז ראוי שתחשוב הפסד ושכר כדי להעבירו מעליך. הר"י אברבנאל וכך כתוב בדרך חיים.
ולפי מה שכתבתי שם במשנת אנטיגנוס שלא בא לשלול ולהוציא העובד בשכר מכלל עובדי ה׳. ולא דיבר אלא שהעבודה היותר נבחרת ושאין למעלה הימנה הוא העובד שלא על מנת לקבל פרס. א"כ דברי רבי הן אמורין בכלל. ועל הרוב. ואנטיגנוס על הפרט הוא אומר ומי יתן שלא יהיה בכלל אלא מה שבפרט.
AND CONSIDER THE LOSS INCURRED IN PERFORMING A COMMANDMENT AGAINST ITS REWARD. For although the amount of the reward is unknown, we do know that “there is no reward for a commandment in this world,” that the true reward is in the world to come, and there is no comparison between it and whatever material pleasure one has foregone. As per the midrashic interpretation of the verse “No eye has seen this” (Isaiah 64:3), and their dictum: one moment of pleasure in the next world is greater than an entire life of it in this one (Avot 4:17).And Rabbi certainly did not disagree with Antigonos of Socho’s teaching that one shouldn’t be like a servant serving G-d for pay. He meant, rather, that when you are accosted by the “vile one”—he who is called satan and the “evil inclination”—consider loss and reward in order to deflect him—Abarbanel and Maharal in Derech Chaim.Now according to my commentary on the mishna of Antigonos (Avot 1:3), where I write that Antigonos did not mean that those who serve in order to receive reward are not really servants of G-d, we can say that Rabbi’s approach is for the greater part of the people, and Antigonos’ is for the very few. If only the greater part were just as the few!

מִי שֶׁהַדִּין נוֹתֵן שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְלֹא רָצָה לְגָרֵשׁ. בֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן מַכִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי וְיִכְתֹּב הַגֵּט וְהוּא גֵּט כָּשֵׁר.

וְלָמָּה לֹא בִּטֵּל גֵּט זֶה שֶׁהֲרֵי הוּא אָנוּס בֵּין בְּיַד עַכּוּ"ם בֵּין בְּיַד יִשְׂרָאֵל. שֶׁאֵין אוֹמְרִין אָנוּס אֶלָּא לְמִי שֶׁנִּלְחַץ וְנִדְחַק לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב בּוֹ מִן הַתּוֹרָה לַעֲשׂוֹתוֹ כְּגוֹן מִי שֶׁהֻכָּה עַד שֶׁמָּכַר אוֹ עַד שֶׁנָּתַן.

אֲבָל מִי שֶׁתְּקָפוֹ יִצְרוֹ הָרַע לְבַטֵּל מִצְוָה אוֹ לַעֲשׂוֹת עֲבֵרָה וְהֻכָּה עַד שֶׁעָשָׂה דָּבָר שֶׁחַיָּב לַעֲשׂוֹתוֹ אוֹ עַד שֶׁנִּתְרַחֵק מִדָּבָר הָאָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ אֵין זֶה אָנוּס מִמֶּנּוּ אֶלָּא הוּא אָנַס עַצְמוֹ בְּדַעְתּוֹ הָרָעָה.

לְפִיכָךְ זֶה שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְגָרֵשׁ מֵאַחַר שֶׁהוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת מִיִּשְׂרָאֵל וְרוֹצֶה הוּא לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּצְוֹת וּלְהִתְרַחֵק מִן הָעֲבֵרוֹת וְיִצְרוֹ הוּא שֶׁתְּקָפוֹ וְכֵיוָן שֶׁהֻכָּה עַד שֶׁתָּשַׁשׁ יִצְרוֹ וְאָמַר רוֹצֶה אֲנִי כְּבָר גֵּרֵשׁ לִרְצוֹנוֹ.

When a man whom the law requires to be compelled to divorce his wife does not desire to divorce her, the court should have him beaten until he consents, at which time they should have a get written. The get is acceptable. This applies at all times and in all places.
Similarly, if gentiles beat him while telling him: "Do what the Jews are telling you to do," and the Jews have the gentiles apply pressure on him until [he consents] to divorce his wife, the divorce is acceptable. If, however, the gentiles compel him to write [a get] on their own initiative, the get is [merely] unacceptable. The rationale is that the law requires him to give a divorce.
Why is this get not void? For he is being compelled - either by Jews or by gentiles - [to divorce] against his will [and a get must be given voluntarily].
Because the concept of being compelled against one's will applies only when speaking about a person who is being compelled and forced to do something that the Torah does not obligate him to do - e.g., a person who was beaten until he consented to a sale, or to give a present. If, however, a person's evil inclination presses him to negate [the observance of] a mitzvah or to commit a transgression, and he was beaten until he performed the action he was obligated to perform, or he dissociated himself from the forbidden action, he is not considered to have been forced against his will. On the contrary, it is he himself who is forcing [his own conduct to become debased].
With regard to this person who [outwardly] refuses to divorce [his wife] - he wants to be part of the Jewish people, and he wants to perform all the mitzvot and eschew all the transgressions; it is only his evil inclination that presses him. Therefore, when he is beaten until his [evil] inclination has been weakened, and he consents [to the divorce], he is considered to have performed the divorce willfully.
[Different laws apply when] the law does not require him to divorce his wife, and a Jewish court or simple people compel him to divorce her. This get is deemed unacceptable. Since, however, it was Jews who compelled him, he [is advised] to complete the divorce [in a proper manner]. If, by contrast, gentiles compel him to divorce when it was not required, the divorce is void. Even though he tells the gentiles that he consented and tells the Jews to write and sign [a get], since the law does not require him to divorce, and he was compelled to do so by gentiles, the get is void.
(א) אל תהיו כעבדים וכו'. והדברים ברורים על דרך התוס'. כי לא נתכוין התנא לשלול כי אם העובד על מנת שהוא תנאי מוחלט. ומשמעו שאם לא יותן לו הפרס שהוא מקוה בעבודתו אז הוא מתחרט ותוהא על עבודתו. שזו היא ודאי עבודה פסולה. ואין צורך לומר שאין לו יתב'. חפץ בו. כי היא מדת הנכרים.
אבל הישראלי אע"פ שמקוה בעבודתו שכר טוב אינו בועט ביסורין מחמת זה. ואינו מהרהר אחר מדת הדין שהכל לטובה. כי את אשר יאהב ה׳ יוכיח. כאשר ייסר איש את בנו.
עַל־כֵּ֛ן יֹאמְר֥וּ הַמֹּשְׁלִ֖ים בֹּ֣אוּ חֶשְׁבּ֑וֹן תִּבָּנֶ֥ה וְתִכּוֹנֵ֖ן עִ֥יר סִיחֽוֹן׃ כִּי־אֵשׁ֙ יָֽצְאָ֣ה מֵֽחֶשְׁבּ֔וֹן לֶהָבָ֖ה מִקִּרְיַ֣ת סִיחֹ֑ן אָֽכְלָה֙ עָ֣ר מוֹאָ֔ב בַּעֲלֵ֖י בָּמ֥וֹת אַרְנֹֽן׃
Therefore the bards would recite: “Come to Heshbon; firmly builtAnd well founded is Sihon’s city. For fire went forth from Heshbon,Flame from Sihon’s city,Consuming Ar of Moab,The lords of Bamoth by the Arnon.
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מַאי דִּכְתִיב: ״עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים וְגוֹ׳״?
״הַמֹּשְׁלִים״ – אֵלּוּ הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם. ״בּוֹאוּ חֶשְׁבּוֹן״ – בּוֹאוּ וּנְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם; הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, וּשְׂכַר עֲבֵירָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ.
״תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן״ – אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן, תִּבָּנֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְתִכּוֹנֵן לָעוֹלָם הַבָּא...
״כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן וְגוֹ׳״ – תֵּצֵא אֵשׁ מִמְּחַשְּׁבִין, וְתֹאכַל אֶת שֶׁאֵינָן מְחַשְּׁבִין.
The Gemara cites a related discussion. Rabbi Shmuel bar Naḥman says that Rabbi Yoḥanan says: What is the meaning of that which is written: “Therefore they that speak in parables [hamoshlim] say: Come to Heshbon! Let the city [ir] of Sihon be built and established! For a fire is gone out of Heshbon, a flame from the city of Sihon; it has devoured Ar of Moab, the lords of the high places of Arnon” (Numbers 21:27–28)? The Gemara interprets these verses homiletically. Hamoshlim”; these are the people who rule over [hamoshlim] their evil inclination. They will say: “Come to Heshbon,” meaning: Come and let us calculate the account of [ḥeshbono] the world, i.e., the financial loss incurred by the fulfillment of a mitzva in contrast to its reward, and the reward for committing a transgression, i.e., the pleasure and gain received, in contrast to the loss it entails. “Let it be built and established” means that if you make this calculation, you will be built in this world and you will be established in the World-to-Come. The phrase “city [ir] of Sihon” means that if a person fashions himself like this young donkey [ayir] that follows after pleasant talk [siḥa], i.e., if one is easily tempted to listen to his inclination, what is written after it? “For a fire is gone out of Heshbon…it has devoured,” i.e., a fire will go out from those who calculate the effect of their deeds in the world, and will consume those who do not calculate and examine their ways but instead do as they please.
ולהיות שהקדוש ברוך הוא רצה שהאדם יהיה בעל יצר, שיוכל להיות מנוצח או נוצח בשיקול אחד, לכן שָׂם בהם הידיעה, אך סגורה כגחלת, ושתוכל להתפשט כשלהבת, והבחירה ביד האדם.
וחכמינו זכרונם לברכה אמרו (בבא בתרא עח ב): "על כן יאמרו המושלים: בואו חשבון" (במדבר כא כז); "המושלים" – אלו המושלים ביצרם, "בואו חשבון" – בואו ונחשוב חשבונו של עולם, כי מי שאינו מושל ביצרו לא ישים עצמו לזה לעולם, אך המושלים ביצרם הם יעשו את הדבר הזה, וילמדוהו לאחרים לעשות אותו:
הלא האדם רוב שנות־ימיו עומד לחשוב חשבונות עסקיו, עסקי חיי־שעה, ולמה לא ישים אל לבבו אפילו שעה אחת גם לזאת – לחשוב מחשבת ממש: מה הוא? ולמה בא לעולם? או מה מבקש ממנו מלך מלכי־המלכים הקדוש ברוך הוא? ומה יהיה סוף כל עניניו? זאת היא התרופה היותר גדולה וחזקה שתוכל להמציא נגד היצר, והיא קלה, ופעולתה גדולה ופריה רב, שיעמוד האדם בכל יום לפחות שעה אחת פנוי משאר כל המחשבות לחשוב רק על הענין הזה שאמרתי...
It is therefore incumbent on man to contemplate, for without contemplation wisdom will not knock at his door rather only leave him in the dark and left to his own devices man will lead himself down a path of vanity and opacity. A man that chooses this path will need to give an accounting to The King of Kings in due time for not using his wisdom to gain in this world. This lack of focus is a defining strategy of the evil inclination, who sinks unrelenting effort to cause man to fail, because discovery of the truth strengthens the soul to distance itself from the evil inclination and therefore in turn nothing weakens the soul as lack of knowledge does. ... If man was mindful of this knowledge sinners wouldn't exist, temptation wouldn't even wield power, similar to its irrelevance to angels. G-d wanted man to conquer or to be conquered via temptation and his subsequent choices, and therefore gave us this knowledge that remains latent as a flame is within a coal. Our sages of blessed memory have said (Bava Batra 78b): "Wherefore they who speak in similes (Hamoshlim) say, Come to Ḥeshbon..." (Bamidbar 21:27), 'Hamoshlim' (who speak in similes) - refers to those that control their inclination, "Bo'oo Heshbon (Come to Heshbon) - Come and let us calculate the account (heshbono) of the world! Those that do not control their inclination will never prioritize this - However, those that do control their inclination will practice this and teach others to act as well. If man spends most of his time thinking about his temporal situation, why doesn't he invest even a minute amount of time on more important thoughts: What is he? Why is he in the world? Or what is The King of All Kings requesting of me? What it the purpose of everything? This is the strongest antidote that can be fashioned against our inclination and it is so easy, yet its impact is so significant. All that is needed is to clear the mind from everything else for at least an hour to think about the aforementioned. Introspecting, one should ask, what did the forefathers do that endeared them so to G-d? What did Moses do? What did King David do and all the spiritual giants that preceded? These questions will breed answers that direct one to do good and in turn better ones life.
וְהַהוֹלֵךְ בְּעוֹלָמוֹ בְּלִי הִתְבּוֹנְנוּת אִם טוֹבָה דַּרְכּוֹ אוֹ רָעָה, הִנֵּה הוּא כְּסוּמָא הַהֹלֵךְ עַל שְׂפַת הַנָּהָר אֲשֶׁר סַכָּנָתוֹ וַדַּאי עֲצוּמָה וְרָעָתוֹ קְרוֹבָה מֵהַצָּלָתוֹ.
וְהִנֵּה יִרְמְיָהוּ הָיָה מִתְאוֹנֵן עַל רֹעַ בְּנֵי דּוֹרוֹ מִפְּנֵי הֱיוֹתָם נְגוּעִים בְּנֶגַע הַמִּדָּה הַזֹּאת, שֶׁהָיוּ מַעֲלִימִים עֵינֵיהֶם מִמַּעֲשֵׂיהֶם בְּלִי שֶׁיָּשִׂימוּ לֵב לִרְאוֹת מָה הֵם: הַלְהֵעָשׂוֹת אִם לְהֵעָזֵב? וְאָמַר עֲלֵיהֶם (ירמיה ח): אֵין אִישׁ נִחָם עַל רָעָתוֹ לֵאמֹר וְגוֹ' כֻּלֹּה שָׁב בִּמְרוּצָתָם כְּסוּס שׁוֹטֵף בַּמִּלְחָמָה. וְהַיְנוּ, שֶׁהָיוּ רוֹדְפִים וְהוֹלְכִים בִּמְרוּצַת הֶרְגֵּלָם וְדַרְכֵיהֶם מִבְּלִי שֶׁיַּנִּיחוּ זְמַן לְעַצְמָם לְדַקְדֵּק עַל הַמַּעֲשִׂים וְהַדְּרָכִים, וְנִמְצָא שֶׁהֵם נוֹפְלִים בָּרָעָה בְּלִי רְאוֹת אוֹתָהּ.
וְאוּלָם הִנֵּה זֹאת בֶּאֱמֶת אַחַת מִתַּחְבּוּלוֹת הַיֵּצֶר הָרַע וְעָרְמָתוֹ לְהַכְבִּיד עֲבוֹדָתוֹ בִּתְמִידוּת עַל לִבּוֹת בְּנֵי הָאָדָם עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר לָהֶם רֶוַח לְהִתְבּוֹנֵן וּלְהִסְתַּכֵּל בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ הֵם הוֹלְכִים. כִּי יוֹדֵעַ הוּא שֶׁאִלּוּלֵי הָיוּ שָׂמִים לִבָּם כִּמְעַט קָט עַל דַּרְכֵיהֶם, וַדַּאי שֶׁמִּיָּד הָיוּ מַתְחִילִים לְהִנָּחֵם מִמַּעֲשֵׂיהֶם, וְהָיְתָה הַחֲרָטָה הוֹלֶכֶת וּמִתְגַּבֶּרֶת בָּהֶם עַד שֶׁהָיוּ עוֹזְבִים הַחֵטְא לְגַמְרֵי.
וַהֲרֵי זוֹ מֵעֵין עֲצַת פַּרְעֹה הָרָשָׁע שֶׁאָמַר (שמות ה): תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְגוֹ', שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן שֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ לָהֶם רֶוַח כְּלָל לְבִלְתִּי יִתְּנוּ לֵב אוֹ יָשִׂימוּ עֵצָה נֶגְדּוֹ, אֶלָּא הָיָה מִשְׁתַּדֵּל לְהַפְרִיעַ לִבָּם מִכָּל הִתְבּוֹנְנוּת בְּכֹחַ הַתְמָדַת הָעֲבוֹדָה הַבִּלְתִּי מַפְסֶקֶת.
כֵּן הִיא עֲצַת הַיֵּצֶר הָרַע מַמָּשׁ עַל בְּנֵי הָאָדָם, כִּי אִישׁ מִלְחָמָה הוּא וּמְלֻמָּד בְּעַרְמִימוּת, וְאִי אֶפְשָׁר לִמָּלֵט מִמֶּנּוּ אֶלָּא בְּחָכְמָה רַבָּה וְהַשְׁקָפָה גְּדוֹלָה. הוּא מָה שֶׁהַנָּבִיא צוֹוֵחַ וְאוֹמֵר (חגי א':ה'): שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל דַּרְכֵיכֶם.
וַחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (מועד קטן ה): כָּל הַשָּׁם אָרְחוֹתָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה וְרוֹאֶה בִּישׁוּעָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
One who walks along in his world without contemplating whether his ways are good or evil is similar to a blind man walking on the bank of a river. His danger is certainly very great and his calamity is more likely than his escape. For negligence in guarding oneself from danger due to natural blindness and negligence due to willful blindness, namely shutting one's eyes by choice and desire is one and the same. Jeremiah would bemoan on the evil of his contemporaries' affliction with the disease of this trait. They would turn a blind eye to their deeds, not putting heart to consider what they were doing, whether to do or refrain from doing it. Regarding them he said: "no man regrets of his evil, saying, What have I done? Each one running to his own course, as the horse rushes into the battle." (Jer. 8:6) The explanation is that they would pursue and go by the momentum of habit and conduct, without leaving themselves time to consider their deeds and ways. Thus they fell into evil without even seeing it. In truth, this is one of the cunning strategies of the evil inclination, to relentlessly burden people's hearts with his service so as to leave them no room to reflect and consider which road they are taking. For he knows that if they were to put their ways to heart even the slightest bit, certainly they would immediately begin to feel regret for their deeds. The remorse would go and intensify within them until they would abandon the sin completely. This is similar to the wicked Pharaoh's advice saying "intensify the men's labor..." (Ex. 5:9). His intention was to leave them no time whatsoever to oppose him or plot against him. He strove to confound their hearts of all reflection by means of the constant, incessant labor. This is precisely the ploy employed by the evil inclination on human beings. For he is a skilled warrior, expert in the art of cunning. It is impossible to escape from him without great wisdom and far-reaching vision. This is what the prophet screamed out "give heed to your ways!" (Chagai 1:7). And as Shlomo in his wisdom said: "Give not sleep to your eyes, nor slumber to your eyelids. Save yourself as a deer from the hand of the hunter and as a bird from the hand of the fowler" (Prov. 6:4). And our sages of blessed memory said "whoever scrutinizes his ways in this world merits to see the salvation of the holy One blessed be He".

