שרוי בצער. שהוא חוץ לתחום ואינו יכול לזוז מתוך ד"א שלו במה תהיה תקנתו:
א"ל לך עשה לו מחיצה של ב"א. אם הם ישראלים מיירי שעירבו עירובי תחומין ויכולין לצאת שם ולעמוד סביביו או עבדים ושפחות דלאו בני מצוה נינהו ונמצא כאילו הוא בתוך דיר או סהר דאע"פ שלא שבת באויר מחיצות מבעו"י אפ"ה מהלך את כולה וכיון שנכנס תוך התחום ברשות נכנס דהוי כמי שהחזירוהו נכרים תוך התחום דהוי כאילו לא יצא:
ודוקא שיצא שלא מדעת. הוא דאמרי' כיון דעל על אבל יצא לדעת לא אמרי' כיון דעל על דהא לא מהני ליה אפילו החזירוהו נכרים:
והנהו דעבדינן מינייהו מחיצה בעינן שלא ירגישו בדבר כלום שלא ידעו שלשם מחיצות אדם משים אותם שם והוי מחיצה שנעשית בשוגג דהויא מחיצה אפי' להקל [לעיל כה.] לטלטל שאם ירגישו בדבר הויא נעשית במזיד ולא הוי מחיצה אלא להחמיר שמי שזורק מרה"ר לתוכו חייב ולא לדבר אחר כלל:
רב חסדא. שנתכוין לכך לא היה ממנין אותן שנעשו מחיצה מאליהן אלא שנסתבב הדבר על ידו ואין מזיק לנו כוונתו להתחשב כמחיצה שנעשית במזיד לפי שהרי רב חסדא לא היה מסדר האנשים בידיו אלא מאליהן נעשין שנתקבצו לו שם לתמוה עליו או לנחמו על שהיה מצטער:
הנהו בני גננא. בני חופה:
דאעילו מיא מרה"ר לרה"י והוקבעו שם לדעת שהודיעום שעל כך הם נקבעים שם:
זיקי. נודות:
ריסתקא. רה"ר:
בהדי דאתא רבא מפרקיה. שהיה גדוד שומעי הדרשה באים אחריו נטלם השמש והביאם בתוך מחיצות הבאים והכניסם:
מתני' מי שיצא ברשות וכו'. כגון לעדות החדש או להציל מן הגייס ומן הנהר וכן חכמה הבאה לילד את האשה ואמרו להם כבר נעשה מעשה ואינן צריכין לילך יש להם אלפים אמה לכל רוח מאותו מקום שנאמר לו:
ואם היה תוך התחום. מפרש בגמרא ואם היו אותן אלפים שנתנו להם חכמים אף על פי שיצאו חוץ לתחום אם היו מניעות לתוך אלפים אמה של תחום העיר הרי הם כאילו לא יצאו דכיון שנכנסו ברשות תוך התחום הרי הם כבני העיר הואיל שיצאו ברשות אבל אם לא היו מובלעים בתוך תחום העיר אין להם אלא אלפים אמה לכל רוח מאותו מקום שהוגד להם:
וכל היוצאין להציל חוזרין למקומן. ובגמרא מקשי ואפי' טובא והא אמרת רישא אלפים ותו לא ומתרץ חוזרין בכלי זיינם למקומם כלומר היתר אחר אנו מתירים להם שמותרים להכנס לבתיהם בחרבות ורמחים וקשתות ולא יניחום אותם חוץ לעיר אע"פ שהם תוך התחום שמא יבואו כרכום האויבים ויקחום ולא יהיה להם במה להלחם:
גמ' מאי קאמר. כלומר מאי האי דקאמר כאילו לא יצא פשיטא דלא יצא דהא עדיין הוא בתוך התחום:
הכי קאמר אם היה בתוך התחום שלו כאילו לא יצא מביתו דמי. כלומר דהאי לא יצא אביתו קאי והכי קאמר אם היה עדיין בתוך תחום ביתו כאילו לא יצא מביתו דמי וחוזר לביתו והרי הוא כאילו לא עקר רגליו לכך ויש לו משם אלפים אמה לכל רוח כבתחלה ולא אמרינן ממקום שנאמר לו יהיו לו האלפים אמה:
פשיטא. כיון דעדיין לא יצא מן התחום כאילו בביתו הוא:
מהו דתימא הואיל וכי עקרי רגליו לצאת ברשות רבנן תקינו לו ממקום שנאמר לו אלפים אמה הכא נמי אע"ג דקאי בתחומו נמדוד לו מהתם ואי בעי למיפק חוץ לתחום העיר ליפוק קמ"ל דלא ומעירו מודד ואע"ג דלא ניחא ליה דכאילו לא יצא מביתו דמי לגמרי:
אם היו תחומין שנתנו לו חכמים מובלעין בתוך תחום שלו כאילו לא יצא מתחומו דמי. כלומר לעולם מתניתין בשכבר יצא עסקינן שאם לא יצא הא לא איצטריך למימר אלא ודאי בשיצא חוץ לתחום מיירי וכאילו לא יצא דקתני אתחומין קאי כדהוה סלקא דעתך מעיקרא ומאי אם היה בתוך התחום הכי קאמר אם היו אותן אלפים אמה הנתונות לו לכל רוח ממקום שנאמר לו נכנסות תוך אלפים של תחום ביתו כאילו לא יצא מתחומו דמי והולך עד ביתו והרי הוא כבתחלה דרב שימי סבר הבלעת תחומין מילתא היא וכיון דמבלען בתחומיה וממטו ליה תחומיה הוה ליה כחד תחומא וכמאן דלא נפיק מתחומיה הוא ויש לו אלפים אמה לכל רוחות העיר כבתחלה ולא ממקום שנאמר לו כלל אע"פ שתקנו לו חכמים שלא תקנו לו חכמים זה אלא שלא יהא מכשילן לעתיד לבוא שאם לא היה להם אלא ד' אמות היה מכשילן וכיון שהועילו לו תחומין שנתנו לו חכמים שנכנס לתחומו ויכול לעמוד בעירו אלפים אמה לכל רוח תו ליכא למיחש לנמצא אתה מכשילן ודי להם במה שהחזירו להם כל מה שאבדו ואינן צריכין שירויחו בו להיות להם שמונת אלפים:
והא אנן תנן רבי אליעזר אומר מי שיצא חוץ לתחום שתי אמות יכנס. כלומר שעומד באמה שנית:
מאי האי שיעור דנקט לאו רבי אליעזר לטעמיה דאמר במתניתין גבי ד' אמות שנתנו לו חכמים ליוצא חוץ לתחום הוא באמצען שיש לו לכל צדדיו שתי אמות ולפיכך זה שיצא אמה אחת ועומד באמה שנית כיון דקצת משתי אמות דבוקות בתחומו סבירא ליה לרבי אליעזר דכמאן דמובלע דמו ומותר ליכנס אלמא הבלעה מילתא היא ואע"ג דרבנן פליגי עליה דלא סבירא להו הבלעה מילתא היא דהא קאמרי אפי' אמה אחת לא יכנס הני מילי לדבר הרשות כלומר שיצא לדבר הרשות בין בשוגג בין במזיד אבל אם יצא לדבר מצוה יכנס דהבלעת תחומין מילתא היא ומתניתין במי שיצא ברשות לדבר מצוה מיירי לפיכך אמרינן הבלעת תחומין מילתא:
פיסקא שכל היוצאין להציל חוזרין למקומן. ואפי' טובא וברישא יהיב בהו שיעורא ומשום דקשיא רישא אסיפא אוקימנא חוזרין בכלי זיינן למקומן ולא חיישינן להעביר ד' אמות ברה"ר ולא להכנסה לפי שסכנת נפשות היה בדבר אם יניחום חוץ לתחום או מחוץ לעיר באותו מקום שנאמר להם כבר נעשה מעשה שמא ירגישו בהם אויבים ויקחום ולא יהיה להם להנצל כשיצורו על העיר: