דרך מצוותיך מצות קידוש ה'
ואע"פ שהדברים מבוארים היטב ואין צריכים לטעם ושרש כי הוא עצמו הוא העיקר למסור נפשו בה' שבשביל זה נברא האדם, אך אעפ"כ להבין ולהשכיל מעלת עילת תהלת המס"נ יובן בהקדים מ"ש האריז"ל בשער נפ"א פ"ד ה"ו שיחוד או"א אינו אלא ע"י העלאת מ"ן דמס"נ ממש ויחוד זו"נ הוא ע"י מעשה התורה ומצות, והענין כי חכמה נק' קדש ע"ש התלבשות אא"ס שבתוכה שהוא מובדל מכל השתלשלות העולמות כי מ"ש רז"ל מה הנשמה ממלא את הגוף כך הקב"ה ממלא את כל העולם (מדרש תלים ע"פ ברכי נפשי) בחי' זו שממלא את העולם בבחי' התחלקות ההארה בג"ע העליון כך ובתחתון כך כמו שחיות הנפש בגוף מתחלק בראש יותר ובידים בפחות וברגלים בפחות יותר כו' זהו באמת רק הארה דהארה לבד מעצמותו ית' אבל עצמותו ית' ואפי' אורו וזיוו ית' הוא מובדל מכל הנמצאים ונשגב ומרומם למעלה מהשגתם וקטן וגדול שוה הוא אלא נק' סוכ"ע והוא כדמיון זיו השמש בעודו במקורו שהוא עצם פשוט ואינו בערך הגוונים השונים שיהיו נראים בהארתו ע"פ חילופי הכלים מכלים שונים בחלונות שיאיר בהם כו' ולכן נק' קדש ל' הבדלה וז"ש כי עמך מקור חיים (תלים ל"ו י') שבחי' מקור חיים דנמצאים שהוא הארה דהארה המתלבשת בבחי' ממכ"ע כפי מזג כלי המקבלים היא בחי' טפל וכלא חשיב אצלו ית' וזהו ל' עמך כלומר דבר הטפל, והנה החכמה שהיא נק' ראשית מאין תמצא והיא בבחי' ביטול כשמכיר האמת איך שאין עוד והוא למעלה מן השכל הגלוי ולזאת יהי' בה התלבשות אא"ס משא"כ בינה השגת הדבר באורך ורוחב הוא בחי' יש ואין בה התגלות אא"ס כ"כ שהוא למעלה מההשגה, והחכמה מתייחדת עם הבינה שנמשך ממנה גלוי אא"ס בהשגה ע"י שבילין ידיעין כידוע בענין ל"ב ויאמר אלקים דמתפתחן ל"ב שבילי' מאבא לאימא ואז נמשך מהם מוחי' חדשים לזו"נ שהם בחי' המדות חו"ג דהיינו הטעם וההשכלה למדות ע"פ ההשגה באא"ס כו', ולזאת בכדי שיהי' יחוד דאו"א צ"ל הארה חדשה בהחכמ' מאא"ס שהוא למעלה מעלה מהחכמה לאין קץ ותכלית וכמש"ל ממשל זיו השמש כו' והיינו דוקא ע"י מס"נ שהוא ג"כ למעלה מן השכל ולצאת מגדרי הגוף ולהגביר נפש האלהית שבו שציוה הבורא ית' בכך וגם היא מצד עצמה שרשה למעלה מן החכמה כי היא חלק אלוה ממעל והוא ית' למעלה מעלה מן החכמה אלא שיש בה חכמה ומדות והם רק כלים אליה כמו שי"ס שלמעלה הן רק כלים וגופא דמלכא כו' וכאשר היא מוסרת נפשה ממש שזהו ע"פ רצונה שלמעלה משכלה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שמחוייב למסור נפשו שלא נתעהו לחשוב שכפרנו אע"פ שלבותינו מאמינים כו', הנה בזה מעורר ג"כ למעלה גלוי אא"ס שלמעלה מעלה מהחכמה דאצילות להיות מאיר בחכ' ואז מרבוי ההארה ההיא יומשך אח"כ מהחכ' להבינה בהשגה ומשם להיות מאיר בחב"ד דזו"נ ומהם לכל העולמות ובפרט לנפשו הפרטית, נמצא שמצות קידוש השם גורם התגלות אא"ס ב"ה הסוכ"ע למטה מטה וזהו ונקדשתי בתוך בנ"י פי' שאא"ס שהוא קדוש ומובדל יהי' בהתגלות עי"ז בתוך בנ"י ממש, ולכן מצוה זו גדולה מכל הרמ"ח מ"ע שמי שיעבוד כל ימיו בתורה ומצות לא יגיע למי שהי' כל ימיו בעל עבירות אלא שאח"כ עשה תשובה שלימה ומסר נפשו על קדה"ש וכענין ר"א בן דורדייא שיצתה נשמתו בבכיה שבכה רבי כו' (ע"ז י"ז א') וכן י' הרוגי מלוכה שאין כל ברי' יכולה לעמוד במחיצתן (פסחים נ' א') לפי שכל הרמ"ח מ"ע הם המשכות וגלוי אא"ס בכלים מכלים בחב"ד ומדות שהם הנקראים איברים דמלכא שממשיכים בהם גלוי אא"ס אבל זו המצוה הנפלאה היא העלי' והתכללות בעצמות אא"ס כמו שהוא למעלה מהתלבשות בכלים:
מתוך הספר תשובת השנה לרב יצחק גינזבורג
ו - לקדש שמו - תפארת
"ונקדשתי בתוך בני ישראל" – "ישראל אשר בך אתפאר". "ונקדשתי" בלשון נפעל, בדרך ממילא ומאליו (בהתפעלות עצמית ממש, שאזי דוקא מתפאר בנו אבינו מלכנו), כמבואר בדא"ח. והיינו תקון התפארת, בסוד "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת וגו'" שאמר יעקב אבינו ע"ה, שמדתו היא מדת התפארת, כנודע. "מה שמו ומה שם בנו" – מבטול ("מה") דחכמה לענוה ("ומה") שבמדת התפארת. ישראל הוא הנקודה האמצעית של תפארת. וזהו "בתוך בני ישראל", גילוי בחינה ה"תוך" שבבני ישראל, מדת הרחמים שבלב כל ישראל. היא המקבלת מאבינו אב הרחמן שבחכמה כנ"ל, אך עולה, בסוד הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, עד לפנימיות הכתר, אמונה פשוטה, מקור המסירות־נפש בפועל ממש כנ"ל.
סיכום
מצות קידוש ה' עניינה על פי חסידות שכל כוחות הנפש והגוף יהיו מלאים באלקות א"ס שלמעלה מיכולת להתגלות בכלים. וזהו ענין התפארת בנפש, הבעש"ט מסביר שתפארת בעבודת ה' היא לגרום לה' להתפאר בי. הכוונה שעל ידי ישראל יתפרסם בעולם כמה ה' מפואר. העשייה המפוארת שלנו, על כל המחשבה והמורכבות שלה, תחשב ותזקף לזכותו של ה'. זה עניין קידוש ה' לקחת את כל מה שיש לנו ולומר שהוא של ה' ושלו בלבד. כדי שזה יקרה יש ורך לתקן את העשייה שלנו, בדרך טבע ככל שעשייה אנושית יותר מורכבת וקשה הקב"ה יותר נשכח והתודעה יותר עסוקה בעשייה עצמה. מצב זה מוביל לתפיסה מוטעית של ניתוק בין העשייה שלנו לה' יתברך עד כדי גאווה ופירוד מאלקות. את זה צריך לתקן ולהפנים שאדרבה ככל שהעשייה יותר גדולה ומורכבת כך כל ההיתכנות שלה נעשתה בחסדי ה'. ההבנה הזו צריכה להיות ברורה וחזקה בנו עד כדי להיות ישראל אשר בך אתפאר כדלעיל. פנימיות ספירת התפארת היא הרחמים. רחמים הם דבר מפואר, הם מורכבים ועדינים - עניינם נתינה מחושבת ומדויקת כך שתהיה מועילה לכל. המורכבות של הרחמים היא מלאכת מחשבת ולכן נכון לקרוא לה מפוארת. היכולת לקלוט מה המציאות ואנחנו צריכים מצריכה הרבה ביטול וחשיבה - שניהם קשורים לספירת החכמה. אבל התוצאה של שזירת כל הכוחות כולם עד כדי כלות הנפש היא הקושרת את הרחמים אל הכתר שם השורש של כל הכוחות ועצם הנפש. נמצא שמדת התפארת היא בריח התיכון מהמציאות החסרה והעלובה עד כתר עליון האלוקות הטהורה.