כל מאמרי ילמדנו הנמצאים ב"ילקוט תלמוד תורה" לבראשית.
על טיבו של ילקוט זה וחשיבותו כבר דן פוזנאנסקי במאמרו: ע"ד הילקוט "תלמוד תורה" לר׳ יעקב בר' חננאל סקילי (הצופה מארץ הנר, ג', 98-97,22-1, והשוה הערות גינצברג, שם, ד', 36-2G). ועוד פירסם ראשיתו של ילקוט זה במאמרו בקובץ Festschrift Maybaum, צד 208-191. הוא השתמש בכ"י לבראשית שהיה שייך מקודם לווערטהיימער, ואשר ממנו הוציא האחרון לאור: לקוטים ממדרש ילמדנו כ"י (אוצר מדרשים, ח"א, עמי ס"ד-פ"ז, ועיין שם בהקדמה, צד 12-10). אולם ווערטהיימער השמיט כמה וכמה מאמרים המסומנים בילת"ת לבראשית בציון: ילמדנו, כמו שיראה הקורא מהשואה עם מה שניתן להלן (ופלא הוא שפוזנ׳ במאמרו הב' הנ׳ל, צד 192, הע׳ ב', כותב שווערטהיימער "העתיק ... את כל (!) מאמרי הילמדנו שבאו בילקוטנו"). גם עלו כמה שגיאות בלקוטים אלה, ובכלל לא יצא המו"ל ידי חובת פירוש עליהם. חוץ מכ"י זה (שהוא עתה בווארשא) ישנו אכסמפלר שני בספריה של הסמינריון בניריורק, שחסר קצת בראשיתו. השתמשתי בכ"י זה, ומביע אני את תודתי הנאמנה לפרופ׳ א. מארכס על שהואיל בטובו להמציאו לידי. כ"י זה נשלם בדמשק, ליל עשרים טבת שנת ויצא חטר מגזע ישי (=רפ"א, 1521), כמו שנזכר בקולופון בסוף הכרך (דף קכ"נ, ע"ב). כ"י שלישי מילת"ת לבראשית נמצא תחת רשותו של מר דוד ששון בלונדון (עיין קטלוג שלו, אהל דוד, ח"ב, צד 623 והלאה; ושם נרשמים נם מאמרי ילמדנו שבילת"ת, צד 628 והלאה, אולם בכמה השמטות וטעיות, כמו שהראיתי בהערות להלן).
ר' יעקב בר' חננאל סקילי אינו מזכיר כלל בתוך המקורות שלו את מדרש תנחומא (השוה הקדמתו בהצופה, נ', צד 5 למעלה) ורק: ילמדנו, וממנו ציטט מאמרים רבים הניתנים כאן בשלמות. מהם כמה וכמה נמצאים בת"ה ות"ב שלפנינו (ולרוב הנוסח יותר דומה לזה שבת"ה מלזה שבת"ב). אולם כמה פעמים הצעת הדברים שונה כאן, וביחוד ישנם כמה ענינים החסרים במדרשים אלה. ברור שהיה לפני מחבר ילקוט זה נוסח של מדרש, שהיה יותר מלא ונדוש ושהיה נקרא בשם "ילמדנו" מפני שהדרשות שבו לכל סדר וסדר התחילו בשאלות "ילמדנו רבינו". אין להוציא מסקנא שנוסח זה הוא הוא הילמדנו המקורי, מפני שאפשר כבר לראות בנוסח זה הוספות מאוחרות, כמו בת"ה ות"ב (עיין להלן הערות 18, 225, 302). אולם בודאי הכיל חומר רב הנובע מילמדנו הקדמון, כמו שבאמת הוא הדבר גם בנוגע לת"ה ות"ב. הנוסח שבילת"ת חשוב הוא גם מצד זה שעל ידו אפשר לראות כמה שינויים חלו בשני המדרשים הנ'ל, עובדא שהשתדלנו לעמוד עליה בהערות.
עובדא זו גלויה עתה ע"י קטעי הגניזה, וביחוד ע"י ניתוח של תכנית הדרשות בגוף חבורנו למעלה.
בנוגע למאמרי "ילמדנו" שבילת"ת המחבר היה זהיר להזכיר בפירוש שהמאמר המצוטט הוא מפרשה אחרת בכל פעם ופעם שהיה עומד חוץ מפרשה זו (למשל כשהוא בתוך פ' בראשית והוא מביא מאמר ילמדנו מפי נח, וכו', הוא זהיר לציין את המקום). ובכן נכון להוציא מסקנא שבכל מקום שישנו ציון סתם: ילמדנו, המכוון הוא למאמר בפרשה אשר עליה הוא דן, ועי"ז אפשר לראות עד כמה יותר שלם היה הנוסח שלפני בעל ילת"ת. טענת פוזנ' במאמרו הב' הנ"ל (צד 192, הע' ב') אינה עלולה לשלול מהמחבר את ריקנותו ונאמנותו, אף שיש להודות שהמעתיקים לא היו תמיד נאמנים וזהירים כל כך. אמנם כל פרט ופרט יש לבחון כפי תוכן הענין, תה נעשה להלן בהערות. כראי להזכיר עדות המחבר בהקדמתו (שם): ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי כל מאמר ומאמר בשלמותו, אות באות, תיבה בתיבה, בלי חלוף ויתרון, ותמורה וחסרון, אלא העתקתיו כמות שהוא, קצור וארוך. הוא מביא אגדות דומות ממקורות שונים ואינו חש להכפילן (שם, 6, בהקדמה): וכן אל יתמה (הקורא) אם ימצא דרש או ענין כתוב פעמיים, והיה די בפעם אחת ואומר (צ"ל: ולומר) שהוא גם במקום פלוני, כאשר עשיתי בכמה דרשות, כי כתבתיו מפני דבר שנתחדש בו, ובכפלתו אין לחוש, שאין מדרש בלא חדוש. כל זה מאמץ הבטחון בנאמנותו של המחבר ומוסיף לחשיבות מאמרי "ילמדנו" שהוא מצטט. אולם באילו מקומות אפשר לראות קיצור, היינו שישנו ציון: לעיל, או: התם, ואולי זה נעשה ע"י המעתיקים שלא רצו להכפיל את הדברים. בכל האופנים חשבתי לנכון לקבץ את כל החומר הזה בשלמות מילת"ת לבראשית, ולהעיר עליו כפי הדרוש להבנתו ולהערכתו, בתור השלמה לחומר המדרשי האחר מכתבי־יד שבחלק העברי של כרך זה, ובצירוף למה שנאמר למעלה בגוף חיבורנו.