(יג) וַיֹּ֨אמֶר ה׳ אֱלֹקִ֛ים לָאִשָּׁ֖ה מַה־זֹּ֣את עָשִׂ֑ית וַתֹּ֙אמֶר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה הַנָּחָ֥שׁ הִשִּׁיאַ֖נִי וָאֹכֵֽל׃

(13) And God ה׳ said to the woman, “What is this you have done!” The woman replied, “The serpent duped me, and I ate.”

(יג) וַאֲמַר ה׳ אֱלֹקִים לְאִתְּתָא מַה דָּא עַבְדָת וַאֲמָרַת אִתְּתָא חִוְיָא אַטְעַיָנִי וַאֲכָלִית:

(13) Adonoy Elohim said to the woman, What is this that you have done? She said, The serpent deceived me, and I ate.

(לט) וְהָיָ֣ה לָכֶם֮ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־כׇּל־מִצְוֺ֣ת ה׳ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם׃

(39) That shall be your fringe; look at it and recall all the commandments of ה׳ and observe them, so that you do not follow your heart and eyes in your lustful urge.

(לט) וִיהוֹן לְכוֹן לִכְרוּסְפְּדִין וְתֶחֱזוּן יָתֵיהּ וְתִדְכְּרוּן יָת כָּל פִּקּוּדַיָּא דַיְיָ וְתַעְבְּדוּן יָתְהוֹן וְלָא תִטְּעוּן בָּתַר הִרְהוּר לִבְּכוֹן וּבָתַר חֵיזוּ עֵינֵיכוֹן דִּי אַתּוּן טָעַן בַּתְרֵיהוֹן:

(39) And it will be to you for fringes and you will look upon it and you will remember all of Adonoy’s commandments and you will perform them; and you will not search [stray] after [the desire of] your hearts and after [the sight] your eyes which cause you to go astray.

(ל) וַיִּשְׁאַ֣ל יַעֲקֹ֗ב וַיֹּ֙אמֶר֙ הַגִּֽידָה־נָּ֣א שְׁמֶ֔ךָ וַיֹּ֕אמֶר לָ֥מָּה זֶּ֖ה תִּשְׁאַ֣ל לִשְׁמִ֑י וַיְבָ֥רֶךְ אֹת֖וֹ שָֽׁם׃

(30) Jacob asked, “Pray tell me your name.” But he said, “You must not ask my name!” And he took leave of him there.

לֶעָתִיד לָבֹא, מְבִיאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיֵצֶר הָרָע, וְשׁוֹחֲטוֹ בִּפְנֵי הַצַּדִּיקִים וּבִפְנֵי הָרְשָׁעִים.

צַדִּיקִים נִדְמֶה לָהֶם כְּהַר גָּבוֹהַּ, וּרְשָׁעִים נִדְמֶה לָהֶם כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה.

הַלָּלוּ בּוֹכִין וְהַלָּלוּ בּוֹכִין.

צַדִּיקִים בּוֹכִין וְאוֹמְרִים: הֵיאַךְ יָכוֹלְנוּ לִכְבּוֹשׁ הַר גָּבוֹהַּ כָּזֶה!

וּרְשָׁעִים בּוֹכִין וְאוֹמְרִים: הֵיאַךְ לֹא יָכוֹלְנוּ לִכְבּוֹשׁ אֶת חוּט הַשַּׂעֲרָה הַזֶּה!

The Gemara answers: This can be understood as Rabbi Yehuda taught: In the future, at the end of days, God will bring the evil inclination and slaughter it in the presence of the righteous and in the presence of the wicked. For the righteous the evil inclination appears to them as a high mountain, and for the wicked it appears to them as a mere strand of hair. These weep and those weep. The righteous weep and say: How were we able to overcome so high a mountain? And the wicked weep and say: How were we unable to overcome this strand of hair? And even the Holy One, Blessed be He, will wonder with them, as it is stated with regard to the eulogy: “So says the Lord of hosts: If it be wondrous in the eyes of the remnant of this people in those days, it should also be wondrous in My eyes” (Zechariah 8:6).
אוּלָם כְּבָר נִתְבָּאֵר לְמַעְלָה. כִּי כָּל זֶה הוּא בֶּאֱמֶת נַעֲלֶה וְנִשְׂגָּב מִשֵּׂכֶל אֱנוֹשִׁי. וּכְמוֹ אֲשֶׁר הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ בְּחָכְמָתוֹ וִיכָלְתּוֹ. שָׂם גְּבוּל לְכֹחַ הַיִּרְאָה בָּאָדָם. וּמָנַע מִטִּבְעוֹ אֶת מוֹרָאוֹ וּפַחַד עָנְשׁוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. כֵּן בְּחָכְמָתוֹ וִיכָלְתּוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. שָׂם כֹּחַ בָּאָדָם שֶׁיּוּכַל לְשׁוֹבֵב אֵלָיו יִרְאָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. בְּכֹחַ עֲמָלוֹ וִיגִיעוֹ. אִם יִרְצֶה לְבַקֵּשׁ יִרְאַת ה׳ חָכְמָה וּמוּסָר:
הוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל בַּגְּמָרָא בָּבָא בַּתְרָא דַּף ע"ח. עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמּוֹשְׁלִים אֵלּוּ הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם. בּוֹאוּ חֶשְׁבּוֹן בּוֹאוּ וְנַחֲשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ עַיֵּן שָׁם.
וּכְפִי הַנִּרְאֶה מִזֶּה. כִּי רַק הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם. אֲשֶׁר כְּבָר כָּבְשׁוּ לִפְנֵיהֶם אֶת הַמִּלְחָמָה עִם יִצְרָם לִמְשֹׁל עָלָיו. הֵמָּה יוּכְלוּ לְיָעֵץ מֵשָׁרִים. לַחֲשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. וְכֵן כָּתַב בְּסֵפֶר מְסִלַּת יְשָׁרִים פֶּרֶק ג' עַל הַמַּאֲמָר הַזֶּה. וְזֶה כִּי הָעֵצָה הָאֲמִתִּית הַזֹּאת. לֹא יוּכְלוּ לָתֵת אוֹתָהּ וְלִרְאוֹת אֲמִתָּתָהּ . אֶלָּא אוֹתָם שֶׁכְּבָר יָצְאוּ מִתַּחַת יַד יִצְרָם וּמָשְׁלוּ בּוֹ עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ עַיֵּן שָׁם.
וּבְהַשְׁקָפָה רִאשׁוֹנָה יִפָּלֵא מְאֹד. אֵיזוֹ חָכְמָה וְהַשְׂכָּלָה יֵשׁ בָּעֵצָה הַזֹּאת. כִּי לִכְאוֹרָה הוּא דָּבָר פָּשׁוּט הַמּוּבָן לְכָל אִישׁ. כִּי הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁל הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ. וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ הוּא עֵצָה טוֹבָה וְתַחְבּוּלָה לְנֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע. לִהְיוֹת סָר מֵרַע וְלַעֲשׂוֹת טוֹב:
אוּלָם הוּא הַדָּבָר. יַעַן כִּי בֶּאֱמֶת אֲמִתַּת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. גָּלוּי וְיָדוּעַ לְכָל אִישׁ גַּם קֹדֶם הַחֶשְׁבּוֹן. בַּל יֹאמַר הָאָדָם לְנַפְשׁוֹ נוֹאָשׁ. הֵן אָנֹכִי יוֹדֵעַ אֶת כֹּל וּמַאֲמִין בַּכֹּל. וְהִנְנִי מֵבִין וּמַשְׂכִּיל. לֹא נֶעְלָם מִמֶּנִּי שְׂכַר מִצְוָה וְהֶפְסֵד עֲבֵרָה. וּבְכָל זֹאת יִרְאַת ה׳ רְחוֹקָה מִכִּלְיוֹתַי. וּמַה תּוֹעֶלֶת לִי בְּחֶשְׁבּוֹנוֹת:
אוּלָם הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם. אֲשֶׁר כְּבָר לִמְּדוּ יְדֵיהֶם לַקְּרָב. לִלְחֹם אֶת מוֹשֵׁל. הִיא מִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר. הֵמָּה יוֹדְעִים עַל יְדֵי דַּרְכֵי הַנִּסָּיוֹן. כִּי לֹא כֵן הַדָּבָר. כִּי הָאֱמוּנָה וְהַיְדִיעָה לְבַד. בְּלֹא רָצוֹן וּבְלִי חֶשְׁבּוֹן וָדַעַת. לֹא תַּעֲשֶׂה פְּרִי מְאוּמָה. אוּלָם כַּאֲשֶׁר יִרְצֶה הָאָדָם. לְבַקֵּשׁ חָכְמָה וּמוּסָר חֶשְׁבּוֹן וָדַעַת וְאֵין חֶשְׁבּוֹן בְּלִי הִתְבּוֹנְנוּת. לַחֲשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. מִשְּׂכַר מִצְוָה וְהֶפְסֵד עֲבֵרָה. בְּהִתְבּוֹנְנוּת בְּכָל פְּרָטֶיהָ. בְּכֹחָהּ יִגְבַּר אִישׁ. לִכְבֹּשׁ אֶת הַמִּלְחָמָה. וְלִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִצְרוֹ.
וְעַל כֵּן רַק הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם. אֲשֶׁר כְּבָר כָּבְשׁוּ לִפְנֵיהֶם אֶת הַמִּלְחָמָה. הֵמָּה יוּכְלוּ לָתֵת עֵצָה. וּלְלַמֵּד חָכְמָה וָדַעַת בּוֹאוּ חֶשְׁבּוֹן. בּוֹאוּ וְנַחֲשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:
וְהִנֵּה לַאֲשֶׁר אֵין אָדָם שַׁלִּיט בְּרוּחוֹ. לִכְלֹא אֶת הֲמוֹן הַמַּחֲשָׁבוֹת הַטּוֹרְדוֹת. הַמְּלֵאוֹת בְּקִרְבּוֹ מֵחֲלָלוֹ שֶׁל הַבְלֵי הָעוֹלָם וְטִרְדַת הַזְּמַן. וּלְהַפְשִׁיט אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ. מִכָּל עִנְיְנֵי הַבְלֵי הַגְּשָׁמִים. לֵישֵׁב בָּדָד וְלִדֹּם. וּלְהַעֲמִיק אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּהִתְבּוֹנְנוּת. בְּדַרְכֵי הַחֶשְׁבּוֹן מֵחֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. גַּם כִּי לְיִרְאַת ד' יֵשׁ חֶשְׁבּוֹנוֹת רַבּוֹת. וְהָאָדָם אֵינוֹ יוֹדֵעַ דַּרְכֵי הַחֶשְׁבּוֹן. מַה לְּבַקֵּשׁ חֶשְׁבּוֹן וָדַעַת. וּבַמֶּה לַחֲשֹׁב וּלְהִתְבּוֹנֵן.
עַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ הוּא כִּי הַהִסְתַּכְּלוּת וְהַהִתְבּוֹנְנוּת בְּדַרְכֵי הַחֶשְׁבּוֹן הַנַּ"ל. יִהְיֶה לִקְרוֹת וְלֶהֱגוֹת בַּסֵּפֶר. לְשַׁנֵּן בַּפֶּה וְלַחֲזֹר אֶת מַאַמְרֵי חֲכָמֵינוּ זַ"ל הַמְפֻזָּרִים בְּשַׁ"ס וּמִדְרָשִׁים וְזֹהַר הַקָּדוֹשׁ. הַמְדַבְּרִים בְּהַרְחָבַת כָּל הָעִנְיָנִים הָהֵם. מֵחֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. וּמֵהַדְּבָרִים שֶׁחָשַׁב עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל. וּמִשְּׁאָר חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ. וְאָז יִתְחַמֵּם לְבָבוֹ. וְיִתְפַּעֵל וְיִתְרַגֵּשׁ נַפְשׁוֹ. וְיִלְבַּשׁ אֵימָה וְיִרְאָה. פַּחַד וּרְעָדָה. בּוּשָׁה וְהַכְנָעָה מִלִּפְנֵי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. הוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל בִּירוּשַׁלְמִי כָּל מִי שֶׁלֹּא טָעַם טַעַם אַגָּדָה. לֹא טָעַם טַעַם יִרְאַת חֵטְא:
(א) בְּמִדְרַשׁ רַבָּה פָּרָשַׁת פְּקוּדֵי. מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא. שֶׁבָּא עֶרֶב שַׁבָּת. וְלֹא הָיָה לוֹ מֵאַן לְהִתְפַּרְנֵס. יָצָא לוֹ חוּץ מִן הָעִיר וְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הָאֱלֹקִים. וְנִתַּן לוֹ אֶבֶן טוֹבָה מִן הַשָּׁמַיִם. נְתָנָהּ לַשֻּׁלְחָנִי וּפִרְנֵס אוֹתָהּ שַׁבָּת. אָמְרָה אִשְׁתּוֹ מֵהֵיכָן אֵלּוּ. אָמַר לָהּ מִמַּה שֶּׁפִּרְנֵס הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. אָמְרָה אִם אֵין אַתָּה אוֹמֵר לִי מֵהֵיכָן הֵן. אֵינִי טוֹעֶמֶת כְּלוּם. הִתְחִיל מְסַפֵּר לָהּ. אָמַר לָהּ כָּךְ נִתְפַּלַּלְתִּי לִפְנֵי הָאֱלֹקִים וְנִתַּן לִי מִן הַשָּׁמַיִם. אָמְרָה לוֹ אֵינִי טוֹעֶמֶת כְּלוּם. עַד שֶׁתֹּאמַר לִי שֶׁתַּחֲזִירָהּ מוֹצָאֵי שַׁבָּת. אָמַר לָהּ לָמָּה. אָמְרָה לוֹ אַתָּה רוֹצֶה שֶׁיְּהֵא שֻׁלְחָנְךָ חָסֵר וְשֻׁלְחַן חֲבֵרְךָ מָלֵא. וְהָלַךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן וְהוֹדִיעַ מַעֲשֶׂה לְרַבִּי. אָמַר לוֹ לֵךְ אֱמֹר לָהּ. אִם שֻׁלְחָנֵךְ חָסֵר אֲנִי אֲמַלְּאֶנּוּ מִשֶּׁלִּי. הָלַךְ וְאָמַר לָהּ. אָמְרָה לוֹ לֵךְ עִמִּי לְמִי שֶׁלִּמֶּדְךָ תּוֹרָה. אָמְרָה לוֹ רַבִּי. וְכִי רוֹאֶה אָדָם לַחֲבֵרוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. לֹא כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק הֲוָה לוֹ עוֹלָם בְּעַצְמוֹ. שֶׁנֶאֱמַר כִּי הוֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ כוּ'. עוֹלָמִים אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא עוֹלָמוֹ. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע כֵּן הָלַךְ וְהֶחֱזִיר עַד כָּאן לְשׁוֹן הַמִּדְרָשׁ רַבָּה:
(ב) הִנֵּה הַתְּשׁוּבָה שֶׁהֵשִׁיבָה אֵשֶׁת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. הִיא חִידָה סְתוּמָה וּפְלִיאָה נֶעְלָמָה. בַּמֶּה נִצְּחָה אוֹתוֹ. וּמַה זּוֹ תְּשׁוּבָה שֶׁהֵשִׁיבָה לוֹ לְרַבִּי. וְכִי רוֹאֶה אָדָם לַחֲבֵרוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. הֲכִי תִּהְיֶה צְרִיכָה שָׁם בְּעוֹלָם הָאֱמֶת. לַחֲזֹר עַל פִּתְחֵי הַצַּדִּיקִים וְהַחֲסִידִים. לְחַפֵּשׂ אֶת רַבִּי לִדְרֹשׁ מִמֶּנּוּ לְקַיֵּם אֶת הַבְטָחָתוֹ וְלֹא תִּמְצָאֵהוּ. אוֹ כִּי לֹא תּוּכַל לִרְאוֹת אֶת פָּנָיו. וְאִם רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר. אִם שֻׁלְחָנְךָ חָסֵר אֲנִי אֲמַלְּאֶנּוּ מִשֶּׁלִּי. הַאִם אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה. דִּבֵּר וְלֹא יְקַיֵּם חָלִילָה?
(ג) שָׁנִינוּ בְּאָבוֹת פֶּרֶק ה'. בֶּן הֵא הֵא אוֹמֵר לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא. הִנֵּה בְּתַהְלוּכוֹת דַּרְכֵי הַתֵּבֵל בְּעִנְיַן שְׂכַר פְּעֻלַּת שָׂכִיר. הִנֵּה בְּעַד עֶצֶם הֶעָמָל וְהַיְגִיעָה שֶׁל הָעֲבוֹדָה לֹא יִתְחַשֵּׁב שָׂכָר הַרְבֵּה. גַּם כָּל הָעוֹבְדִים עֲבוֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וְחוֹצְבֵי אֲבָנִים. אֲשֶׁר יַעַמְלוּ בְּזֵעַת אַפַּיִם בְּכָל זֹאת שְׂכָרָם מִצְעָר מְאֹד לְיוֹם תָּמִים. וּמַה גַּם סְבִילַת צַעַר שֶׁל הָעֲבוֹדָה. לֹא נֶחֱשָׁב כְּלָל בְּיִחוּס הַשָּׂכָר. אֵין הֶבְדֵּל בֵּין אִם הָעוֹשֶׂה בַּמְּלָאכָה. הוּא אִישׁ כַּבִּיר כֹּחַ אֲשֶׁר הָעֲבוֹדָה נָקֵל לְפָנָיו. אוֹ אִם הוּא אִישׁ חַלָּשׁ בְּאֵין אוֹנִים. אֲשֶׁר תִּכְבַּד עָלָיו הָעֲבוֹדָה. אִם הוּא בָּרִיא אוּלָם אוֹ בַּעַל יִסּוּרִים. בְּכָל זֹאת אֵין יִתְרוֹן לָזֶה עַל זֶה וְהִנֵּה שְׂכָרָם כְּאֶחָד:
(ד) אָכֵן לֹא כֵן דַּרְכֵי ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וּמִשְׁפָּטָיו עִם בְּרִיּוֹתָיו. אֲשֶׁר מְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ חֶלֶף עֲבוֹדָתָם. הִנֵּה מִלְּבַד הַשָּׂכָר בְּעַד עַצְמִית הַמִּצְוָה. אֲשֶׁר שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל ה'. עוֹד יֵשׁ לָזֶה יְסוֹד חֶשְׁבּוֹן שָׂכָר. בְּעַד צַעַר הָעֲבוֹדָה שֶׁל קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה. וּלְפוּם צַעֲרָה אַגְרָא. אִם צַעַר שֶׁל כֹּבֶד הָעֲבוֹדָה מֵעֲמַל הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְכֵן אֵינוֹ דּוֹמֶה מִי שֶׁמְּקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מִתּוֹךְ הָרֶוַח. אוֹ מִתּוֹךְ הַדְּחָק. אִם הוּא בָּרִיא אוּלָם אוֹ בַּעַל יִסּוּרִים. אוֹ צַעַר הָעֲבוֹדָה שֶׁל כְּפִיַּת הַיֵּצֶר. אֵינוֹ דּוֹמֶה מִי שֶׁעוֹשֶׂה מִצְוָה שֶׁאֵין בָּהּ כְּפִיַּת הַיֵּצֶר. אוֹ אִם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל תַּאֲוָתוֹ וְלָכוּף אֶת יִצְרוֹ. וּלְפִי עֶרֶךְ הֶעָמָל וְהַצַּעַר שֶׁסּוֹבֵל בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִגְדַּל הַשָּׂכָר לְמַעְלָה בְּאֵין קֵץ. כִּי לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא. וּכְבָר הִפְלִיגוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל בְּאָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן בְּיִתְרוֹן הָעֲבוֹדָה כְּשֶׁהִיא בְּצַעַר עַל הָעֲבוֹדָה בְּרֶוַח. וְזֶה לְשׁוֹנוֹ שָׁם אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה בִּשְׁעַת הָרֶוַח. אַל תָּשׁוּב לְךָ בִּשְׁעַת הַדְּחָק. לְפִי שֶׁטּוֹב לוֹ לָאָדָם דָּבָר אֶחָד בְּצַעַר. מִמֵּאָה דְּבָרִים בְּרֶוַח עַיֵּן שָׁם. וְכֵן כָּתַב בְּסֵפֶר חֲסִידִים מִצְוָה שֶׁצָּרִיךְ לִכְפּוֹת אֶת הַיֵּצֶר. גָּדוֹל מִמֵּאָה מִצְו‍ֹת שֶׁאֵין צָרִיךְ לִכְפּוֹת אֶת הַיֵּצֶר:
(ה) הוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל בָּבָא בַּתְרָא דַּף ע"ח. מַאי דִּכְתִיב עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמּוֹשְׁלִים אֵלּוּ הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם. בּוֹאוּ חֶשְׁבּוֹן בּוֹאוּ וְנַחֲשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ. וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. וְלִכְאוֹרָה יִפָּלֵא מַה הִשְׁמִיעָנוּ הַמּוֹשְׁלִים בָּזֶה. מִי לֹא יֵדַע שְׂכַר מִצְוָה וְהֶפְסֵד עֲבֵרָה. כִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וּשְׁפָטִים נָכוֹנוּ לְפוֹעֲלֵי עָו‍ֹן. אוּלָם הוּא הַדָּבָר. כִּי הִנֵּה נָקֵל לִפְנֵי אִישׁ לֵילֵךְ בְּאֹרַח יְשָׁרִים סְלוּלָה. אִם לֹא תִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה עָלָיו. אוּלָם כַּאֲשֶׁר יִפְגַּע עַל דַּרְכּוֹ אֵיזֶה כֹּבֶד בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. אוֹ אֵיזֶה נִסָּיוֹן שֶׁצָּרִיךְ לִכְבֹּשׁ אֶת יִצְרוֹ. אָז תִּרְפֶּינָה יָדָיו. עַל כֵּן כַּאֲשֶׁר יִקְרֶה לִפְנֵי הָאָדָם נִסָּיוֹן בְּאֵיזֶה מִצְוָה. אִם בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ. זֹאת יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ. כִּי הֲלֹא מַרְבִּית הַשָּׂכָר הוּא רַק בִּגְלַל כֹּבֶד הָעֲבוֹדָה וְהַצַּעַר שֶׁל קִיּוּם מִצְוָה. וְהוּא עַל אַחַת מֵאָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְאִם יַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן וְיִכְבֹּשׁ אֶת יִצְרוֹ. הֲלֹא בְּעַד הַצַּעַר הַזֶּה יִהְיֶה שְׂכָרוֹ הַרְבֵּה מְאֹד מִקִּיּוּם מִצְוָה אַחַת. יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁיְּקַיֵּם מֵאָה מִצְו‍ֹת אֲחֵרוֹת שֶׁלֹּא בְּצַעַר וּכְפִיַּת הַיֵּצֶר:
(ו) זֶהוּ אֲשֶׁר יֹאמְרוּ הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם. בּוֹאוּ וְנַחֲשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ. יוֹדִיעֵנוּ כִּי מִלְּבַד הַשָּׂכָר שׁקֶּל עַצְמִית הַמִּצְוָה. עוֹד חֶשְׁבּוֹן שָׂכָר בְּעַד צַעַר שֶׁל קִיּוּם הַמִּצְוָה. כִּי לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא. וְזֶהוּ הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ. הַיְנוּ חֶשְׁבּוֹן הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד הַשָּׂכָר שֶׁל הַהֶפְסֵד. כִּי רַק עַל יְדֵי הַהֶפְסֵד וְהַצַּעַר שֶׁסּוֹבֵל בְּקִיּוּם מִצְוָה יִגְדַּל שְׂכָרוֹ לְמַעְלָה רֹאשׁ:
(ז) וְכֵן מַה שֶּׁיֹּאמְרוּ הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם. שְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. אֲשֶׁר לְפִי מֻשְׂכָּל רִאשׁוֹן יִפָּלֵא. כִּי אֵין בָּזֶה חֲדָשׁוֹת. מִי לֹא יֵדַע כִּי שְׁפָטִים נָכוֹנוּ לְפוֹעֲלֵי עָו‍ֹן. יִתְבָּאֵר גַּם כֵּן עַל דֶּרֶךְ זֶה. כִּי הִנֵּה אַדְמוֹ"ר הַגָּאוֹן הֶחָסִיד זצוק"ל. כָּתַב בְּאֶחָד מִמִּכְתָּבָיו. כִּי כְּמוֹ אֲשֶׁר הַמִּצְו‍ֹת נֶעֱרָכוֹת נֶגֶד צַעַר קִיּוּמָם כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא. כֵּן בְּעִנְיַן הָעֲבֵרוֹת הִתְחַלֵּף עָנְשָׁם לְפִי גֶּדֶר עֶרֶךְ צַעַר שֶׁל מְנִיעַת הָעֲבֵרָה. וְכָל אֲשֶׁר תִּפְחַת בְּצַעֲרָהּ כֵּן גַּם עָנְשָׁהּ גָּדוֹל. כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל מְנָחוֹת דַּף מ"ג. תַּנְיָא הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר גָּדוֹל עָנְשׁוֹ שֶׁל לָבָן יוֹתֵר מֵעָנְשׁוֹ שֶׁל תְּכֵלֶת מָשָׁל כוּ' עַד כָּאן לְשׁוֹן אַדְמוֹ"ר. וְכֵן כָּתַב בִּקְצָרָה גַּם בִּתְבוּנָה עַיֵּן שָׁם. וְהִנֵּה לְפִי הֲנָחָה זוֹ אֲשֶׁר הָעֹנֶשׁ שֶׁל עֲבֵרָה נֶעֱרָךְ לְפִי גֶּדֶר הַצַּעַר שֶׁל מְנִיעַת הָעֲבֵרָה. אִם כֵּן יִפָּלֵא מְאֹד הֲרֵי גָּזֵל וַעֲרָיוֹת שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם מִתְאַוָּה לָהֶן וּמְחַמֶּדְתָּן. כַּמְבֹאָר בְּמַכּוֹת דַּף כ"ג. וְהצַּעַר שֶׁל מְנִיעַת הָעֲבֵרוֹת הַלָּלוּ גָּדוֹל מְאֹד. כִּי הַתַּאֲוָה רַבָּה וְיִצְרָם תּוֹקְפָם. וְאִם כֵּן תִּתְהַפֵּךְ כַּחֹמֶר חוֹתָם כִּי עֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת כְּגָזֵל וַעֲרָיוֹת יִקְטַן עָנְשָׁם:
(ח) אָמְנָם נִרְאֶה כִּי לְעֻמַּת זֶה יֵשׁ עַל זֶה חֶשְׁבּוֹן אַחֵר. כִּי הִנֵּה כְּמוֹ אֲשֶׁר בְּמִצְוָה לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא. כִּי מִלְּבַד הַשָּׂכָר שֶׁל עַצְמִית הַמִּצְוָה. עוֹד יֵשׁ חֶשְׁבּוֹן שָׂכָר בְּעַד הַצַּעַר שֶׁסּוֹבֵל מִמַּה שֶּׁמְּקַיֵּם רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. כְּמוֹ כֵן בְּעִנְיַן עֲבֵרָה מִלְּבַד הָעֹנֶשׁ בְּעַד עַצְמִית הָעֲבֵרָה. אֲשֶׁר אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל ה'. עוֹד יֵשׁ חֶשְׁבּוֹן עֹנֶשׁ בְּעַד הַהֲנָאָה שֶׁמִּתְעַנֵּג נַפְשׁוֹ מִמַּה שֶּׁמַּמְרֶה רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וּכְמוֹ בְּמִצְוָה לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא. כֵּן בַּעֲבֵרָה לְפוּם הַהֲנָאָה עֹנֶשׁ. כִּי הִנֵּה בְּבֵאוּר הַגְּרָ"א זצוק"ל לְסֵפֶר מִשְׁלֵי. כָּתַב כִּי כָּל הַהֲנָאוֹת שֶׁאָדָם נֶהֱנֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה. יִתְהַפְּכוּ לוֹ בַּקֶּבֶר לְמָרָה. וְהַקְּרוּמִין הַמִּתְאַוִּים נֶעֱנָשִׁים בְּחִבּוּט הַקֶּבֶר. וְשָׁם נִדּוֹן כָּל אֵבָר וְאֵבָר שֶׁנֶּהֱנֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁלֹּא בְּמִצְוָה. וְשׂוֹרְפִין אוֹתוֹ כְּאֶרֶס שֶׁל נָחָשׁ. אֲבָל הַצַּדִּיק הַמִּתְכַּוֵּן בַּהֲנָאָתוֹ רַק לְשֵׁם שָׁמַיִם אַדְּרַבָּה נֶחֱשָׁב לוֹ הַהֲנָאָה לְמִצְוָה וַאֲכִילָתוֹ כְּקָרְבָּן עַיֵּן שָׁם:
(ט) וְעַל כָּל פָּנִים הֲרֵי מְבֹאָר כִּי גַּם בְּעַד כָּל הַהֲנָאוֹת שֶׁאָדָם נֶהֱנֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה. אַף מִדְּבַר הָרְשׁוּת רַק שֶׁלֹּא בְּמִצְוָה הָעֹנֶשׁ גָּדוֹל מְאֹד. וְכָל אֵבָר וְאֵבָר שֶׁנֶּהֱנֶה שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ כְּאֶרֶס שֶׁל נָחָשׁ. וּמִזֶּה נוּכַל לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן לָדוּן וְלִשְׁפֹּט. אֶת גֹּדֶל הָעֹנֶשׁ בְּעַד הַהֲנָאָה שֶׁנֶּהֱנֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה מִן דְּבַר עֲבֵרָה. שֶׁהוּא נֶהֱנֶה וּמִתְעַנֵּג מִמַּה שֶּׁמַּמְרֶה אֶת רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. כִּי אֵין עָרֹךְ לְהָעֹנֶשׁ בְּעַד הַהֲנָאָה שֶׁל עֲבֵרָה. מַה נּוֹרָא הָרַעְיוֹן הַזֶּה לַמִּתְבּוֹנֵן בָּהּ. כִּי עֵת יִתְקְפֵהוּ יִצְרוֹ לִדְבַר עֲבֵרָה. אַף לְדַבֵּר אֵיזֶה מִדְּבָרִים הָאֲסוּרִים. לִיתֵּן אֶל לִבּוֹ כִּי מִלְּבַד הָעֹנֶשׁ שֶׁל עַצְמִית הֶעָו‍ֹן. הִנֵּה גַּם בְּעַד הַהֲנָאָה יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתַיִם:
(י) וּמֵעַתָּה שׁוּב לֹא יִפָּלֵא. כִּי הִנֵּה גָּזֵל וַעֲרָיוֹת שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם מִתְאַוָּה לָהֶן וּמְחַמֶּדְתָּן. אִם כִּי בְּעַד עַצְמִית הָעֲבֵרָה מַה שֶּׁעוֹבֵר רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הָיָה הָעֹנֶשׁ נִגְרָע מֵעֶרְכּוֹ. בִּשְׁבִיל הַצַּעַר שֶׁל מְנִיעַת הָעֲבֵרָה. אוּלָם לְעֻמַּת זֶה מֵאַחַר אֲשֶׁר הַהֲנָאָה רַבָּה בָּהֶם. הִנֵּה הַהֲנָאָה וְהַתַּעֲנוּג שֶׁל הָעֲבֵרָה שֶׁהוּא נֶהֱנֶה מִזֶּה שֶׁמַּמְרֶה רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. הִנֵּה חֶשְׁבּוֹן הַהֲנָאָה מַגְדִּיל הָעֹנֶשׁ לְמַעְלָה רֹאשׁ:
(יא) הוּא מַה שֶּׁאוֹמְרִים הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם. בּוֹאוּ חֶשְׁבּוֹן כוּ' שְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. הִנֵּה יַשְׁמִיעֵנוּ בָּזֶה כִּי מִלְּבַד הָעֹנֶשׁ בְּעַד עַצְמִית הָעֲבֵרָה. עוֹד יֵשׁ חֶשְׁבּוֹן עֹנֶשׁ בְּעַד הַשָּׂכָר שֶׁל עֲשִׂיַּת הָעֲבֵרָה הַיְנוּ הַהֲנָאָה שֶׁנֶּהֱנֶה מִן הָעֲבֵרָה. וְזֶהוּ שְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. הַיְנוּ חֶשְׁבּוֹן שְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הַהֶפְסֵד בְּעַד הַשָּׂכָר. כִּי בְּעַד הַשָּׂכָר וְהַהֲנָאָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵהָעֲבֵרָה. יִגְדַּל עָנְשׁוֹ לְמַעְלָה רֹאשׁ:
(יב) וְהִנֵּה אִם כִּי הַצַּעַר שֶׁל קִיּוּם מִצְוָה. מַגְדִּיל הַשָּׂכָר לְמַעְלָה רֹאשׁ. כִּי לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא. וּמִי שֶׁלְּפִי מַצָּבוֹ יֵשׁ לוֹ נִסְיוֹנוֹת בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזוֹכֶה לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן. וּלְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַתְּלָאוֹת וְהַמַּפְרִיעִים מַה טּוֹב חֶלְקוֹ. כִּי שְׂכָרוֹ יִהְיֶה הַרְבֵּה מְאֹד. אוּלָם בְּעֵקֶב הַנִּסְיוֹנוֹת כְּרוּכָה גַּם סַכָּנָה רַבָּה. פֶּן יְבֻלַּע לוֹ בִּגְלָלָם. כִּי יִהְיֶה רְפֵה כֹּחַ לַעֲמֹד כְּנֶגְדָּם. וְיִטֶּה מִנִּי דֶּרֶךְ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר. כִּי עַל כֵּן אֲנַחְנוּ מִתְפַּלְּלִים בְּכָל יוֹם אַל תְּבִיאֵנוּ לִידֵי נִסָּיוֹן:
(יג) אָמְנָם אַחַת הִיא מָצָאנוּ. בְּחִינַת צַעַר בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. אֲשֶׁר יַגְדִּיל וְיַאְדִּיר שְׂכַר הַמִּצְו‍ֹת לְמַעְלָה. וּבְכָל זֹאת יִהְיֶה הָאָדָם בָּטוּחַ עִמָּהּ. כִּי הַצַּעַר הַזֶּה לֹא יָרַע וְלֹא יַשְׁחִית בַּקֹּדֶשׁ. לֹא תִּהְיֶה לוֹ לְנִסָּיוֹן. וְלֹא תַּעֲמֹד לוֹ לְשָׂטָן לְהַטּוֹתוֹ עֲקַלְקַלּוֹת:
(יד) הִנֵּה בְּקִדּוּשִׁין דַּף ל"א הֵבִיא הַגְּמָרָא מַעֲשֶׂה מַה שֶּׁעָשָׂה עוֹבֵד כּוֹכָבִים אֶחָד לְאָבִיו בְּאַשְׁקְלוֹן. פַּעַם אַחַת בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ אֲבָנִים לָאֵפוֹד. וְהָיָה מַפְתֵּחַ מֻנָּח תַּחַת מְרָאשׁוֹתָיו שֶׁל אָבִיו וְלֹא צִעֲרוֹ. לַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת נָתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שְׂכָרוֹ כוּ'. וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא מַה מִּי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה כָּךְ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא גָּדוֹל מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה. אָמַר רַב יוֹסֵף מֵרֵישׁ הֲוָה אֲמִינָא מַאן דַּהֲוָה אָמַר לִי הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר סוּמָא פָּטוּר מִן הַמִּצְו‍ֹת עֲבִידְנָא יוֹמָא טָבָא לְרַבָּנָן. דְּהָא לֹא מִיפְקִידְנָא וְקָא עֲבִידְנָא. הַשְׁתָּא דִּשְׁמָעִיתָא לְהָא דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא כוּ':
(טו) וּבְטַעַם הַדָּבָר דְּגָדוֹל מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה. כָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת בְּקִדּוּשִׁין שָׁם דִּבּוּר הַמַּתְחִיל גָּדוֹל הַמְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה וְזֶה לְשׁוֹנָם. נִרְאֶה דְּהַיְנוּ טַעֲמָא דְּמִי שֶׁמְּצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה עָדִיף. לְפִי שֶׁדּוֹאֵג וּמִצְטַעֵר יוֹתֵר פֶּן יַעֲבֹר. מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ שֶׁאִם יִרְצֶה יָנוּחַ עַד כָּאן לְשׁוֹן הַתּוֹסָפוֹת:
(טז) עַל כָּל פָּנִים הֲרֵי נִגְלֶה וּמְבֹאָר כִּי הַדְּאָגָה וְהַצַּעַר שֶׁל קִיּוּם הַמִּצְו‍ֹת. מַה שֶּׁהָאָדָם יָרֵא דּוֹאֵג וּמִצְטַעֵר פֶּן יַעֲבֹר. זֶה הַצַּעַר גּוּפָה מַגְדִּיל שְׂכַר הַמִּצְו‍ֹת. כִּשְׁאָר מִינֵי צַעַר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לָאָדָם בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. כִּי לְכָךְ אָמְרוּ גָּדוֹל מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה. וְהִנֵּה גַּם זֶה נִכְלָל בַּכְּלָל מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא. כִּי הִנֵּה זֶה מוּבָן מֵאֵלָיו. כִּי גַּם בִּמְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה לֹא הַכֹּל שָׁוִים בְּהַדְּאָגָה וְהַצַּעַר שֶׁל קִיּוּם הַמִּצְו‍ֹת. כִּי זֶה תִּגְבַּל עִם יִרְאַת הָאָדָם אֶת ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וּלְפִי אֵיכוּת יִרְאָתוֹ כֵּן תִּהְיֶה הַדְּאָגָה וְהַצַּעַר שֶׁל קִיּוּם הַמִּצו‍ֹת. וְכָל מַה שֶּׁיִּהְיֶה יוֹתֵר יְרֵא אֱלֹקִים. כֵּן תִּרֶב בְּיוֹתֵר דַּאֲגָתוֹ וְצַעֲרוֹ פֶּן יַעֲבֹר וְלֹא יְקַיֵּם אַחַת מֵהֵנָּה מִמִּצְו‍ֹת ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. אוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה הַמִּצְוָה כְּתִקּוּנָהּ. וּלְפִי עֶרֶךְ יִרְאָתוֹ דַּאֲגָתוֹ וְצַעֲרוֹ. לְקַיֵּם רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. כֵּן יָרוּם וְנָשָׂא שְׂכַר מִצְו‍ֹתָיו לְמַעְלָה רֹאשׁ. כִּי לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא:
(יז) וְכֵן אִם נָשׁוּב עַל כַּמָּה מַדְרֵגוֹת לְאָחוֹר. אִם הָאָדָם יִהְיֶה מֻשְׁלָל חָלִילָה מִיִּרְאַת ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. הִנֵּה גַּם הַמִּצְו‍ֹת שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתָם. יוּכַל לִהְיוֹת קִבּוּל שְׂכָרָם רַק בְּגֶדֶר אֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה. אַחֲרֵי כִּי כָּל הַיִּתְרוֹן שֶׁיֵּשׁ לַמְּצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה עַל שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה. הוּא רַק מִפְּנֵי הַדְּאָגָה וְהַצַּעַר שֶׁדּוֹאֵג וּמִצְטַעֵר יוֹתֵר פֶּן יַעֲבֹר. אוּלָם מִי שֶׁאֵין יִרְאַת ה' בְּקֶרֶב לְבָבוֹ. וְאֵינוֹ דּוֹאֵג וּמִצְטַעֵר עַל קִיּוּם הַמִּצְו‍ֹת פֶּן יַעֲבֹר. נִמְצָא כִּי גַּם הַמִּצְו‍ֹת שֶׁיְּקַיֵּם אוֹתָם. יִהְיֶה מַהוּת שְׂכָרָם רַק בְּגֶדֶר אֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה. כִּי מַה בְּכָךְ שֶׁהוּא מְצֻוֶּה. אִם אֵינוֹ דּוֹאֵג וּמִצְטַעֵר עַל צִוּוּי שֶׁל מָקוֹם:
(יח) וּבָזֶה יוּבַן מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל בְּרֵישׁ פֶּרֶק קַמָּא דַּעֲבוֹדָה זָרָה. דְּתָנִי רַב יוֹסֵף עָמַד וַיְמוֹדֵד אָרֶץ רָאָה וְיַתֵּר גּוֹיִם. מָה רָאָה רָאָה שֶׁבַע מִצְו‍ֹת שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶן בְּנֵי נֹחַ וְלֹא קִיְּמוּם כֵּיוָן שֶׁלֹּא קִיְּמוּם עָמַד וְהִתִּירָן לָהֶן. וּפָרִיךְ אִתְגּוּרֵי אִתְגּוּר, וּמְשָׁנִי לוֹמַר לְךָ שֶׁאֵין מְקַבְּלִין עֲלֵיהֶם שָׂכָר כִּמְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה. אֶלָּא כְּמִי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה. דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא גָּדוֹל הַמְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה. וְלִכְאוֹרָה יִפָּלֵא אַחֲרֵי כִּי מַה שֶּׁלֹּא קִיְּמוּ שֶׁבַע מִצְו‍ֹת בְּוַדַּאי יֵעָנְשׁוּ עַל זֶה. מַדּוּעַ יֵעָנְשׁוּ עוֹד בְּכִפְלַיִם כִּי יְקֻפַּח גַּם שְׂכָרָם. שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ שָׂכָר עַל הַמִּצְו‍ֹת שֶׁיְּקַיְּמוּ. רַק כְּמִי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה:
(יט) אוּלָם לְפִי הַנִּזְכָּר לְעֵיל יוּבַן הֵיטֵב. אַחֲרֵי כִּי כָּל הַיִּתְרוֹן הַשָּׂכָר שֶׁל מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה. הוּא רַק מִפְּנֵי הַדְּאָגָה וְהַצַּעַר. שֶׁדּוֹאֵג וּמִצְטַעֵר יוֹתֵר פֶּן יַעֲבֹר כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל כֵּן כַּאֲשֶׁר רָאָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כִּי נָתַן לִבְנֵי נֹחַ רַק שֶׁבַע מִצְו‍ֹת וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶן וְלֹא קִיְּמוּם. הֲרֵי כִּי אֵין חֲפֵצִים כְּלָל לִישָּׂא עֹל שֶׁל מַלְכוּת שָׁמַיִם. וְאֵין לָהֶם דְּאָגָה וְצַעַר כְּלָל לְקַיֵּם צִוּוּי שֶׁל מָקוֹם. וְלָזֹאת גַּם אִם יְקַיְּמוּ אֵיזֶה מִצְוָה. לֹא יְקַבְּלוּ שָׂכָר רַק כְּמִי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:
(כ) וְעִם זֶה נַשְׂכִּיל בִּינָה לְהָבִין מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל. בְּבָבָא מְצִיעָא דַּף פ"ו אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב. כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה אַבְרָהָם לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת בְּעַצְמוֹ, עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְבָנָיו בְּעַצְמוֹ. וְכָל מַה שֶּׁעָשָׂה כוּ'. וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם. וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת ה'. וַיִקַּח חֶמְאָה וְחָלָב. הִנְּנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם כוּ', וְאַבְרָהָם הוֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם. וְה' הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם. יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם. וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם:
(כא) מַה מְּאֹד יֵשׁ לְהִתְפַּלֵּא וּלְהִשְׁתּוֹמֵם. עַל הַפְלָגַת הַשָּׂכָר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַלָּזֶה. בִּגְלַל מִצְוָה אַחַת פְּשׁוּטָה שֶׁל הַכְנָסַת אוֹרְחִים. וְכָל הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמִּדְבָּר. הוֹרִיד לָהֶם אֶת הַמָּן. הִגִּיז לָהֶם אֶת הַשְּׂלָו. הִכָּה לָהֶם אֶת הַצּוּר. הָלַךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן. הַכֹּל הוּא בְּכֹחַ שְׂכַר מִצְוָה הַזֹּאת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. מַה נּוֹרָא הַשָּׂכָר הַזֶּה. הַאִם כָּל אִישׁ שֶׁיַּעֲשֶׂה כֵּן פַּעַם אַחַת יִהְיֶה שְׂכָרוֹ גָּדוֹל כָּל כָּךְ:
(כב) אָכֵן לְפִי הַנִּזְכָּר לְעֵיל כִּי הַדְּאָגָה וְהַצַּעַר שֶׁל קִיּוּם הַמִּצְו‍ֹת. מַגְדִּיל שְׂכַר הַמִּצְו‍ֹת. כִּי לְכָךְ גָּדוֹל הַמְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה וּכְמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהִנֵּה הַדְּאָגָה וְהַצַּעַר הַזֹּאת נִמְשָׁךְ רַק מִכֹּחַ יִרְאַת ה'. וּלְפִי אֵיכוּת יִרְאָתוֹ כֵּן יִהְיֶה דַּאֲגָתוֹ וְצַעֲרוֹ פֶּן יַעֲבֹר. וְיָדוּעַ כִּי לְיִרְאַת ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. אֵין לָהּ לֹא מִדָּה וְלֹא גְּבוּל לֹא קֵץ וְלֹא תַּכְלִית. וְהִנֵּה גַּם בְּדוֹר הָאָמוֹרָאִים. מָצִינוּ לַחֲכָמֵינוּ זַ"ל בְּנִדָּה דַּף י"ג שֶׁאָמְרוּ שָׁם עַל רַב יְהוּדָה אֵימָתָא דְּמָרֵיהּ עֲלֵיהּ. דְּקָרֵי שְׁמוּאֵל עֲלֵיהּ אֵין זֶה יִלּוֹד אִשָּׁה. וְהַיְנוּ כִּי מִפְּנֵי הַיִּרְאָה וְהָאֵימָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיָה לוֹ לְרַב יְהוּדָה מֵרוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. הִמְלִיץ שְׁמוּאֵל עָלָיו שֶׁאֵין זֶה יִלּוֹד אִשָּׁה. כִּי אִם אֶחָד מִמַּלְאֲכֵי מָרוֹם. אֲשֶׁר בִּהְיוֹתָם רַק צוּרוֹת נִפְרָדוֹת בִּלְתִּי גֹּלֶם וּגְוִיָּה. נָקֵל לָהֶם לְהַשִּׂיג וּלְהַשְׂכִּיל מֵרוֹמְמוּת קְדֻשָּׁתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְעַל כֵּן הֵם יְרֵאִים וַחֲרֵדִים תַּכְלִית הַיִּרְאָה:
(כג) וּמִזֶּה נוּכַל לְשַׁעֵר אֶת מַהוּת הַיִּרְאָה שֶׁהָיָה לָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים. כַּאֲשֶׁר נַעֲלֶה מִדּוֹר הָאָמוֹרָאִים עַל כַּמָּה מַדְרֵגוֹת לְפָנִים. מַה בֵּינָם לְבֵין דּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים וּמֵהֶם מַדְרֵגָה אַחַר מַדְרֵגָה עַד הַנְּבִיאִים. וְעַד אֲבוֹת הָעוֹלָם עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם. עַתָּה מַה נּוֹרָא הָיְתָה יִרְאָתָם כִּשְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ. וְאָמְרוּ זַ"ל בְּתָנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ. אַל תִּירָא אַבְרָם. אֵין אוֹמְרִים אַל תִּירָא. אֶלָּא לְמִי שֶׁהוּא יְרֵא שָׁמַיִם לַאֲמִתּוֹ:
(כד) וּמֵעַתָּה לֹא יִפָּלֵא אֵפוֹא. אִם כָּל כָּךְ גָּדְלָה שְׂכַר מִצְוָתָם שֶׁל הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים. אֲשֶׁר מִשְּׂכַר מִצְוָה אַחַת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. הִשְׁפִּיעַ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁפַע טוֹבָה יְשׁוּעָה וּבְרָכָה לְבָנָיו אַחֲרָיו בְּמִדָּה גְּדוּשָׁה. כִּי לְפִי עֹצֶם יִרְאָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. אֲשֶׁר אֵין בְּכֹחַ שֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי לִהְיוֹת לָהּ צִיּוּר מִמַּהוּתָהּ. כַּאֲשֶׁר לֹא יְצֻיַּר בַּשֵּׂכֶל מִמַּהוּת הָאֵימָה וְהַיִּרְאָה. שֶׁיֵּשׁ לָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ. וּלְפִי יִרְאָתוֹ כֵּן תִּרֶב דַּאֲגָתוֹ וְצַעֲרוֹ בְּקִיּוּם הַמִּצְו‍ֹת. וְעַל כֵּן גְּדֵלָה גַּם שְׂכַר מִצְו‍ֹתָיו לְמַעְלָה בְּאֵין קֵץ. כִּי לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא:
(כה) וּמִמּוֹצָא דָּבָר נַשְׂכִּיל. כַּמָּה רֹב טוּב צָפוּן בָּאוֹצָר שֶׁל יִרְאַת שָׁמַיִם. אִם הָאָדָם יִהְיֶה עָמוּס בְּיִרְאַת ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. כִּי מִלְּבַד אֲשֶׁר הַיִּרְאָה הִיא סִבָּה לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה. עוֹד הִנֵּה הַמִּצְוָה שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּכֹחַ יִרְאַת ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. אֲשֶׁר הוּא יָרֵא וְחָרֵד לְקַיֵּם אוֹתָהּ יִגְדַּל שְׂכָרָהּ לְמַעְלָה. כִּי הַדְּאָגָה וְהַצַּעַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֶּן יַעֲבֹר. הוּא כִּשְׁאָר מִינֵי צַעַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָאָדָם בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. אֲשֶׁר לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהִנֵּה כָּל אִישׁ לְפִי עֶרְכּוֹ. לֹא כָּל הַמִּצְו‍ֹת יִהְיֶה אֶצְלוֹ בְּמִשְׁקָל אֶחָד. יֵשׁ מִצְו‍ֹת אֲשֶׁר הֵם חֲמוּרוֹת בְּעֵינָיו. וְלֹא יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בְּשׁוּם עִנְיָן בָּעוֹלָם. וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה קַלּוֹת אֶצְלוֹ. מוּבָן מֵאֵלָיו כִּי כָּל מִצְוָה אֲשֶׁר הוּא יָרֵא וְחָרֵד עָלֶיהָ בְּיוֹתֵר פֶּן יַעֲבֹר וְלֹא יְקַיֵּם אוֹתָהּ יִגְדַּל שְׂכָרוֹ לְמַעְלָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:
(כו) אַחַת הִיא אֲשֶׁר רָאוּי לָשׂוּם עָלֶיהָ לֵב. וְהוּא מִצְוַת לִמּוּד הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שְׂכָרָהּ גָּדוֹל מִכָּל הַמִּצְו‍ֹת. אוּלָם דָּבָר אֶחָד יוּכַל לִהְיוֹת לָהּ לְשָׂטָן לְהַקְטִין שְׂכַר הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת. כִּי אִם שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל בְּסִפְרֵי. כְּשֵׁם שֶׁשְּׂכַר תַּלְמוּד תּוֹרָה גָּדוֹל מִכָּל הַמִּצְו‍ֹת כֵּן עֲו‍ֹן בִּטּוּלָהּ גָּדוֹל מִכָּל הָעֲבֵרוֹת. בְּכָל זֹאת יוֹרֶנּוּ הַנִּסָּיוֹן. כִּי בִּטּוּל מִצְוָה זוֹ שֶׁל תַּלְמוּד תוֹרָה. נָקֵל בְּעֵינֵי הָאָדָם יוֹתֵר מִבִּטּוּל שְׁאָר מִצְו‍ֹת. כִּי אִם בְּמִקְרֶה יִתְבַּטֵּל הָאָדָם מֵאֵיזֶה מִצְוָה. כְּמוֹ מִתְּפִלָּה וּתְפִלִּין וְכַדּוֹמֶה יִדְאַג וְיִצְטַעֵר עַל זֶה בְּיוֹתֵר. וְאִם יִתְבַּטֵּל אֵיזֶה זְמַן מִמִּצְוַת לִמּוּד הַתּוֹרָה. אַף בְּלִי שׁוּם סִבָּה. לֹא יָחוּשׁ וְלֹא יִדְאַג כְּלָל. כִּי אִם שְׂרִידִים אֲשֶׁר ה' קוֹרָא. לָהֶם יִהְיֶה הַמִּצְוָה הַזֹּאת כְּכָל הַמִּצְו‍ֹת. הַסִּבָּה לָזֶה הוּא יַעַן כִּי מִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה נִתַּן רְשׁוּת לְבַטְּלָהּ לְהֶכְרֵחַ פַּרְנָסָה. אוֹ לְמִצְוָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי אֲחֵרִים. וְעַל כָּל פָּנִים הַמִּצְוָה הַזֹּאת הִיא אֵצֶל כַּמָּה בְּנֵי אָדָם כִּמְעַט בְּגֶדֶר אֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה. כִּי יֵשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ שֶׁאִם יִרְצֶה יִלְמֹד וְאִם יִרְצֶה יָנוּחַ. וּכְמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת בְּקִדּוּשִׁין הַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל כֵּן יִהְיֶה נִגְרָע גַּם מִשְּׂכָרָהּ הַגָּדוֹל וְכַּנִּזְכָּר לְעֵיל. עַל כֵּן מַה נּוֹרָא הַדָּבָר לִהְיוֹת עָמֵל. לְהַעֲלוֹת מִצְוָה הַזֹּאת שֶׁל תַּלְמוּד תּוֹרָה לְכָל הַפָּחוֹת בְּמַדְרֵגָה אַחַת עִם כָּל הַמִּצְו‍ֹת וַעֲו‍ֹן בִּטּוּלָהּ יִהְיֶה חָמוּר כְּבִטּוּל שְׁאָר מִצְו‍ֹת. וְהָעֵצָה הַיְעוּצָה לְזֶה הוּא. לִלְמֹד סִפְרֵי מוּסָר הַמַּרְחִיבִים דִּבְרֵיהֶם בְּחֹמֶר הֶעָו‍ֹן שֶׁל בִּטּוּל תּוֹרָה. וְכֵן לִלְמֹד הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה בְּעִיּוּן לְמַעֲשֶׂה. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב אַדְמוֹ"ר הַגָּאוֹן הֶחָסִיד זצוק"ל בְּאִגֶּרֶת הַמּוּסָר עַיֵּן שָׁם:
(כז) עַתָּה נָשׁוּב לְדִבְרֵי הַמִּדְרַשׁ רַבָּה הַנִּצָּב בְּפֶתַח דְּבָרֵינוּ. וּמִתְּחִלָּה נֹאמַר כִּי מַה שֶּׁמֵּאֲנָה אֵשֶׁת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא לְקַבֵּל אֶת הָאֶבֶן טוֹבָה שֶׁנִּתַּן לְבַעְלָהּ מִן הַשָּׁמַיִם. וְהֵאִיצָה בְּבַעְלָהּ לְהָשִׁיב אֶת הָאֶבֶן טוֹבָה בַּחֲזָרָה לַשָּׁמַיִם. לְמַעַן שֶׁלֹּא יִהְיֶה שֻׁלְחָנוֹ חָסֵר. אֵין הַטַּעַם רַק מִשּׁוּם שֶׁמָּא יְנַכּוּ לוֹ מִזְּכֻיּוֹתָיו בַּעֲבוּר הַנֵּס שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ. אוּלָם כַּנִּרְאֶה הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא עָנִי בְּיוֹתֵר. וְהָיָה לוֹמֵד תּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק. וְיָדוּעַ גֹּדֶל הַשָּׂכָר שֶׁל תַּלְמוּד תּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ זַ"ל בְּאָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה בִּשְׁעַת הָרֶוַח. אַל תָּשׁוּב לְךָ בִּשְׁעַת הַדְּחָק. לְפִי שֶׁטּוֹב לוֹ לָאָדָם. דָּבָר אֶחָד בְּצַעַר מִמֵּאָה דְּבָרִים בְּרֶוַח. וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר נִתַּן לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם אֶבֶן טוֹבָה אֲשֶׁר יוּכַל לְהִתְפַּרְנֵס מִזֶּה. הֲלֹא מֵעַתָּה שׁוּב יִלְמֹד תּוֹרָה מִתּוֹךְ הָרֶוַח. עַל זֶה חָסָה עֵינָהּ שֶׁל הַחֲסִידָה עַל אָבְדַן הַשָּׂכָר הַגָּדוֹל שֶׁל לִמּוּד תּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק. וְעַל כֵּן חָרְדָה אֶת כָּל הַחֲרָדָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת. וּמִהֲרָה לְבַעְלָהּ לְהָשִׁיב אֶת הָאֶבֶן טוֹבָה בַּחֲזָרָה לַשָּׁמַיִם. וַתִּבְחַר לְנַפְשָׁהּ לְהִתְגַּלְגֵּל תַּחַת עֹנִי וָדֹחַק. לְמַעַן אֲשֶׁר בַּעְלָהּ יִלְמֹד דַּוְקָא תּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק:
(כח) וְהִנֵּה מַה שֶּׁאָמְרָה אֵשֶׁת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא לְרַבִּי. וְכִי רוֹאֶה אָדָם לַחֲבֵרוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. לֹא כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק הֲוָה לֵיהּ עוֹלָם בְּעַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כוּ'. אֲשֶׁר לִכְאוֹרָה הוּא מֻשְׁלַל הֲבָנָה. אָכֵן נִרְאֶה כִּי הַתַּעֲנוּג וְהָעִדּוּן הָרוּחָנִי שֶׁל עוֹלָם הַבָּא. אֵין זֶה מִין תַּעֲנוּג אֶחָד רוּחָנִי בְּעַד כָּל הַמִּצְו‍ֹת. אָמְנָם כְּמוֹ בְּתַעֲנוּגֵי הַגְּשָׁמִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. יֵשׁ הַרְבֵּה מִינִים מִמִּינִים שׁוֹנִים. כְּמוֹ כֵן בָּעוֹלָם הַבָּא בְּתַעֲנוּגֵי הָרוּחָנִים. וּבְעַד כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה נָכוֹנָה לָהּ מִין תַּעֲנוּג עֵדֶן רוּחָנִי נִבְדָּל מִזּוּלָתָהּ. וְכֵן גַּם מִצְוָה אֲשֶׁר תִּתְחַלֵּף שְׂכָרָהּ לְפִי צַעַר קִיּוּמָהּ. וּכְמַאֲמָרָם זַ"ל לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא. כֵּן לְפִיהָ תִּהְיֶה שׁוֹנֶה מִין הַתַּעֲנוּג וְהָעֵדֶן הָרוּחָנִי. וּבְעוֹלָמוֹ שֶׁל כָּל צַדִּיק תָּקוּעַ כַּמָּה מִינֵי תַּעֲנוּגִים וְעִדּוּנִים רוּחָנִים שׁוֹנִים. לְפִי מִסְפָּר וּמִפְקָד הַמִּצְו‍ֹת שֶׁעָשָׂה בְּחַיָּיו. וּלְפִי מַהוּתָם וְעֶרְכָּם וְהִתְחַלְּפוּת צַעַר קִיּוּמָם. וְהַצַּדִּיק מִתְעַנֵּג בְּעוֹלָמוֹ בְּעִדּוּנִים רוּחָנִים שׁוֹנִים לְפִי מִסְפַּר מִצְו‍ֹתָיו. וּמִכָּל אַחַת יָפָה שָׁעָה אַחַת קוֹרַת רוּחַ מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה:
(כט) זֶהוּ מַה שֶּׁאָמְרָה אֵשֶׁת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא. כִּי לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק הֲוָה לֵיהּ עוֹלָם בְּעַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כוּ'. הַיְנוּ כַּאֲשֶׁר לְכָל מִצְוָה נוֹעַד לֵהּ תַּעֲנוּג וְעֵדֶן רוּחָנִי נִבְדָּל מִזּוּלָתָהּ. וְהַצַּדִּיק מִתְעַנֵּג בְּתַעֲנוּגִים וְעִדּוּנִים רוּחָנִים שׁוֹנִים מִכָּל מִצְוָה וּמִצְוָה. וְהִנֵּה יָדוּעַ וּמוּבָן אֲשֶׁר לֹא יִמָּלֵט. כִּי לֹא יִהְיֶה לְכָל צַדִּיק אֵיזֶה מַעֲלָה אֲשֶׁר אֵין לְזוּלָתוֹ. אַף לְצַדִּיק שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ. אִם מִצְוָה אַחַת גְּדוֹלָה בְּעֶרְכָּהּ מִצַּד עַצְמוּתָהּ. אוֹ מִסִּבַּת צַעַר קִיּוּמָהּ. אֲשֶׁר אֵין זֶה גַּם לַגְּדוֹלִים וְטוֹבִים מִמֶּנּוּ. עַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ מְיֻחָד לְכָל צַדִּיק עוֹלָם בִּפְנֵי עַצְמוֹ. כִּי לֹא יוּכַל לִכְנֹס לְתוֹךְ עוֹלָמוֹ שֶׁל צַדִּיק אַחֵר אַף שֶׁקָּטָן מִמֶּנּוּ. לְמַעַן לֹא יִטְעַם טַעַם עֹנֶג וְעֵדֶן רוּחָנִי מִן אֵיזֶה מִצְוָה שֶׁיֵּשׁ לַחֲבֵרוֹ. וְאֵין כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בְּיָדוֹ. וְזֶהוּ גַּם כֵּן הַמְלִיצָה שֶׁאָמְרָה וְכִי רוֹאֶה אָדָם לַחֲבֵרוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. הַיְנוּ כִּי לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק יֵשׁ לוֹ עוֹלָם בְּעַצְמוֹ. וְאֵין רְשׁוּת לְכָל צַדִּיק לִכְנֹס לְתוֹךְ עוֹלָמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:
(ל) וְהִנֵּה בְּדֶרֶךְ כְּלָל הָיָה בְּלִי סָפֵק מַעֲלָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. גְּדוֹלָה מִמַּעֲלַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא. אַךְ מִצְוָה אַחַת גְּדוֹלָה בְּעֶרְכָּהּ הָיָה לוֹ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא מַה שֶּׁלֹּא הָיָה לוֹ לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. וְהוּא לִמּוּד תּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק. כִּי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא הָיָה עָנִי גָּדוֹל. עַד שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ מֵאַיִן לְהִתְפַּרְנֵס בְּשַׁבָּת קֹדֶשׁ. וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל בְּבָבָא מְצִיעָא דַּף פ"ה. אַהוֹרַיְרֵיהּ דְּבֵי רַבִּי הֲוָה עַתִּיר מִשְּׁבוֹר מַלְכָּא. וְלֹא הָיָה לוֹ לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ דַּאֲגַת הַפַּרְנָסָה. וְלֹא לִמּוּד תּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק. וְהִנֵּה כְּבָר נִתְבָּאֵר כִּי מַה שֶּׁמֵּאֲנָה אֵשֶׁת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא. לְקַבֵּל אֶת הָאֶבֶן טוֹבָה שֶׁנִּתַּן לְבַעְלָהּ מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁיּוּכַל לְהִתְפַּרְנֵס מִזֶּה. יַעַן כִּי חָסָה עֵינָהּ שֶׁל הַחֲסִידָה. עַל הַשָּׂכָר הַגָּדוֹל שֶׁל לִמּוּד תּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק. וְרָצְתָה לְהִתְגַּלְגֵּל תַּחַת עֹנִי וָדֹחַק. וְלָזֹאת כַּאֲשֶׁר אָמַר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא. לֵךְ אֱמֹר לָהּ אִם שֻׁלְחָנְךָ חָסֵר אֲנִי אֲמַלְּאֶנּוּ מִשֶּׁלִּי. יֵשׁ מָקוֹם לִשְׁאֹל. אַחֲרֵי כִּי לְכָל מִצְוָה יֵשׁ שָׂכָר עֹנֶג וְעֵדֶן מְיֻחָד נִבְדָּל מִזּוּלָתָהּ. וְכֵן לְפִי הִתְחַלְּפוּת צַעַר קִיּוּמָם. מֵעַתָּה אֵיךְ יוּכַל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לְמַלְּאוֹת מִשֶּׁלּוֹ. שָׂכָר שֶׁל תַּלְמוּד תּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק. אַחֲרֵי כִּי זֶה הַמִּין שֶׁל מִצְוָה זוֹ הַיְנוּ לִמּוּד תּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק אֵין לוֹ בְּעַצְמוֹ. כִּי הוּא עָשִׁיר גָּדוֹל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:
(לא) זֶהוּ מַה שֶּׁהֵשִׁיבָה אֵשֶׁת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. פִּיהָ פָּתְחָה בְּחָכְמָה. וְאָמְרָה לוֹ רַבִּי וְכִי רוֹאֶה אָדָם לַחֲבֵרוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. לֹא כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק הֲוָה לֵיהּ עוֹלָם בְּעַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כוּ'. הַיְנוּ מַדּוּעַ יֵשׁ לְכָל צַדִּיק עוֹלָם בְּעַצְמוֹ. יַעַן כִּי שְׂכַר הַמִצְו‍ֹת הוּא בְּעַד כָּל מִצְוָה תַּעֲנוּג וְעֵדֶן מְיֻחָד. וְכֵן לְכָל מִצְוָה לְפִי עֶרֶךְ צַעַר קִיּוּמָהּ. וְלָכֵן לֹא יוּכַל כָּל צַדִּיק לִכְנֹס לְתוֹךְ עוֹלָמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ לִרְאוֹת אֶת פָּנָיו. וּמֵעַתָּה אַחֲרֵי אֲשֶׁר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא עָשִׁיר גָּדוֹל. וְלוֹמֵד תּוֹרָה מִתּוֹךְ הָרֶוַח. אֵיךְ יוּכַל לְמַלְּאוֹת מִשֶּׁלּוֹ. הַשָּׂכָר הַמְיֻחָד לְלִמּוּד תּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:
וַיֵּ֣שֶׁב יַעֲקֹ֔ב בְּאֶ֖רֶץ מְגוּרֵ֣י אָבִ֑יו בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן׃
Now Jacob was settled in the land where his father had sojourned, the land of Canaan.

וישב, בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה, קָפַץ עָלָיו רָגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף – צַדִּיקִים מְבַקְּשִׁים לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה, אָמַר הַקָּבָּ"ה לֹא דַיָּן לַצַּדִּיקִים מַה שֶּׁמְּתֻקָּן לָהֶם לָעוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא שֶׁמְּבַקְּשִׁים לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה:

אלה תלדות יעקב THESE ARE THE PROGENY OF JACOB — And these are an account of the generations of Jacob: these are their settlements and the events that happened to them until they formed a permanent settlement. The first cause is found in the narrative, “Joseph being seventeen years old, etc. etc.” — it was through this incident that it came about that they went down to Egypt. This is the real explanation of the text and in it each statement finds its proper setting. The Midrash, however, explains that by the words, “These are the progeny of Jacob — Joseph”, Scripture regards all Jacob’s sons as secondary to Joseph for several reasons: first, the whole purpose of Jacob in working for Laban was only for Rachel, Joseph’s mother, (and all his children were born only in consequence of this); then, again, Joseph’s facial features bore a striking resemblance to those of Jacob. Further, whatever happened to Jacob happened to Joseph: the one was hated, the other was hated; in the case of the one his brother wished to kill him so, too, in the case of the other, his brethren wished to kill him. Many such similarities are pointed out in (Genesis Rabbah 84:5-6; Genesis Rabbah 84:8). Another comment on this verse is: וישב AND HE ABODE — Jacob wished to live at ease, but this trouble in connection with Joseph suddenly came upon him. When the righteous wish to live at ease, the Holy one, blessed be He), says to them: “Are not the righteous satisfied with what is stored up for them in the world to come that they wish to live at ease in this world too! (Genesis Rabbah 84:3)

המידה השישית - הקורות והתלאות הבאות על בני אדם. כגון חידושים רעים או טובים, או שיהיה במצור, או יעלה למעלה גדולה, או ירויח הון, או שיקחוהו בשבי, או יאבד לו ממון, או יחלה הוא או אחד מבני ביתו, או יהיה גולה מארצו, או חבוש בבית הסוהר, או ימות אחד מאוהביו. כל אלה החידושים ורבים כהם יטרידו לב בני אדם מעבודת האל, וישכיחוהו אותה, ויסירוה מלבו. אך בעת הזאת ידע וייבחן שכל כל משכיל, החזק הוא הרפה כי אם יהיה חזק ואמונתו קיימת, לא יוכלו כל החידושים לחסר מעבודתו. כאשר לא יוכלו הרוחות החזקות לעקור ההר הגדול ולהמישו ממקומו, כן השכל החזק והאמונה העיקרית לא ימישום כל אלה המאורעות...

וצריך לו להכין לב חזק ואמיץ לקבל המאורעות, ויחשוב בהם בטרם בואם, וימתינם בכל יום ובכל שעה ובכל חודש, ויאמר בלבו, אם לא יבואו היום המאורעות יבואו למחר, ואם לא יבואו למחר יבואו לאחר מחר. וכשיעשה זה, ויהיו עיניו ולבו בהם כשיבואו המאורעות, לא יטרידוהו ולא ישכיחוהו העבודה, כי ימצאוהו מזומן לקבל אותם.

וזה מעשה הצדיק, כי יחשוב וידע, כי העולם נוה התלאות, ועל כן עיניו ולבו בהם בכל רגע, ועל כן לא יטרידוהו כשיבואו ולא יחרידוהו. אך יחרידו למי שהוא בטוח בעולם, ויאמר כי לא תבוא עליו צרה וכי שלותו תעמוד עליו, ועל כן, כשיבוא עליו הפך מאשר חשב, יחריד, ותאבד דעתו, ואמונתו, ועבודתו. וצריך למשכיל לשמור נפשו תמיד, ואל יבטח בטובת העולם רגע, רק ידע כי התלאות מזומנות לבוא, ובזה יצליח ותתקיים עבודתו.

The sixth quality consists of the happenings and the troubles that come upon people, for example, new events, evil or good. If one is in distress or has risen to a great position, or has gained much wealth, or has been taken in captivity, or has lost his money or is sick, or a member of his family is ill, or is exiled from his land, or is imprisoned in the dungeon, or one of his dear friends dies, all these new circumstances and many like them trouble the hearts of men and dissuade them from the worship of God, and make them forget it, and remove it from their heart. It is in such a time that the reason of the rational man is proved. Is it strong or is it weak? For if it is strong and his faith endures, none of these new circumstances will cause him to be deficient in his service to God. Just as mighty winds cannot uproot a great mountain and move it from its place, so can all these happenings not remove strong reason and well-founded faith. A man should be careful at such a time and know that on this condition has he come into a covenant with his God. And since he has covenanted with his soul to serve Him, he must complete his vow and fulfill his pledge, and he must prepare a strong and courageous heart to accept these happenings, and he must think about such happenings before they come upon him. He should anticipate them every day, every hour, every month, and say in his heart, “If these happenings do not come today, they will come tomorrow.” If he does this and his eyes and his heart are intent upon them, then when the happenings do come, they will not confuse him, and they will not cause him to forget the service to God, for these happenings will find him ready to accept them. This is the conduct of the righteous man: he knows that the world is an abode of troubles, and his eyes and his heart consider them every moment, and therefore these troubles do not confuse him when they come, nor do they terrify him. But they do terrify one who is secure in his world and says that no trouble will come upon him and that his tranquility will remain. Therefore, when there comes upon him the opposite of what he had thought, he fears his mind is lost and his faith and his worship, also. A rational person must guard his soul always and not trust in the goodness of the world even for a moment, but he must know that the troubles are ready to come. If he has this attitude, he will be fortunate and his worship of God will endure.
נִמְצֵינוּ לְמֵדִים, כִּי עִקַּר מְצִיאוּת הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא רַק לְקַיֵּם מִצְווֹת וְלַעֲבֹד וְלַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן
To summarize what we have learned, the primary [purpose] of man's existence in this world is solely to fulfill the commandments, serve [G-d] and stand up to trials.
לֹ֣א מֵֽרֻבְּכֶ֞ם מִכָּל־הָֽעַמִּ֗ים חָשַׁ֧ק יְהוָ֛ה בָּכֶ֖ם וַיִּבְחַ֣ר בָּכֶ֑ם כִּֽי־אַתֶּ֥ם הַמְעַ֖ט מִכָּל־הָעַמִּֽים׃
It is not because you are the most numerous of peoples that יהוה grew attached to you and chose you—indeed, you are the smallest of peoples;

https://www.sefaria.org/sheets/585572?lang=he

https://www.dropbox.com/scl/fi/x3ofhidqgts0kcaoppqwp/4-Avos-2_1.docx?rlkey=9athaohgp6pp4b5k8yzdvkb1y&dl=0

(יב) וְהִנֵּה אִם כִּי הַצַּעַר שֶׁל קִיּוּם מִצְוָה. מַגְדִּיל הַשָּׂכָר לְמַעְלָה רֹאשׁ. כִּי לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא. וּמִי שֶׁלְּפִי מַצָּבוֹ יֵשׁ לוֹ נִסְיוֹנוֹת בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזוֹכֶה לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן. וּלְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַתְּלָאוֹת וְהַמַּפְרִיעִים מַה טּוֹב חֶלְקוֹ. כִּי שְׂכָרוֹ יִהְיֶה הַרְבֵּה מְאֹד. אוּלָם בְּעֵקֶב הַנִּסְיוֹנוֹת כְּרוּכָה גַּם סַכָּנָה רַבָּה. פֶּן יְבֻלַּע לוֹ בִּגְלָלָם. כִּי יִהְיֶה רְפֵה כֹּחַ לַעֲמֹד כְּנֶגְדָּם. וְיִטֶּה מִנִּי דֶּרֶךְ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר. כִּי עַל כֵּן אֲנַחְנוּ מִתְפַּלְּלִים בְּכָל יוֹם אַל תְּבִיאֵנוּ לִידֵי נִסָּיוֹן: (יג) אָמְנָם אַחַת הִיא מָצָאנוּ. בְּחִינַת צַעַר בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. אֲשֶׁר יַגְדִּיל וְיַאְדִּיר שְׂכַר הַמִּצְו‍ֹת לְמַעְלָה. וּבְכָל זֹאת יִהְיֶה הָאָדָם בָּטוּחַ עִמָּהּ. כִּי הַצַּעַר הַזֶּה לֹא יָרַע וְלֹא יַשְׁחִית בַּקֹּדֶשׁ. לֹא תִּהְיֶה לוֹ לְנִסָּיוֹן. וְלֹא תַּעֲמֹד לוֹ לְשָׂטָן לְהַטּוֹתוֹ עֲקַלְקַלּוֹת: (יד) הִנֵּה בְּקִדּוּשִׁין דַּף ל"א הֵבִיא הַגְּמָרָא מַעֲשֶׂה מַה שֶּׁעָשָׂה עוֹבֵד כּוֹכָבִים אֶחָד לְאָבִיו בְּאַשְׁקְלוֹן. פַּעַם אַחַת בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ אֲבָנִים לָאֵפוֹד. וְהָיָה מַפְתֵּחַ מֻנָּח תַּחַת מְרָאשׁוֹתָיו שֶׁל אָבִיו וְלֹא צִעֲרוֹ. לַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת נָתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שְׂכָרוֹ כוּ'. וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא מַה מִּי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה כָּךְ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא גָּדוֹל מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה. אָמַר רַב יוֹסֵף מֵרֵישׁ הֲוָה אֲמִינָא מַאן דַּהֲוָה אָמַר לִי הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר סוּמָא פָּטוּר מִן הַמִּצְו‍ֹת עֲבִידְנָא יוֹמָא טָבָא לְרַבָּנָן. דְּהָא לֹא מִיפְקִידְנָא וְקָא עֲבִידְנָא. הַשְׁתָּא דִּשְׁמָעִיתָא לְהָא דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא כוּ': (טו) וּבְטַעַם הַדָּבָר דְּגָדוֹל מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה. כָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת בְּקִדּוּשִׁין שָׁם דִּבּוּר הַמַּתְחִיל גָּדוֹל הַמְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה וְזֶה לְשׁוֹנָם. נִרְאֶה דְּהַיְנוּ טַעֲמָא דְּמִי שֶׁמְּצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה עָדִיף. לְפִי שֶׁדּוֹאֵג וּמִצְטַעֵר יוֹתֵר פֶּן יַעֲבֹר. מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ שֶׁאִם יִרְצֶה יָנוּחַ עַד כָּאן לְשׁוֹן הַתּוֹסָפוֹת: (טז) עַל כָּל פָּנִים הֲרֵי נִגְלֶה וּמְבֹאָר כִּי הַדְּאָגָה וְהַצַּעַר שֶׁל קִיּוּם הַמִּצְו‍ֹת. מַה שֶּׁהָאָדָם יָרֵא דּוֹאֵג וּמִצְטַעֵר פֶּן יַעֲבֹר. זֶה הַצַּעַר גּוּפָה מַגְדִּיל שְׂכַר הַמִּצְו‍ֹת. כִּשְׁאָר מִינֵי צַעַר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לָאָדָם בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. כִּי לְכָךְ אָמְרוּ גָּדוֹל מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה. וְהִנֵּה גַּם זֶה נִכְלָל בַּכְּלָל מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא. כִּי הִנֵּה זֶה מוּבָן מֵאֵלָיו. כִּי גַּם בִּמְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה לֹא הַכֹּל שָׁוִים בְּהַדְּאָגָה וְהַצַּעַר שֶׁל קִיּוּם הַמִּצְו‍ֹת. כִּי זֶה תִּגְבַּל עִם יִרְאַת הָאָדָם אֶת ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וּלְפִי אֵיכוּת יִרְאָתוֹ כֵּן תִּהְיֶה הַדְּאָגָה וְהַצַּעַר שֶׁל קִיּוּם הַמִּצו‍ֹת. וְכָל מַה שֶּׁיִּהְיֶה יוֹתֵר יְרֵא אֱלֹקִים. כֵּן תִּרֶב בְּיוֹתֵר דַּאֲגָתוֹ וְצַעֲרוֹ פֶּן יַעֲבֹר וְלֹא יְקַיֵּם אַחַת מֵהֵנָּה מִמִּצְו‍ֹת ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. אוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה הַמִּצְוָה כְּתִקּוּנָהּ. וּלְפִי עֶרֶךְ יִרְאָתוֹ דַּאֲגָתוֹ וְצַעֲרוֹ. לְקַיֵּם רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. כֵּן יָרוּם וְנָשָׂא שְׂכַר מִצְו‍ֹתָיו לְמַעְלָה רֹאשׁ. כִּי לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא: (יז) וְכֵן אִם נָשׁוּב עַל כַּמָּה מַדְרֵגוֹת לְאָחוֹר. אִם הָאָדָם יִהְיֶה מֻשְׁלָל חָלִילָה מִיִּרְאַת ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. הִנֵּה גַּם הַמִּצְו‍ֹת שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתָם. יוּכַל לִהְיוֹת קִבּוּל שְׂכָרָם רַק בְּגֶדֶר אֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה. אַחֲרֵי כִּי כָּל הַיִּתְרוֹן שֶׁיֵּשׁ לַמְּצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה עַל שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה. הוּא רַק מִפְּנֵי הַדְּאָגָה וְהַצַּעַר שֶׁדּוֹאֵג וּמִצְטַעֵר יוֹתֵר פֶּן יַעֲבֹר. אוּלָם מִי שֶׁאֵין יִרְאַת ה' בְּקֶרֶב לְבָבוֹ. וְאֵינוֹ דּוֹאֵג וּמִצְטַעֵר עַל קִיּוּם הַמִּצְו‍ֹת פֶּן יַעֲבֹר. נִמְצָא כִּי גַּם הַמִּצְו‍ֹת שֶׁיְּקַיֵּם אוֹתָם. יִהְיֶה מַהוּת שְׂכָרָם רַק בְּגֶדֶר אֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה. כִּי מַה בְּכָךְ שֶׁהוּא מְצֻוֶּה. אִם אֵינוֹ דּוֹאֵג וּמִצְטַעֵר עַל צִוּוּי שֶׁל מָקוֹם: (יח) וּבָזֶה יוּבַן מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל בְּרֵישׁ פֶּרֶק קַמָּא דַּעֲבוֹדָה זָרָה. דְּתָנִי רַב יוֹסֵף עָמַד וַיְמוֹדֵד אָרֶץ רָאָה וְיַתֵּר גּוֹיִם. מָה רָאָה רָאָה שֶׁבַע מִצְו‍ֹת שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶן בְּנֵי נֹחַ וְלֹא קִיְּמוּם כֵּיוָן שֶׁלֹּא קִיְּמוּם עָמַד וְהִתִּירָן לָהֶן. וּפָרִיךְ אִתְגּוּרֵי אִתְגּוּר, וּמְשָׁנִי לוֹמַר לְךָ שֶׁאֵין מְקַבְּלִין עֲלֵיהֶם שָׂכָר כִּמְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה. אֶלָּא כְּמִי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה. דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא גָּדוֹל הַמְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה. וְלִכְאוֹרָה יִפָּלֵא אַחֲרֵי כִּי מַה שֶּׁלֹּא קִיְּמוּ שֶׁבַע מִצְו‍ֹת בְּוַדַּאי יֵעָנְשׁוּ עַל זֶה. מַדּוּעַ יֵעָנְשׁוּ עוֹד בְּכִפְלַיִם כִּי יְקֻפַּח גַּם שְׂכָרָם. שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ שָׂכָר עַל הַמִּצְו‍ֹת שֶׁיְּקַיְּמוּ. רַק כְּמִי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה: (יט) אוּלָם לְפִי הַנִּזְכָּר לְעֵיל יוּבַן הֵיטֵב. אַחֲרֵי כִּי כָּל הַיִּתְרוֹן הַשָּׂכָר שֶׁל מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה. הוּא רַק מִפְּנֵי הַדְּאָגָה וְהַצַּעַר. שֶׁדּוֹאֵג וּמִצְטַעֵר יוֹתֵר פֶּן יַעֲבֹר כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל כֵּן כַּאֲשֶׁר רָאָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כִּי נָתַן לִבְנֵי נֹחַ רַק שֶׁבַע מִצְו‍ֹת וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶן וְלֹא קִיְּמוּם. הֲרֵי כִּי אֵין חֲפֵצִים כְּלָל לִישָּׂא עֹל שֶׁל מַלְכוּת שָׁמַיִם. וְאֵין לָהֶם דְּאָגָה וְצַעַר כְּלָל לְקַיֵּם צִוּוּי שֶׁל מָקוֹם. וְלָזֹאת גַּם אִם יְקַיְּמוּ אֵיזֶה מִצְוָה. לֹא יְקַבְּלוּ שָׂכָר רַק כְּמִי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל: (כ) וְעִם זֶה נַשְׂכִּיל בִּינָה לְהָבִין מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל. בְּבָבָא מְצִיעָא דַּף פ"ו אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב. כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה אַבְרָהָם לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת בְּעַצְמוֹ, עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְבָנָיו בְּעַצְמוֹ. וְכָל מַה שֶּׁעָשָׂה כוּ'. וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם. וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת ה'. וַיִקַּח חֶמְאָה וְחָלָב. הִנְּנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם כוּ', וְאַבְרָהָם הוֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם. וְה' הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם. יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם. וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם: (כא) מַה מְּאֹד יֵשׁ לְהִתְפַּלֵּא וּלְהִשְׁתּוֹמֵם. עַל הַפְלָגַת הַשָּׂכָר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַלָּזֶה. בִּגְלַל מִצְוָה אַחַת פְּשׁוּטָה שֶׁל הַכְנָסַת אוֹרְחִים. וְכָל הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמִּדְבָּר. הוֹרִיד לָהֶם אֶת הַמָּן. הִגִּיז לָהֶם אֶת הַשְּׂלָו. הִכָּה לָהֶם אֶת הַצּוּר. הָלַךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן. הַכֹּל הוּא בְּכֹחַ שְׂכַר מִצְוָה הַזֹּאת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. מַה נּוֹרָא הַשָּׂכָר הַזֶּה. הַאִם כָּל אִישׁ שֶׁיַּעֲשֶׂה כֵּן פַּעַם אַחַת יִהְיֶה שְׂכָרוֹ גָּדוֹל כָּל כָּךְ: (כב) אָכֵן לְפִי הַנִּזְכָּר לְעֵיל כִּי הַדְּאָגָה וְהַצַּעַר שֶׁל קִיּוּם הַמִּצְו‍ֹת. מַגְדִּיל שְׂכַר הַמִּצְו‍ֹת. כִּי לְכָךְ גָּדוֹל הַמְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה וּכְמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהִנֵּה הַדְּאָגָה וְהַצַּעַר הַזֹּאת נִמְשָׁךְ רַק מִכֹּחַ יִרְאַת ה'. וּלְפִי אֵיכוּת יִרְאָתוֹ כֵּן יִהְיֶה דַּאֲגָתוֹ וְצַעֲרוֹ פֶּן יַעֲבֹר. וְיָדוּעַ כִּי לְיִרְאַת ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. אֵין לָהּ לֹא מִדָּה וְלֹא גְּבוּל לֹא קֵץ וְלֹא תַּכְלִית. וְהִנֵּה גַּם בְּדוֹר הָאָמוֹרָאִים. מָצִינוּ לַחֲכָמֵינוּ זַ"ל בְּנִדָּה דַּף י"ג שֶׁאָמְרוּ שָׁם עַל רַב יְהוּדָה אֵימָתָא דְּמָרֵיהּ עֲלֵיהּ. דְּקָרֵי שְׁמוּאֵל עֲלֵיהּ אֵין זֶה יִלּוֹד אִשָּׁה. וְהַיְנוּ כִּי מִפְּנֵי הַיִּרְאָה וְהָאֵימָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיָה לוֹ לְרַב יְהוּדָה מֵרוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. הִמְלִיץ שְׁמוּאֵל עָלָיו שֶׁאֵין זֶה יִלּוֹד אִשָּׁה. כִּי אִם אֶחָד מִמַּלְאֲכֵי מָרוֹם. אֲשֶׁר בִּהְיוֹתָם רַק צוּרוֹת נִפְרָדוֹת בִּלְתִּי גֹּלֶם וּגְוִיָּה. נָקֵל לָהֶם לְהַשִּׂיג וּלְהַשְׂכִּיל מֵרוֹמְמוּת קְדֻשָּׁתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְעַל כֵּן הֵם יְרֵאִים וַחֲרֵדִים תַּכְלִית הַיִּרְאָה: (כג) וּמִזֶּה נוּכַל לְשַׁעֵר אֶת מַהוּת הַיִּרְאָה שֶׁהָיָה לָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים. כַּאֲשֶׁר נַעֲלֶה מִדּוֹר הָאָמוֹרָאִים עַל כַּמָּה מַדְרֵגוֹת לְפָנִים. מַה בֵּינָם לְבֵין דּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים וּמֵהֶם מַדְרֵגָה אַחַר מַדְרֵגָה עַד הַנְּבִיאִים. וְעַד אֲבוֹת הָעוֹלָם עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם. עַתָּה מַה נּוֹרָא הָיְתָה יִרְאָתָם כִּשְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ. וְאָמְרוּ זַ"ל בְּתָנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ. אַל תִּירָא אַבְרָם. אֵין אוֹמְרִים אַל תִּירָא. אֶלָּא לְמִי שֶׁהוּא יְרֵא שָׁמַיִם לַאֲמִתּוֹ: (כד) וּמֵעַתָּה לֹא יִפָּלֵא אֵפוֹא. אִם כָּל כָּךְ גָּדְלָה שְׂכַר מִצְוָתָם שֶׁל הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים. אֲשֶׁר מִשְּׂכַר מִצְוָה אַחַת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. הִשְׁפִּיעַ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁפַע טוֹבָה יְשׁוּעָה וּבְרָכָה לְבָנָיו אַחֲרָיו בְּמִדָּה גְּדוּשָׁה. כִּי לְפִי עֹצֶם יִרְאָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. אֲשֶׁר אֵין בְּכֹחַ שֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי לִהְיוֹת לָהּ צִיּוּר מִמַּהוּתָהּ. כַּאֲשֶׁר לֹא יְצֻיַּר בַּשֵּׂכֶל מִמַּהוּת הָאֵימָה וְהַיִּרְאָה. שֶׁיֵּשׁ לָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ. וּלְפִי יִרְאָתוֹ כֵּן תִּרֶב דַּאֲגָתוֹ וְצַעֲרוֹ בְּקִיּוּם הַמִּצְו‍ֹת. וְעַל כֵּן גְּדֵלָה גַּם שְׂכַר מִצְו‍ֹתָיו לְמַעְלָה בְּאֵין קֵץ. כִּי לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא: (כה) וּמִמּוֹצָא דָּבָר נַשְׂכִּיל. כַּמָּה רֹב טוּב צָפוּן בָּאוֹצָר שֶׁל יִרְאַת שָׁמַיִם. אִם הָאָדָם יִהְיֶה עָמוּס בְּיִרְאַת ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. כִּי מִלְּבַד אֲשֶׁר הַיִּרְאָה הִיא סִבָּה לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה. עוֹד הִנֵּה הַמִּצְוָה שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּכֹחַ יִרְאַת ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. אֲשֶׁר הוּא יָרֵא וְחָרֵד לְקַיֵּם אוֹתָהּ יִגְדַּל שְׂכָרָהּ לְמַעְלָה. כִּי הַדְּאָגָה וְהַצַּעַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֶּן יַעֲבֹר. הוּא כִּשְׁאָר מִינֵי צַעַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָאָדָם בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. אֲשֶׁר לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהִנֵּה כָּל אִישׁ לְפִי עֶרְכּוֹ. לֹא כָּל הַמִּצְו‍ֹת יִהְיֶה אֶצְלוֹ בְּמִשְׁקָל אֶחָד. יֵשׁ מִצְו‍ֹת אֲשֶׁר הֵם חֲמוּרוֹת בְּעֵינָיו. וְלֹא יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בְּשׁוּם עִנְיָן בָּעוֹלָם. וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה קַלּוֹת אֶצְלוֹ. מוּבָן מֵאֵלָיו כִּי כָּל מִצְוָה אֲשֶׁר הוּא יָרֵא וְחָרֵד עָלֶיהָ בְּיוֹתֵר פֶּן יַעֲבֹר וְלֹא יְקַיֵּם אוֹתָהּ יִגְדַּל שְׂכָרוֹ לְמַעְלָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל: (כו) אַחַת הִיא אֲשֶׁר רָאוּי לָשׂוּם עָלֶיהָ לֵב. וְהוּא מִצְוַת לִמּוּד הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שְׂכָרָהּ גָּדוֹל מִכָּל הַמִּצְו‍ֹת. אוּלָם דָּבָר אֶחָד יוּכַל לִהְיוֹת לָהּ לְשָׂטָן לְהַקְטִין שְׂכַר הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת. כִּי אִם שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל בְּסִפְרֵי. כְּשֵׁם שֶׁשְּׂכַר תַּלְמוּד תּוֹרָה גָּדוֹל מִכָּל הַמִּצְו‍ֹת כֵּן עֲו‍ֹן בִּטּוּלָהּ גָּדוֹל מִכָּל הָעֲבֵרוֹת. בְּכָל זֹאת יוֹרֶנּוּ הַנִּסָּיוֹן. כִּי בִּטּוּל מִצְוָה זוֹ שֶׁל תַּלְמוּד תוֹרָה. נָקֵל בְּעֵינֵי הָאָדָם יוֹתֵר מִבִּטּוּל שְׁאָר מִצְו‍ֹת. כִּי אִם בְּמִקְרֶה יִתְבַּטֵּל הָאָדָם מֵאֵיזֶה מִצְוָה. כְּמוֹ מִתְּפִלָּה וּתְפִלִּין וְכַדּוֹמֶה יִדְאַג וְיִצְטַעֵר עַל זֶה בְּיוֹתֵר. וְאִם יִתְבַּטֵּל אֵיזֶה זְמַן מִמִּצְוַת לִמּוּד הַתּוֹרָה. אַף בְּלִי שׁוּם סִבָּה. לֹא יָחוּשׁ וְלֹא יִדְאַג כְּלָל. כִּי אִם שְׂרִידִים אֲשֶׁר ה' קוֹרָא. לָהֶם יִהְיֶה הַמִּצְוָה הַזֹּאת כְּכָל הַמִּצְו‍ֹת. הַסִּבָּה לָזֶה הוּא יַעַן כִּי מִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה נִתַּן רְשׁוּת לְבַטְּלָהּ לְהֶכְרֵחַ פַּרְנָסָה. אוֹ לְמִצְוָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי אֲחֵרִים. וְעַל כָּל פָּנִים הַמִּצְוָה הַזֹּאת הִיא אֵצֶל כַּמָּה בְּנֵי אָדָם כִּמְעַט בְּגֶדֶר אֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה. כִּי יֵשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ שֶׁאִם יִרְצֶה יִלְמֹד וְאִם יִרְצֶה יָנוּחַ. וּכְמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת בְּקִדּוּשִׁין הַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל כֵּן יִהְיֶה נִגְרָע גַּם מִשְּׂכָרָהּ הַגָּדוֹל וְכַּנִּזְכָּר לְעֵיל. עַל כֵּן מַה נּוֹרָא הַדָּבָר לִהְיוֹת עָמֵל. לְהַעֲלוֹת מִצְוָה הַזֹּאת שֶׁל תַּלְמוּד תּוֹרָה לְכָל הַפָּחוֹת בְּמַדְרֵגָה אַחַת עִם כָּל הַמִּצְו‍ֹת וַעֲו‍ֹן בִּטּוּלָהּ יִהְיֶה חָמוּר כְּבִטּוּל שְׁאָר מִצְו‍ֹת. וְהָעֵצָה הַיְעוּצָה לְזֶה הוּא. לִלְמֹד סִפְרֵי מוּסָר הַמַּרְחִיבִים דִּבְרֵיהֶם בְּחֹמֶר הֶעָו‍ֹן שֶׁל בִּטּוּל תּוֹרָה. וְכֵן לִלְמֹד הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה בְּעִיּוּן לְמַעֲשֶׂה. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב אַדְמוֹ"ר הַגָּאוֹן הֶחָסִיד זצוק"ל בְּאִגֶּרֶת הַמּוּסָר עַיֵּן שָׁם:...
We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור