The following is the concluding blessing on a regular Shabbat:
בָּרוּךְ אַתָּה ה'. מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת:
The following blessing is the concluding blessing for a regular festival day:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ יִשרָאֵל וְהַזְמַנִּים:
The following talmudic passage discusses what to do when a festival day falls on Shabbat. It debates how we combine the themes of Shabbat and festival within the same Amidah.
Translate the passage below in the space provided. Words that should appear in the Frank Practical Talmudic Dictionary are in bold. Rashi's commentary on key parts of this passage can be found below. You do not have to translate Rashi, but his comments may help you in understanding the passage.
תנו רבנן: יום טוב שחל להיות בשבת-- בית שמאי אומרים: מתפלל שמנה [ואומר] של שבת בפני עצמה ושל יו"ט בפני עצמה.
וב"ה אומרים: מתפלל שבע מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע.
רבי אומר: אף חותם בה "מקדש השבת ישראל והזמנים."
תני תנא קמיה דרבינא: "מקדש ישראל והשבת והזמנים."
אמר ליה: 'אטו שבת ישראל מקדשי ליה? והא שבת מקדשא וקיימא!? אלא אימא "מקדש השבת ישראל והזמנים".'
אמר רב יוסף: "הלכה כרבי וכדתריץ רבינא:"
אטו שבת ישראל מקדשי ליה - שקדמת קדושת ישראל לשל שבת. בשלמא זמנים צריך להקדים קדושת ישראל לקדושתן, שעל ידי קדושת ישראל נתקדשו הם, ואילו לא נתקדשו ישראל, לא היו קובעים חדשים וקוראין מועדים בבית דין:
אלא שבת מקדשא וקיימא - מששת ימי בראשית, ואינה תלויה בקביעות דראש חדש:
Question:
1. What is Ravina's reasoning for his preferred language and what does it suggest regarding the difference between festivals and Shabbat?
בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְ יִשרָאֵל וְהַזְמַנִּים:
בָּרוּךְ אַתָּה ה'. מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשרָאֵל וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים:
() בָּרוּךְ אַתָּה ה'. מְקַדֵּשׁ יִשרָאֵל וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים:
Question:
2. How do the above blessings fit Ravina's opinion regarding the distinction between the sanctity of Shabbat and that of festivals?