Midrash Pinchas 6:19

השמחה הוא מכפר עונות כי השמחה מעולם העליון כי התינוק כשהוא קטן הוא בוכה וכשהוא כמו חצי שנה הוא מתחיל לשחוק כי בא בעולם העליון ומפני שהשמחה הוא מעולם העליון הוא באור פני מלך חיים ובר"ה הוא ג"כ ביום א' בוכין כי הוא בסוד עיבור ולכך קורין וה' פקד את שרה וביום שני וכנ"ל ומחמת שאנו מאמינים בה' שהוא מכפר עונות הוא אמונה בהקב"ה כי האמונה הוא מנו"ה ויש להם עליה ויש לו ג"כ עלי' וכנ"ל וזה שנ' באברהם והאמין בה' ויחשבה לו צדקה כי מה שהפיל א"ע לכבשן אש וכנ"ל רק מה שאמר לו כשהי' בן תשעים שנה שיהי' לו בנים זהו אמונה ומחמת זה באו בנים שיש לנו"ה עלי' כי נו"ה הוא תרין ירכין וכנ"ל ונו"ה הוא ערבה וערבה גימ' זרע וסיפר המעשה מאחד שאמר לאשה לבשל ערבה והי' לה בנים וכנ"ל:

באות א' כלול כל העולמות וכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה ומסתמא יש באדם ג"כ כל העולמות כדי שיהיה להם התדבקות וכנ"ל ויש בו מסטרא דמלאכים ומסטרא דשדין (היינו מדות טובות ומדות רעות) וזהו שאמרו בגמרא שיהיה דומה עליו כאלו כפאו שד אעפ"כ הוא מהשי"ת שנעשה ממנו וולד והוא מלאך אם הרב דומה למלאך וכנ"ל. וזהו שאמר הכתוב אף חובב עמים כל קדושיו וכו' והם תוכו וכו' אף חובב הוא מסטרא דשדים כל קדושיו וכו' הוא מסטרא דמלאכים. תוכו לרגליך כי משד נעשה מלאך ישאו מדברותיך ע"י הדבורים יש להם עליי' ובכל הדברים הוא כך אלא שאין אנו יודעין האיך הוא רק ע"י התורה אנו יודעים וזהו שאמר הכתוב אח"כ תורה צוה לנו וכו':

בי"מ בא אור גדול ואח"כ נסתלק והולך מדריגה אחר מדריגה וכנ"ל ובלילה הראשונה בא האור ממ"ט פנים של תורה ונסתלקו ואח"כ בכל וכו' פנים אחד של תורה וכנ"ל:

ביום כ' בכל נדרי צר מאוד בבה"כ מחמת וכו' ובבוקר שמוחלין עונותיהם עומדים רווחים וכן בשבת בלילה בשולחן צר מאד ובבוקר וכנ"ל שומר שבת מחללו אל וכו' אלא מחול לו יושבים רוחים וזהו עומדים צפופים ומשתחוים רוחים כי בהשתחויה הובא אור גדול וכנ"ל וזהו ולכל בני ישראל הי' אור וכו':

לא נבראו רעמים אלא וכו' וע"ד רעם גבורותיו מי יתבונן וכו' וע"ש באומר הרי את מקודשת לי ע"מ שאני צדיק הרי זו מקודשת שמא הרהר בתשובה כי בהרהור תשובה מוחלין לו וזהו לא נברא רעמים וכנ"ל ואתא מטרא וכנ"ל:

אמר אותן בני אדם שיש להם נשמה מעשר ספירות הגלגלים אינם יכולים לעמוד על מדריגה אחת כמו הגלגל ולכך ר"מ לא היו יכולין לעמוד על סוף דעתיה וכנ"ל שהיה לו נשמה מע"ס הגלגלים אבל ר"י קבעו הלכה כמותו שהיה לו נשמה מע"ס דיושר וכנ"ל ואפילו שע"ס הגלגלים הם גבוה וכנ"ל. גם אמר מחמת שישראל הם קדושים מאוד לא יכלו להוליד כי אם אחר מאה שנה כי בן מאה כאילו מת וכנ"ל:

וסוכה תהיה לצל כי הסוכה הוא כמו מ"ם ונעשה צלם כי הוא מקיפים ולכך כ' אמות גבהו שהוא ק"כ טפחים נגד צל וכנ"ל:

והחיות רצוא ושוב כי האדם כשהוא זריז בכל, לו תמיד חיות חדש':

מאכלים של שבת אינן מעצרים כי עצירות בא ממחשבות זרות שהוא יורד עד הצואה ובשבת נופלים המחשבות זרות:

אמר אותן שבארץ וואלחי יש שם מחשבות של ניאוף מחמת רוב טובה שבה ומחמת זה נמצא שם מלחמות וזהו וחרב לא תעבור בארצכם והשבתי חיה רעה כדאיתא בזמר חיה רעה זו איגרת בת מחלת וגם לחשוב תמיד שם אל שדי): מהרב הקדוש מהו' רפאל מבערשיט ורוב דבריו בשם רבו הקדוש רבינו פנחם מקאריץ ז"ל:

העתקה מכתבי נכדו מוה' ישעיה נ"י מה ששמע מפי זקנו מוה' נ"י במ"ש בשערי קדושה לר' חיים וויטאל בחי' צדיק הוא שצריך לטרוח ולשבר כל מדה רעה ובחי' חסיד הוא שכבר שברם ואין צריך לטרוח עוד כי נעשה בטבע כך וזה גומל נפשו איש חסד גומל הוא לשון ויגמל אנטוויינט דהיינו שהורגל נפשו לפרוש ממדות רעות עד שנעשה בטבע טוב זהו איש חסד:

סיפר הרב דפולנאה כתב הבעש"ט כשאתה רוצה לשבח ישבח להש"י ואם תרצה לגנות יגנה את עצמו:

הי' מרגלא בפומי' הקדוש זה הכל שאנחנו מקלקלים, השי"ת מתקן והי' מסביר כי הקלקול ודאי רק מצדנו כי איך שייך שהש"י מקלקל לעצמו ור"ל שמעשה האדם המה נוגעים בכבודו כביכול ית' אבל התיקון אין בידינו כלל רק בידו ית' כדאיתא בגמ' אלמלא עזרו וכנ"ל ונמצא שאין במה להתגאות לפי שכל מעשים טובים שאנו עושים אינו מצד עצמינו רק מצדו ית' ובעזרו ובלתי עזרתו ית' אי אפשר לעשות שום דבר טוב גם מחמת כל הנ"ל יכול לפטור ממרה שחורה כשנופל באיזה מדה רעה ח"ו או נכשל בעבירה ח"ו לא ידאג ביותר רק יהיה לו בטחון שהש"י יעזור אותו דתקן הכל כי זה כלל גדול שאין בידינו אלא הבחירה והשאר עד גמר הדברים הכל בידו ית' ומיד שיבחר האדם בטוב הקב"ה עוזר לו בלי שיעור וכמה פעמים אמר שאפילו הבחירה צריך האדם לטובתו ית' שיעזור לו ויחזקהו ופעם הזכרתי לפניו מה שכתוב בחו"ה שער הבטחון בפ"י חלק הד' בסופו ליחד לבבו ולחזק בחירתו וכו' ע"ש וצוה להראות לו בפנים בס' הנ"ל והנאהו מאוד:

אמת קנה ואל תמכור, כי כל המדות צריך לפעמים למכור אחד מהן לפי שעה כדי לקנות מדה טובה אחרת ע"ד הרמב"ם זצלה"ה שאם נטה מדרך המיצוע לקצה א' צריך לנטות כנגדו לקצה הב' כדי לבוא למיצוע אבל במדת האמת אינו כן שאין למכרו מפני קנין שום מדה שאם ינטה מן האמת איך ידע שקונה איזה מדה טובה שמא הוא שקר שמטעה את עצמו:

כשאדם מהרהר בתשובה וזוכה שחותרין לו חתירה מלמעלה אז הוא מרגיש בעצמו כמה חטאים אפי' על מחשבה שלא כהוגן משא"כ בזמן אחר וכו' וזה שאומרים העולם על אדם א' דער מענטש איז איין איידליר ועל א' אומרים שהוא מגושם. פי' כמו שו"ב שהוא אדם דק ויש לו הרגשה טובה ומרגיש בפגימה דקה מאוד. אבל כשהוא עב ומגושם אינו מרגיש וכו' כך בעבודת השי"ת איין איידליר הוא מי שמרגיש הדברים דקים וכו':

צריך להאמין באמונה שלימה שהשי"ת לבדו מנהיג הכל ואין שום סיבה ומ"מ צריך לעשות הסיבה אבל לא לסמוך עליו כלל ואדרבה כשעושה סיבה להועיל לשום דבר צריך להתחזק עוד יותר באמונה בו ית' ואז כשילך העבודה בדרך זה צריך לעשות דווקא סיבה כדי להתחזק יותר באמונתו ית' והבן:

בשם הרב זללה"ה שצוה לא' לומר י"ג עיקרים בכל יום ואז יהיה לו פרנסה וכן היה כ"ז שאמר י"ג עיקרים בכל יום היה לו פרנסה ונעשה עשיר ואח"כ פסק לומר הי"ג עיקרים ונעשה עני גדול:

בשם הרב זלל"ה מה שכתב בש"ע שלא ללבוש בגדי שבת בשבת חזון ובכתבי האר"י ז"ל מבואר שיש ללבוש דווקא בג"ש שניהם אמת דהנה כ' הן אראלים צעקו חוצה שהשבירה לא הי' כ"א בחיצונית העולמות אבל לא בפנימיות לכך הש"ע מדבר מאותן אנשים שעוסקים בחיצוניות התורה וכל השבוע הוא אצלו בחי' חצונית דחיצוניות ובשבת אף שהוא בחי' פנימיות מ"מ הוא רק פנימיות דחיצוניות ויש שם בחי' שבירה לכך אין לובש בג"ש משא"כ העוסקים בכל השבוע בפנימיות התורה ובחול היה אצלם בחי' חיצוניות דפנימיות ובשבת הוא בחי' פנימיות דפנימיות ושם אין שבירה כלל ומזה מיירי כהאריז"ל דיש ללבוש בג"ש ומפי מהור"ר בז"ה נ"י שמעתי שהרז"ל אף שהיה משנה כל מלבושיו מחול מ"מ לא לבש הזופי'צה של שבת רק אותה שהי' של ר"ח (ועכשיו שמעתי מר' בצלאל ני' שהזכיר לפני מוהר"ר ני' שגם לא היה לובש הרז"ל הטוזליק בשבת זו) והוא נר"ו לא היה לו אז כ"א קאפטין אחד של שבת בהיותו בבית הרז"ל ואף זה לא הניחו ללבוש בשבת הנ"ל רק השטראמיל כדי שיהי' עכ"פ מלבוש אחד של שבת:

בשם ר' שלמה זללה"ה בה"ר זללה"ה מי שאומר דיבור שהוא מעה"ח לפני אדם שהוא מעה"ד טו"ר הוא כאילו בא על הנדה וא"ל הוא נר"ו לר"ש כמדומה לי שאני מעה"ד טו"ר והשיב ר"ש זללה"ה הכוונה הוא מי שהוא בעצם כן והוא נר"ו ביאר לנד"ז לענין מה שדיבר מענין נשואי בת ת"ח שת"ח הוא מי שאינו בעל פני' וביאר לנו הוא נרו ע"ד הנ"ל דר"ל בעל פני' שהוא חפץ בכל לב את הפני' ועושה לכתחילה דבר משום הפני' משא"כ מי שהפני' נכנס ממילא בלב וכו' ופ"א אמר לנו בהרז"ל מחשבה מוציא מידי מחשבה דהיינו כשאדם מתחרט ואין רוצה בפני' הוא מתקן וכו':

פ"א דיבר הוא נר"ו עם ר' בצלאל נר"ו בענין איך הי' נר"ו בביתו של הרז"ל ושיבח מאוד את מדת השפלות שהי' לו' בבית הרז"ל ואמר עכשיו אינו ואני רוצה לעצמי שאזכה בג"ע לשפלות כזה:

א"ר אלעזר הוי קבל וקיים פרש"י קבל אפל ושפל וקיים ע"כ ביאר הוא זללה"ה אבל בדבר שצריך לעבודת הש"י צריך להיות קיים וחזק:

שיבח מאוד את ספר הישר לר"ת ודיבר ממ"ש בתו"ק ששם יה"ו הוא בעוה"ז ושם יהה"ו בעוה"ב (ור"ל שתפילין דר"ת הם משם יהה"ו כנודע) נמצא שהיה נשמת ר"ת גבוה מאוד בחי' עוה"ב והאריך בזה:

ביום א' דחנוכה שנת הנ"ל בחאשטשאוואטין קבלתי לפניו על חסרון אמונה בהשגחה פרטית של השי"ת שבשעת דוחק פרנסה נראה כהסתרת פנים ובקשתי ממנו דיבורים על חיזוק אמונה וא"ל זהו צריך לדבר עם יונגי לייט אבער היוד הוא בושה שיהיה צריך לדבר בזה עוד שצריך שיהי' אמונה חזקה בלבו וכו' והזכיר לי כשיודעין שהוא הסתרה שוב אינו הסתרה:

בערב ר"ח חשוון הנ"ל קודם נסיעתו על תנאים של בתו שתחיה בקשתיו ממנו עצה על גבהות הלב ע"י החשיבות אצל ב"א וכו' וא"ל דיבורים כללים וא"ל אין כוונתי על דבר זה רק בכלליות אתה הולך במוחין דקטנות אפילו ניט מרה שחורה רק מוחין דקטנות וצריך למשוך את עצמו למוחין דגדלות וכו' ואמרתי לפניו בעבור המלמדות שאני עוסק תדיר בקטנות עם נערים וקיבל דברי והיותר איני זוכר לע"ע:

כ"פ אמר לי אתה צריך לילך בדרך זה שכ' בס' צוואת מריב"ש אל ירבה בדקדוקים וכו' עיי"ש דאס האט מיך דער האלטין בילדותי:

בנסיעתו מקראטו בקיץ ה'תקפ"ו מחתונה של שלמה נכד ר' ארצי זללה"ה בנסעי מקאדימע קרא אותי לקאריע שלו לישב אצלו ואמרתי לו אני ירא איך זאל אייך ניט ענג מאכין וכו' וא"ל בדרך חיבה יתירה וועלין מיר זיך ליבר האבין וועט אונז זיין גראם והוא כבר התפלל מנחה ואני לא התפללתי עדיין והוכרחתי להתפלל אצלו והבנתי שהוא שומר ומצפה עד שסיימתי תפלתי ותיכף התחיל לדבר מידידות אהבת השי"ת איך השי"ת הוא פריינד גדול והאריך בזה והתחלתי אני לדבר בענין קשה לצאת ממדות וכו' ולא רצה להאריך בזה רק השיב לי כלאחר יד כמדומה בלשון טיט מען ניט רק האריך ודיבר בענין הנ"ל בלב בוער:

פ"א נסעתי עמו בדרך והלך ברגליו ואני ג"כ הלכתי רחוק קצת ממנו ובא הוא זללה"ה אצלי ונתן ידו הק' על צווארי וחבקני וא"ל בזה"ל. איי לאמיך מיך מיט דיר ניט שעמין אל יבושו בי קויך וכו' ופ"א נסעתי ג"כ וא"ל בדרך בדיחותא כמתרעם האבין זיך צי גיטשעפיט פיר זייא אויף דעם וואגין ואח"כ אמר זייא האבין זיך צי גיטשעפיט זייא וועלין זיך ניט אפ טשעפין לא בעוה"ז ולא בעוה"ב:

עתה בעזהש"י אתחיל לכתוב מה שקלט הזכרון מדברי אדמו"ר החסיד והעניו איש אלקים קדוש מוה' רפאל זללה"ה מעניני מנהגיו הקדושים והדברים אשר מרגלא בפיו והדריך את ב"י בדרך הישר והאמת אשר דבריו בוערות כגחלי אש ורבים השיב מעון וכן מעשיו היו לש"ש בשכל והשכל גדול ועמוק מאוד וכאשר העיד עליו מו"ר קודם נסיעתו לאה"ק הרב החסיד בוצינא קדישה מוהר"ר בנימין זאב הלוי זצללה"ה בשם הרב ז"ל שאמר קיינר ווייסט ניט וויא טיף מיין רפאל'ס מוח גייט כך שמעתי מר' חיים ששמע מפיו ועוד אמר בן הרז"ל שאמר בזה"ל הבעש"ט זצללה"ה אמר השי"ת וועט מיר דאנקין וואס איך האב איהם צו גישטעליט אזוי איין יאסלי (על הרב דפולנאי אמר זה) ואני אומר השי"ת וועט מיר דאנקין וואם איך האב איהם צו גישטעלט אזו איין רפאל. ועוד אמר ב' ה"ר זללה"ה שא' פאר קיינעם בין איך קיין ערב ניט רק פאר מיין רפאל בין איך איין ערב אז ער וועט קיין מאל ניט קאלי ווערין ופ"א שבת מוהר"ר זללה"ה אצל מ"ו מוה' בנימין זאב הלוי זללה"ה בבאלטע ובסעודת שחרית הי' ביניהם ויכוח שמהור"ר זצללהה"ה הוכיח שצריך לאהוב אפי' כל הרשעים וללמוד עליהם זכות ומוהרב"ז זצללה"ה הוכיח שצריך לבקש שרשעים יהי' להם מפלה וארך הדיבור ביניהם ואח"כ בבוא הרב"ז לביהמ"ד שלו עם הטלית לתפלת מנחה ואני עמדתי אז אצל המדריגות שלפני ארון הק' בא בכיוון אצלי וא"ל אתה סבור שהי' בכאן מחלוקת גדול' בוודאי טוב מאוד והוא טוב לתפלה ולכ"ד כאשר הוא אומר לאהוב כל ישראל אך לא היה רצוני לדבר כ"כ בפרהסיא לפני העולם כי לפני העולם צריך לומר שיהי' מפלה לרשעים ועוד ווער פאר מאג עס צי גיין דער מיט הלא בפירוש אמר ממורי ורבי מיין רפאל קאן ליב האבין גראבי רשעים ע"כ. גם היה אומר מו' הרב"ז בבוא ר' רפאל אצלי אני מניח לו (טרעט איך אים אפ) העמוד והשולחן ועדיין איני יודע אם אני יוצא י"ח ופ"א אמר לאיש א' בעת שהיה מוהר"ר ז"ל מדבר דיבורים על השולחן ומוהרב"ז זללה"ה הלך לחדרו אז אצל הרובא לחמם והלך האיש הנ"ל ג"כ אצלו וא"ל מה אתה עומד אצלי לך אל השולחן כי שם תשמע תורה וחכמה ורוה"ק גם היה אומר כשר' רפאל מדבר אני עוצם עיני ושומע (און הער צו אין חזר מיר ב' או ג' פעמים אין גייע דער מיט):

בראש ממדת ענוותו א"א להעלות על הכתב בוודאי אף בפה א"א לספר כ"א מיעוטא דמיעוטא הי' עומד בביהמ"ד למטה אונטרין אובין וסיפר שבילדותו בר"ה אחד הי' עומד בצד השני של הרובא סמוך לפסח כי מצד האונטרין אובין הי' נחשב אצלו לגיאות כי שם מקום מעמד החסידים והיה אז מתפלל אל השי"ת מאוד שיצילנו מן הגיאות וסיפר שפ"א הוכרח לעמוד למעלה אצל השפיגל באנק בתפלת שחרית דר"ה לעזור לר' משה פודקאמינור זללה"ה שהי' ש"ץ והיה לו יסורים גדולים וכמדומה שאמר גאר אנדרי מחשבות וכו' וכמה וכמה שנים הי' נוהג שפלות במלבושי' פחותים שלא היה לו איבער גיצוגיני טולב ולא פאטציילע לקנח החוטם רק איזה שנים קודם פטירתו הפציר בו הרב ר' יעקב שמעון זללה"ה בן הרז"ל שיתנהג קצת במלבושי כבוד וסיפר לנו שהוכיח לו מן הברטנורא במס' אבות שנשיא רשאי לקבל מתנות להתעשר כדי שיהיה ראוי ומאוים כדי שיהיו דבריו נשמעין וגם מכח דברי הרז"ל שאדם שאינו מלובש כראוי לו פוגם במדת התפארת אז שמע אליו והנהיג א"ע בקצת מלבושים מכובדים (כי אל ר' יעקב שמעון היה שומע ומקיים דבריו מה שלא עשה כן לשום אדם בעולם כי הי' תקיף בדעתו מאוד כי הרז"ל אמר לו אז דו וועסט גיין מיט איין אמת וועט דיך דיא נשמה לערנין) וסיפר ר' שמחה שיחיה שפ"א הקפיד עליו על שאמר לו איזה דעה (וכמדומה שבתחילה שאלו בעצמו) וא"ל מיך לערנט דיא נשמה ואתה אומר לי דעה:

והיה מרגלא בפומיה כמו שרוצין לחיות כן יהיו רוצים להיות קטן מן הכל וסיפר כ"פ בהרז"ל שפ"א היתה אשתו מצערת את המשרת (כמדומה שבדברים לבד היה) והקפיד מאוד הרז"ל עליה ואמר עס טייטש איין יודין זאל מען יסורים אן טאן א יוד איז טייאיר טייאיר והי' שם בביתו אדם א' שהי' נקרא הערשל וואסיר פירער שהיה אדם פחות ערך מאוד והיה אפשר בן ארבעים שנה בחור ואמר הרז"ל לאשתו איך ציטער פאר הערשלין שהוא יקר מאוד והיה הוא זללה"ה מסביר הדבר שאדם פחות כזה כשבא אצל בעה"ב ומכ"ש אצל נגיד כמה הוא שפל ונכנע לפניו ומכ"ש אצל הרז"ל שהיו נגידים מרתתין לפניו בוודאי הי' לפניו שפל ונכנע בלבו מאוד מאוד וכלא נחשב אצל עצמו וע"ז הי' מחשיבו הרז"ל והיה בטל לפניו בחשבו אימת אני יוכל לבוא לשפלות כזה:

וראינו שהיה לו תמיד שמחה וחיות כשהי' מזדמן לו איזה שפלות והי' מחשבו לטובה גדולה מהשי"ת שזימן לו דבר זה למען לא יגבה לבו ופ"א טעה בהושענות בהו"ר שדילג ההושענא שאמרו הציבור ואמר אותה שאחריו עד שהרגישו עליו הציבור ואמר ההושענא במקומה עם הציבור (וזכרנו שהיה לבו נוקפו קצת עד"ז) ואח"כ בביתו דיבר מד"ז שוטים חורדים עד"ז דהמתפלל וטעה וכו' ואין מבינים שהיא טובה גדולה מהשי"ת וכו' ופ"א שכח לספור וספר אח"כ כל לילה ולילה בלא ברכה והיה שומע הברכה מאחר וכשהיה מתפלל לפני העמוד הי' מוכרח להעמיד אחר לספור ספירה (וחקר ע"ז בש"ע וכמדומה שהסכים שיכול לברך בשביל אחר ואחר יוצא בברכתו ויספור בל"ב וא"י אם עשה כך) והיה ג"כ מחשבו לטובה שזכה לשפלות כזה:

ופ"א סיפרו לו מאדם חשוב א' מפה"ק שהקפיד על השוחט שלא בא לביתו לשחוט כפרות ותמה מאוד עד"ז וכי על דבר כזה יש להקפיד ואם לא הי' השוחט בא לביתי הייתי נוטל הכפרה שלי והולך אצלו לשחוט גם תמיד הלך לבית הרופא לגלח ולא קראו לביתו וכ"פ הי' רוכב על סוס בשוק בעת שהי' מניעה לילך ברגלים ובעת גשמים היה נוטל הקאפטין על הראש גם שכנזדמן לו בהילוכו בשוק לקנות איזה פרי הצריך לו לביתו הי' קונה בעצמו אפילו אצל ערלות והקפיד גם עלינו מאוד שלא לנהוג א"ע בחשיבות להחזיק ד"ז לבושה לילך בעצמו לשוק לקנות איזה דבר:

והיה זמן אחד שהי' מדבר הרבה בענין מה המ"ה (ז"ל דער שמועה מאכיר) וששואלין את האדם קודם פטירתו עסקת בתורה ובגמ"ח, המלכת קונך שחרית וערבית, המלכת את חבירך עליך בנחת רוח אם יש בו דברים הללו וכו' והי' מאריך בענין זה שצריך לעשות את חבירו על עצמו כמלך ובנחת רוח ולא בע"כ וסיפר בנו מוה' לוי ני' שפ"א דיבר עמו איזה עסק וראה בשעת דיבור ממנו שפלות כעבד לפני אדון:

סיפר לנו שפ"א הי' באיזה עיר וישב בביהכ"נ למטה אצל העניים ואח"כ עמד חזן עם משוררים לפני העמוד ונמשכו כל העולם שבביהכ"נ סביבות החזן רק הוא נשאר למטה עם העניים והי' לו נ"ר גדול' מן השפלות ההוא:

ובהפך כשהיה מזדמן לו איזה כבוד מאיזה איש ומכ"ש מן רבים היה לו צער מזה והקפיד מאוד שלא להמתין עליו עם שמונה עשרה בקול רם עד שיגמור תפלתו כדרך החשובים והי' אומר עס פוילט ר"ל שיש לי צער מזה הכבוד כמעט כאילו חותכין בשרי וסיפר לי אדם א' מחברינו שהיה עמו אצל הרב ר' יעקב שמעון זללה"ה ודיבר בענין זה והתחיל רי"ש להקשות עליו מיא דארף זיך אבער פארט הערין קדושה ומיד התחיל להתחנן אליו טאטאניא לאזט מיך צרי שהיה ירא פן יצוה עליו לבטל מנהגו והי' אומר בהרז"ל איך האב פיינט אז מע טיט מיר כבוד אן אהוב את המוכיחך ושנא את המכבדך ע"כ בהרז"ל גם היה מזכיר מ"ש בליקוטי יקרים באיגרת ששלח ר' פייביש'ל לחבירו בענין ההשתוות שכ' בחו"ה כבר טעו רבים שסוברין ששוה אצלם השבח והגנות ומטיעין א"ע אלא צריך דווקא לאהוב את הגנות ולשנוא את השבח ע"ש לשונו וסיפר ר' שמחה נרו שהיה עמו והי' בעיר סקווירא שיש בה ר' צבי בן ר' אהרן נכד של הבעש"ט זללה"ה והלך אל ר' צבי הנ"ל ואח"כ בא הוא זלל"ה לאכסניא בפנים חולנית במראה געל ואמר רבש"ע וואס האט זיך מיר היינט גיטראפין איך זאל מוזין גיין פאר ר' הירשלן וסיפר שהיה בבית ר' צבי הנ"ל והי' ר"צ רוצה לילך לביהמ"ד לצורך מילה ונתן לו איזה כיבוד וקרא אותו לביהמ"ד וביציאתם מן הבית כיבדו ר' צבי לצאת תחילה ולא רצה עד שא"ל ר"צ הנ"ל הלא אני בעה"ב ואתה אורח ואורח יוצא בתחילה ואח"כ בבואם לביהמ"ד עמד ר"צ אצל הפתח לכבדו ליכנס תחילה ולא רצה וארך ההפצרה ביניהם ואמר אני הייתי עוד מסרב נגדו רק שהיה לי רחמנות עליו שאין לו כח לעמוד כ"כ והוכרחתי ליכנס תחילה ואח"כ אחר המילה נשתהא עוד ר"צ הנ"ל בביהמ"ד והוא ז"ל הקדים לצאת והרגיש ר"צ ואמר ר' רפאל ברח שהיה ירא שלא יצטרך לילך תחילה ועד"ז היה מצטער מאוד על הכבוד שקיבל עד שנשתנו פניו לירקון והיה הולך לבית כל המפורסמים הן בעירו הן בעירם והקביל פניהם באהבה ושלום וענוה וצדק ומי יוכל לספר ומכ"ש להעלות על הכתב מענין מדת השלום שלו והיה מזהיר מאוד שלא יהי' לאדם שום פירוד לבבות משום יהודי והיה מקפיד מאוד כשהלשינו לפניו על שום אדם והיה אומר על אותו אדם המלשין שהוא מנבח ככלב. ופ"א דברו מענין בעה"ב אחד שהעיז כנגדו וחר' לו מאוד על הדברים וזכרנו לשונו הק' זייא וועלין מאכין א פירוד צווישין מיר אין צווישין שמואל'ן (כאילו היה בערכו) והיה רגיל להזהיר כשאדם רואה שחבירו שונאו צריך הוא לאהבו ביותר והטעם כי כללות ישראל הם מרכבה להקדושה וכשהם באהבה ואחדות שורה עליהם השכינה וכל הקדושה וכשיש ח"ו איזה פירוד נעשה פרצה למקום פנוי (ז"ל ווערט אבלייז) ונופל קדושה ח"ו בקליפות וואם אמורא. לכך כשאחד רואה שחבירו מחרחק צריך לאהבו ולהתקרב אליו ביותר לסתור הפרצה הנ"ל וסיפר לו שבקיץ האחרון לפני הסתלקותו בקריוואזר אמר שצריך להניח כל המצות בשביל שלא יהי' פירוד לבבות משום יהודי:

גם היה אומר שעם בני אדם שדרים בעיר א' צריך ביותר לחזק השלום עמהם וכ"ש בבית א' צריך עוד יותר והי' מזהיר מאוד לדון כל אדם לכף זכות ולא לראות שום רע על שום אדם רק תמיד להסתכל על רע של עצמו ועל טוב של חבירו ופ"א דיבר בענין מידת אפ גימאסטין (שהיה מקפיד מאוד על זה שהוא מידת גיאות שכל ההנהגה שלו במדה ובמשקל כידוע ומובן למי ששמע מפיו) והיה אומר אברימ'ל ע"ה (מפייאטקיווא) הי' יודע מה היא מדת אפ גימאסטין ואמרתי לפניו גם אנחנו יודעים בזה קצת וכשרואים אדם שנוהג א"ע בדרך זה א"א לסבול אותו והשיב לי ח"ו להסתכל על אדם אחר לראות בו דבר מגונה אסור רק על עצמו צריך 'השגיח בדבר זה שלא להיות אפ גימאסטין:

ופ"א סיפר שבא לעיר א' והיה שם בט"ב והי' שם מחלוקת גדול' בין אנשי העיר ובקשו ממנו צד אחד שיתווך לעשות שלום ואמרו לו אפשר לא תרנו לעסוק בדבר זה בעבור שהוא ט"ב והשיב להם אדרבה הלא חורבן ב"ה היה בעבור שנאת חנם וכאשר נזדמן ביום זה לעשת שלום בין בני ישראל הלא טוב מאוד:

גם סיפר שפ"א שבת בק"ק סאווהאן והיה שם עוד אורח אחר והיה איש מפורסם מגיד והוא ידוע לנו וכל ליל שבת ביזהו ועלבו וחרפו כאחד מן הרקים וכל מה שהיה מרצהו ומתרץ א"ע בדברי פיוס ובדברים רכים עוד היה מוסיף לחרפו וענין החירופים בעצמם בוודאי היה מחשיב אצלו מאוד אך היה לו צער איך יש ליהודי פירוד לבבות ממנו והיה מתפלל להשי"ת שיתן בלב אותו האיש להסיר הפירוד ורחם עליו השי"ת ובא בחלום לאותו איש את והב בסופה אהבה בסופה ובבוקר סיפר החלום וצידד לדרך שלום (ומה שעלתה לאותו האיש ידוע לנו על אודות בנו):

סיפר שקבל לפני הרז"ל בענין מדת החנופה שסבר שהוא נכשל בה והשיב זה מדת השלום והוא מורינו זצללה"ה אמר לנו בזה"ל דאס האט ער מיר גיזאגט ור"ל שאין לכל אדם ללמוד בזה.

פ"א הראה בס' חרדים בתחלתו על משנה הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום שכל אדם יכול לבוא למדתו של אהרן בזה ע"ש והאריך בזה בדברים נעימים והסביר דבשלמא אם אני אעשה בכוחי בוודאי איך אני מגיע לקרסולו של אהרן אבל כיון שרק השי"ת בעצמו הוא המסייע ועוזר רק הבחירה הוא בידו בוודאי אין מעצור לד' להושיע לכל:

וגודל התעסקות שלו לעשות שלום בין בני אדם אין להעריך כידוע איך שהיה הולך לכמה בתים לדבר עם נשים וכיוצא בכדי לעשות שלום וסיפר שפ"א הזכיר לפני הרז"ל בשם ספר א' ולא ידעתי לע"ע שמו צריך לאהוב אפילו גוי בעבור שהוא ברואי הבורא והנאהו להרז"ל מאוד:

גם מדתו להסתכל בכל אדם רק על הטוב ולדון כל אדם לכף זכות ומאוד היה מזהיר ע"ז גם היה מזהיר מאוד לקבל עלבונות מכל אדם בשמחה שיהיה חביב מאוד אצלו מה שביזהו אדם והיה משחק כשהיה אדם קבל לפניו איך שפלוני ביזהו והי' א"ל הוא טוב מאוד וכו' עוד אמר הרז"ל לאדם א' שיאמר זוהר בכל יום ויום ויהיה לו פרנסה:

בהרז"ל שהיה מרגלא בפומיה לשון הפסוק הפלא חסדיך ע"כ:

רש"י בשלח לא ראית את אבא כו' אני עושה לך כ"כ טובות אינך יודע היכן אני:

בין כך ובין כך קרואים לך בנים (בניגון הסליחות) וצדיק באמונתו יחי' (בניגון הפיוט):

למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא אלהים אין עוד (בניגון ההושענות):

שוא שנא אל והיא על לשונינו מיר זענין דיא לייט דער פון בקש אמת ואין ורחקה מלוכה (במלכיות יום ב' דר"ה. הפייט) כתב על עצמו ועל דורו ר"ז ומה נאמר אנו:

ויתחזק דוד בה' אלהיו כשראה שנשבו הנשים והטף גם לא נודע היכן הם וכל העם כעסו עליו והי' צר לו מאוד מה עשה נתחזק בה' אלהיו כיון שיש אלהים בעולם בוודאי יעזור לו וכ"ה שמצא עבד וכו' ושאר המעשה ושאל באורים ותומים והשיבו לו השג תשיג והצל תציל וכו' משה חתן ישראל כהן א"ל ששמע ממנו ויתחזק דוד חיזוק עצמו הוא ג"כ דבר טוב שאני מחזק א"ע שאינני מייאש ח"ו אבל אין זה עיקר רק בה' אלהיו) (ועוד שמעתי ממשה הנ"ל בשמו וטהר לבנו לעבדך באמת היינו שיהיה העבדות בענין מדת האמת והבן):

רוצה ד' את יראיו ומי הם יראיו המיחלים לחסדו (כ"ה בזוהר אבר נאר לחסדו):

סיפר מה שצווח בברעסטוושקע שידע שאין לומדים ש"ע א"ח אשר קדשנו במצותיו ווערט מען נתקדש און אז ניט איז מען אטמא ומטמא וכמדומה שלפעמים היה אומר אז מיא איז עובר איין דין אין ש"ע:

על איזה מדה רעה שהיה מגנה ופ"א אמרו על הבראסלוביר היה רוקק פע פע פע לא כאלה חלק יעקב:

תמים תהיה עם ה' אלהיך פרש"י התהלך עמו בתמימות ותצפה לו וכו' ואז תהיה עמו ולחלקו:

אור החיים ויגש אליו יהודה שרצה להכניס אהבה בלב יוסף כבש את לבו של עצמו לאהבו אע"פ שהיה סובר שהוא מצרי וכו' כמים הפנים לפנים והוא עצה לאהבת הבריות שאדם נצרך שיאהבוהו הבריות ע"כ צריך לאהבם כדי שיאהבוהו:

דרך שקר הסר ממני וכו' דרך שנראה שהוא של טוב אבל הוא שקר הסר ממני משמע שהיה שורה בתוך השקר מדצ"ל הסר ממני שד"ה ע"ה הי' מרגיש האיך השקר של היצה"ר מתגבר באדם בכל עת ומערב שקרים בדרכי עבודת לזה התפלל הסר ממני ותורתך דין תורה איך אבוא אליו כיון שאני שורה בבקר אבל חנני מתנת חנם:

עיני תמיד אל ה' כי יוציא מרשת רגלי כמו הציידין ששוטחין מאכל בחרמים ומכמורות שיאכלו הצפרים והוא מושך בחבל ותופסו ברגלו כך היצה"ר נותן לפני האדם דברים טובים תורה ומע"ט וצדקות למען יתפש ברשת הגאוה ותופסו כ"כ עד שא"א בשום אופן בכח האדם לצאת מידו כמשל העוף שנתפס ברגלו וע"ז צריך לחרוד בכל עת וזהו תמיד עיני אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי מה שאני כבר נלכד ברשת היצה"ר וא"א לצאת בשום אופן רק הוא יתב' בעזרתו יוציאני:

אמר ר' אלעזר הוי קבל וקיים פרש"י אפל ושפל ותתקיים. (וסמוך לפטירתו איזה שנים חידש פ"א וקיים אבל לעבודת ה' צ"ל קיים חזק ואמיץ:

תוכחה לשמה וענוה שלא לשמה הי מנייהו עדיף מי לא מודית דענוה גדולה מכולם ומתוך שלא לשמה בא לשמה:

מהרש"א הללו בוכין והללו בוכין דקשה מה בוכין הצדיקים (והי' מקדים שלא יהיה שקר שאני אומר קצת בשינוי ממ"ש במהרש"א) שיהיה להם עוה"ב גדול שלא יוכל מלאך ושרף ליקרב אליהם דהא איירינן בצדיקים שאינן מכוונין להנאת עצמן אפילו מעט מן המעט רק לעשות נ"ר לאביהם שבשמים וכו' שהיה היצה"ר מפתה אותן והיו משברים אותו היו עושין נ"ר גדול' למעלה. כמ"ש בזוהר דא פולחנא דקב"ה יתיר כד האי יצה"ר כו' אבל כשישחוט השי"ת להיצה"ר אמת שלו יהיה טוב מאוד ויהיה נעלה ממלאך אבר וואס וועט דעם טאטין ארויס קומין וע"ז בוכין וראי' מפלטי בן ליש שהיה בוכה על שהלכה המצוה ממנו:

סיפר הרב דפולנאי מי ששורה במדות רעות ואינו מרגיש זה שוכב בנו"ק דתה"ור ויש שמרגיש ואינו מתפלל עליו זה טוב קצת כיון שמרגיש חסרונו אפשר שלאיזה פעם יצא ממנו ומי שמתפלל עליו עושה יחוד:

ספר הנ"ל סוף וישב מאמיני הקדמות היו בימים קדמונים מכבר מחמת עכירת הארץ משא"כ בדורות הללו אין יש אפיקורסים גמורים מחמת תאוות גשמיות כגון שרוצה להיות נואף ובגמ' כתוב שאסור ע"כ הוא מדבר על הגמרא וכן על הצדיקים אבל הוא אין אפקורסות גמורה והוא בכלל מה שכתב הרמב"ם בריש חלק מי שמאמין באלה העיקרים כולם אעפ"י שעבר עבירה מן העבירות מחמת תגבורת הטבע ה"ה בכלל ישראל ומצוה לאהבו ולרחם עליו ואמר שהסכים עמו ר' יעקב שמעון זלה"ה בן הרז"ל:

רש"י בשלח לחם שאלו כהוגן לכן נתן בפנים מאירות וכו' בטל מלמעלה וטל מלמטה כמונח בקופסא משא"כ בשר וכו':

זוהר שמות אילו הוי ידעו ישראל רחימותא דקב"ה הוו שאני אבתריי' ככפירייא:

מדרש הן יקטלני לו אייחל מה אנא מוביד סברי מן בריי לית אנא מוביד סברי מן בריי:

כאשר א"א לאש ומים להיות יחד כן א"א לעוה"ז ולעוה"ב להיות יחד:

רמב"ם אל תאמר שאין תשובה אלא מדבר שאין בו מעשה כגון גזל וזנות וגניבה אלא כשם שצריך לשוב מאלו כך צריך לחפש מוז מען זוכין בדעות הרעות שיש לו כגון הכעס (והחידוש שהרמב"ם לא ראה הזוהר איך מחמיר בכעס מ"מ מנה אותו בראשונה) והקנאה והאיבה וההיתול ליצנות ורדיפות הממון והכבוד ורדיפות המאכלים וכיוצא באלו ויותר צריך לשוב באלו מדבר שיש בו מעשה שמאחר שנשתקע בהם קשה לפרוש מהם ושל"ה כתב וכיוצא בהן אלף וסיים לכן כל איש כמוני היום ראוי לחזור בתשובה וכל ימיו בתשוב'. בקצת דפוסים כתב כמונו בואו ובקצת ביוד לשון יחיד על עצמו:

בענין חומר הליצנות שעונשו גדול כד"כ אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם סיפר מעשה מר' פלק זצללה"ה שבילדותו הי' לומד עם חבר א' והיה דרכם לפעמים ללוץ כדרך יונגי לייט (ואחר זמן נפטר חבירו לב"ע) והיה איש א' זקן ושמו ר' הירש והיה למדן גדול וכשהיה מחדש איזה פשט היה רגיל לאומרו לפני ר' פלק והיה שומע אליו ואחר זמן רב שנפטר החבר הנ"ל וגם ר' הירש ה' נפטר כבר חלה ר' פלק חולי גדול וראה בחלום חבירו ה' ואמר לו שהוא בצרה גדולה על עון הליצנות ומתלוצצים עליו בעולם הליצנות והוא צער גדול מאד וא"ל בקרוב תהיה גם אתה עמי ואח"כ בא אליו ר' הירש ה' בחלום ופניו מזיעים דער שוויצט ואמר לו פשט כמנהגו בחייו ואח"כ אמר לו היה לי טורח גדול עבורך שנגזר עליך מיתה ובעבור שהיית עושה לי נחת רוח במה שהיית שומע הפשט שלי תמיד האב איך דעך אויס גיבעטין וב"ה שנתרפא:

עוד סיפר מהרב דסקאהל ע"ה שפ"א נכנס לבית הבעש"ט זללה"ה ופגע שני אנשים יוצאים מבית הבעש"ט ואמר לו הבעש"ט עכשיו היו אצלי ב' אנשים שהיו בעולם הליצנות ולא סיפר לו איך ומה ומיד יצא הרב ה' ורדף אחריהם ושאלום לספר לו גופא דעובדא היכי הוה שהבעש"ט אמר עליהם שהיו בעולם הליצנות והיה אצלם תמיהא גדולה ואחזו א"ע בראשם איך אדם יודע מזה הדבר שהי' אצלם בסוד גדול וסיפרו שא' מהם הי' ת"ח וא' מהם ע"ה ואותו ע"ה הי' בעל מע"ט והיה מכובד בעיר ואותו ת"ח נתקנא בו ונפל מחלוקת גדולה ביניהם עד שהסכימו למות שניהם ולדון לפני ב"ד ש"מ מי הוא הצדיק נגד רעהו ואח"כ נתיישבו למה לנו למות שנינו מוטב שנשכב בגויעה שקורין היניר פלעט לדון לפני ב"ד ש"מ ומי שיצא זכאי יחזור לעה"ז ומי שיצא חייב ישאר שם וכן עשו ובהיותם בב"ד ש"מ יצא ע"ה זכאי והת"ח פסקו עליו שיברור לו (שכחתי בירור הסיום) והכניסוהו בעולם הליצנות ושאלוהו יכול אתה ללמוד ואמר הן והביא גמרא וציווהו לומר והתחיל ממנו כמדומה קצת שא"ל בלשון זה א שייניר למדן אזוי לערנט מען ואותו ע"ה ראה זה ונתמלא רחמנות מאוד עליו וביקש רחמים בעבורו ופטר אותו מהדין וחזרו שניהם לעוה"ז ונעשה אח"כ אהבה גדולה ביניהם ונתחתנו יתד והשלישו מעות הזוג אצל הבעש"ט ובפעם ה' לקחו ממנו המעות:

עוד סיפר שהיו ב' אחים א' עני וא' עשיר ובכל פעם היה בא העני אצל העשיר והי' נותן לו נדבה ואותו העני היה יושב ולומד יומם ולילה ופ"א בא אצל אחיו ה' כמנהגו וא"ל אחיו אתי מה יהיה התכלית ממך שאני נותן לך בכל פעם ואתה עדיין עני אני אתן לך בפ"א ר' אדומים ועסוק באיזה מו"מ. אולי יעזור לך הש"י שלא תצטרך עוד למתנתי וכן היה שנתן לו כנ"ל והצליח במעותיו ונעשה עשיר ופ"א נסע אותו עשיר אליו צי גאסט וראה שנעשה ג"כ עשיר והנאהו מאוד ואמר ב"ה שעזר לך שאינך צריך אלי ואח"כ א"ל אחי אמת שהוא טוב שהצלחת בעושר אבל איך אתה נוהג בענין לימוד בתורה אם אתה נוהג כבראשונה שהיית מתמיד בלימודך (ואמר הוא זצללה"ה בספרו אם היה משיב בזה"ל אחי חביבי מה אני יכול לעשות מחמת טרדת הפרנסה אני מוכרח לבטל מלימודי אז לא היה כלום) אבל הוא השיב בזה"ל בא בא בא אם הייתי יושב ולומד לא הייתי עשיר ומיד כדברו הדברים האלה התחיל לירד דם מחוטמו וירד הדם הרבה מאוד עד שהי' מסוכן והתחילו לעשות רעש עם הרופאים ואמר להם אל תעשו שום רעש כי הוא הכל לחנם כי לא יועיל לי שום רפואה ואני מוכרח להסתלק מן העולם כי התורה בעצמה באה אצלי וא"ל אתה ביישתני שבלימוד התורה יגרום לך ח"ו מניעת הטובה ע"כ מוכרח אתה להפטר מן העולם וכך היה וביאר הוא זצללה"ה שבעבור שבתחילה היה לומד את התורה מאוד בחשק ובאהבה גדולה ע"כ התורה בעצמה דיברה עמו:

מה ה' ד' אלקיך שואל מעמך כ"א ליר' וכו' בשם ס' עיקרים דקשה דפתח בלשון מה דמשמע דבר קטן ומסיים בהרבה דברים ופי' כ"א ליראה איך תבוא לזה וכן אהבה איך האב אבער ניט מורא איך האב ניט ליב וכן ללכת בכל דרכיו מה הוא רחום וכו' אם אין לו מדת רחמים מה יעשה וכו' ומסיים הפסוק (ונמשך בווין) ואח"כ מתחיל פסוק ב' בלא ואו לשמור את מצות ד' שע"י שתשמור המצות תוכל לבוא ליראה ולאהבה וכל הנ"ל:

ספר לקוטי יקרים באיגרת של ר' פייוויש'ל עיקר לדבר ביראת ד' תמיד אף שנדמה שאין פועל כלום אך הוא כמו הצמח הצומח:

רש"י משל לא' שהרכיב בנו על כתפו וראה בנו וכו' תן לי ונתן לו וכו' אח"כ פגעו באדם א' א"ל הבן לא ראית את אבא עס טייטש וויא איז דער טאטע וכו':

בשם הרב מצאתי את שאהבה נפשי דאתי לידי מכ"ת אחד מחבירינו דברי קדשו של אדמו"ר מוהר"ר זצללה"ה ואמר לי שהוא העתיק מכתב ר' יעקב מבריווקא נ"י וז"ל הי' אצלי חיוב בכל שבת לדבר מהלימוד של מדות ופ"א אמר לא בכל עת יכולין לדבר מצד הנשמה אך צריכין אנחנו לדבר מהלימוד של המדות כמו שלומדין איזה לימוד ואחר כך פתח הש"י נתן לנו גוף ונשמה הגוף נוטה להבלי עוה"ז לדברים הנבזים והנמאסים והנשמה חושקת ומתאוה להשי"ת ולתורה ונתן לנו ג"כ יצה"ר ויצ"ט היצה"ר טורח ויגע שהנשמה תתאוה למה שהגוף נוטה ואמר בשם רבו בזה"ל פאר ברענטי נשמות וויא האלעוועשקיס ויצ"ט טורח ויגע שהגוף יעשה מה שהנשמה רצתה ואמר בשם הזוהר שמי שנזהר ממשהו חמץ בפסח כדין אתעביד גופו קודש ונשמתו קודש קדשים ואמר בשם רבו כי אפילו הגוף של בר ישראל עומד כנגד היצה"ר ובזה"ל אמר א יודישיר גוף שטעלט זיך אקעגין ויש ביצה"ר ארבע יסודות מצד הגוף ומצד היצ"ט ארבע יסודות מצד הנשמה שם הויה ב"ה וב"ש וכתוב למדו הרע תחילה ע"כ תחילה צריכין לדבר מד' יסודות שמצד הגוף יסוד האש ממנו נמשכת הגאוה כמו שאש נמשכת למעלה כך הוא נמשך למעלה דהיינו אני למדן, אני חסיד, אני עשיר, אני בעל מעלה, אני מנגן טוב, אני כותב טוב, אני יכול לרקוד, והיה חושב אחר כמה מן המעלות שבעל גאוה מעריך א"ע אני אני ואמר הכתוב אני הוא ולא אחר שלא ימצא בעצמו ערך כלל לומר אני בעל מעלה וכמ"ש בתומר דבורה ושיהיה בזוי ומאוס מאוד בעיניו והעדרו טוב ממציאותו כשיזכור גודל עונותיו וחיסרון בינתו וכו' ושמעתי ממנו כשאדם מרגיש בעצמו שנגבה לבבו יהיה כאסקופה הנדרסת ובזה"ל אמר אז אמענטש פילט אין זיך אז זיין הארץ ווערט אין איין תנועה קלה אויף גיהובין זאל ער ליגין אונטער דיא פיס וכמו שאיתא בס' אורחות צדיקים אפילו לא נתגאה אלא בלב נקרא תועבת ד' כל גבה לב ושמעתי ממנו עצה על גיאות שאמר כשאתה רואה שכנגדך שפל כנגדך האיך יכול אתה לגבה לבך כנגדו אם תראה שיש לך גאוה הרי אין אתה מקיים התורה כי התורה אמרה והוי שפל רוח בפני כל אדם וכשאין אתה מקיים התורה איך יש לך גיאות עוד אמר היצה"ר יכול להקל על האדם בכל המדות רק שיהיה לו גיאות איז ער זיינער מיט דיא ביינער ובכלל יסוד האש הוא הכעם כי הכעס אינו ענף רק אבי אבות הטומאה כמו הגיאות כי הכעס מטמא מלגיו ומלבר ועוקר הנשמה מכל וכל עס בלייבט ניט איין פאדין והיה מזהיר מאוד ע"ז אפי' על הקפדה שקורין פאנטיזייע ואמר על מי שהוא קפדן ומדבר דברים בהקפדה ער בילט וויא א הינד ענף מן הגאוה אהבת השררה והכבוד דהיינו שאינו יכול להיות לו גאוה כי הוא עני ואינו למדן ואין נותנים לו כבוד אבל הוא אוהב כבוד ורוצה שיתנו לו כבוד ענף השני מן הגאוה שנאה לזולתו מפני שהוא גדול ממנו דהיינו שאם לא יהיה חבירו גדול ממנו היו נותנים לו ג"כ מעט כבוד והוא ענף שני מן הגאוה כי נ"ל נמאס לו כבוד כצואה ממש. עוד אמר שביקש מרבו שינצל מן הגאות והפציר לו מאוד ע"ז וא"ל למוד זוהר וא"ל אני לומד זוהר וא"ל למוד הרבה זוהר ועוד אמר לי עצה על גאות זכור כמה רקיעים ברא הקב"ה וסופר כל צעדיך. פ"א הפציר לו מאוד וא"ל בלשון הזה איי רבי גאות ואמר לו רבו מה אתה רוצה על זה דהיינו מדות גיאות צריך אדם להתייגע על זה כל ימי חייו מחמת שגאות הוא לבוש השי"ת כאומר ד' מלך גאות לבש והשי"ת הוא אין סוף ומי שיש לו גאות הוא פוגם בלבוש של א"ס ע"כ אין סוף לעבודה זו והיא עבודה כל ימי חייו (ואני זוכר ממנו בהרז"ל בזה"ל א מענטש איז דרויף בשאפין גיווארין אז ווייל ער וועט לעבין זאל ער זיך ארום קוקין ער זאל בייא זיך ניט גרויס ווערין) וראינו אותו שהיה עושה כמה התפעלות אשר אין הדעת סובל בכדי לברוח מן הכבוד ואפי' בדבר מצוה כל מה שהיה יכול לברוח מן הכבוד היה עושה ופ"א הי' בעיר שטאויטש והי' שם ברית מילה בכ' בסיון וקודם שבא לעיר המתינו מעט עליו ועד שלא בא מלו את התינוק וכשבא לעיר שאל אם כבר מלו אם לא אמרו לו כבר מלו אמר יש לי הנאה מזה כי כתיב וברח מן הכבוד כל מה שיוכל משמע שיש עת שלא יכול לברוח מן הכבוד אבל אם יוכל לגמור בלעדו יברח מן הכבוד כל מה שיוכל כן שמעתי מפיו בעיר הנ"ל בעת הזאת והיה לו הנאה מזו שלא היו נותנין לו כבוד להמתין עליו יותר קצת יסוד הרוח ממללא דהיינו דיבורים לא טובים כי דיבורים אשר לא טובים נמשך מיסוד הרוח דהיינו שקרים לה"ר רכילות ליצנות שיחה בטילה עוד יש צרה אחת (דיא לייד) דהיינו לגלות שבחו לבריות והפליג מאוד בזה ואמר שהוא קוץ המכאוב הגדול ושמעתי ממנו שהי' אצל רבו ערך רבע שנה והביא מן הנסיעה הזאת שני דברים אשר הם עומדים ברומו של עולם ואמר כי כתוב בכתבי האר"י ז"ל שאדם שאינו מדבר ארבעים יום שורה עליו רוח הקודש והקשה ואם אינו מדבר רק ל"ח יום לא עשה ולא כלום והאיך אפשר לומר כן ואמר שאם אינו מדבר ל"ח יום שורה עליו קדושה כ"כ שאם אינו מדבר עוד ב' ימים שורה עליו רוח הקודש וכן עד"ז עד יום א' ואפילו שעה אחת שאינו מדבר הוא יותר מקורב אל הקדושה ואמר בשם רבו בזה"ל נמצא וואס מישמוסט ווייניגיר איז מען נענטיר צו דער קדושה. עוד שמעתי כשאדם רוצה לדבר איזה דבר ואינו מדבר מחמת שזכר שיש בו חשש איסור היא עבודה גדולה שאינו יודע בזה רק השי"ת בעצמו ואין המקטרגים יכולי' לגשת לזה. ב' שהביא מן הנסיעה הנ"ל על מה שדרז"ל יצו ד' אתך את הברכה באסמיך שאין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין ואמר בזה"ל עס איז מיין ניט טייאיר נאר דאס וואס קיינער ווייסט ניט ע"כ והפליג מאוד בהיפוך דהיינו לגלות שבחו לבריות ר"ל עכ"מ והעתקתיו בעזהשי"ת כן אזכה לעשותו א"ס: