חיבור סוף התורה לראשיתה לעיני כל ישראל בראשית ע"ד שפי' מ"ש לא אוכל עוד לצאת ולבוא כו' שפי' לצאת חוץ מעוה"ז ולבוא לעוה"ז כי וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן ירד מן שער הנו"ן כי מ"ט שע"ב הוריד משה לישראל ע"י שהי' מקשר א"ע בדבקותו יתב' ע"י א' משע"כ ואח"כ מחמת אהבת ישראל הי' מדבק א"ע עמהם כמ"ש חז"ל שאמר מי שיש לו חולה בתוך ביתו בא אלי וכדומה צרכי ישראל נמצא בזה הי' מוריד להם ומדבק עמהם את השער משע"ב שהי' בדביקותו ואח"כ הי' ע"י דיבורו בצרכי ישראל ואהבתם ומעלתם הי' מדבק א"ע בו יתבר' ואח"כ הוריד מדריגה זו לישראל בדרך ה' כל המ"ט שע"ב וז"ש וילך משה כו' שהיה הולך ע"ד ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה שהאדם צריך להיות הולך ממדריגה למדריגה וזה הי' משה עושה תמיד רק בעת מתן תורה כתיב אנכי עומד בין ה' וביניכם שאז הי' במדריגות עומד כי אז פתח יתב' שמים ושמי השמים כו' ואמר אנכי ה' אלקיך כו' עד שלא הי' אפשר עוד למשה להלוך למדריגה למעלה מזו והי' במדריגת עומד וזהו שמתחילה כתיב בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ ואח"כ כתיב ביום ברא ה' אלקים ארץ ושמים כי ית"ש ברא הבריאה בהשתלשלות מעילא לתתא כדי שיהי' האדם יכיל להיות הולך מתתא לעילא מארץ לשמים והוא ע"י שגם בגשמיות וארציות שעוסק ימצא שם אלקות ויתוודע שמלא כל הארץ כבודו וז"ש חז"ל ביום ברוא ה' אלקים ארץ ושמים שהזכיר שם מלא על העולם מלא כנ"ל שע"י שישראל הם ההולכים מתתא לעילא ומוצאין בכ"מ שבעולם שמלא מאלקות בכל הויות שבעול' נעשה שם מלא הוי' אלקים שבכל הויות שבעולם יש אלקות ולזה נברא כל הבריאה וז"ש לעיני כל ישראל בראשית "לעיני "כל "ישראל ר"ת ילך שילכו ישראל בדרך זה שיראו בכ"מ בעיניהם גילוי כבודו וחכמתו ית"ש איך כולם בחכמה עשה ולשם זה הי' הראשית הבריא' שילכו ישראל בדרך זה מתתא לעילא כר"ת ילך כנ"ל:
או לחבר לעיני כל ישראל בראשי כי יראת גי' תורה שהתורה מביאה ליראה והנה כתיב אלה דברי הברית שאותיות אלה שורש התורה כי אלה רומז לו' מדות כ"א כלולה מוא"ו גי' אלה ולכן כמה פעמים כתיב אלה דברי המצות והחוקים כו' הכל עד"ז ור"ת אלה הוא "אתה "הראת "לדעת וג"כ הוא אותיות לאה מורה על עולם העליון שנקרא כך והנה ולכל היד החזקה אמרו במדרש על הלוחות של סנפירין הי' וכבידים הי' וז"ש אח"כ לעיני כל ישראל שלעיני כל ישראל עם אותיות אלה שהם שורש התורה גי' ירא את ה' בני ומלך עה"כ וז"ש אחר כך בראשית אותיות ירא בושת.
עוד י"ל שישראל אותיות ישר אל ע"ד שפי' כי בו שבת אל מכל מלאכתו כי יש הנהגה בהטבע ויש הנהגה שלמעלה מן הטבע וכן הי' רצון אלקינו יתב' לברוא בב' הנהגות ושאדם יתגבר על הנהגת הטבע וינהג א"ע בהנהגה של מעלה והטבע ולזה ברא ית"ש עץ הדעת שבאמת ע"י אכילה מאותו עץ ידע טו"ר אך ית"ש אמר לאדה"ר שלא יאכל ממנו כדי שידע עי"ז טו"ר מהטבע שהוא מאכילת העה"ד רק יעבוד אותו ית"ש באמת ועי"ז יבוא לדעת טו"ר וז"ש ית"ש אח"כ ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים שנברא שע"ד הטבע יבוא מאכילת עץ החיים שיחי' לעולם אך אם יקח גם משם ויהי' חיותו ג"כ ע"פ הטבע ואכל וחי לעולם ודעתו כבר הוא ג"כ ע"פ הטבע מאכילת עץ הדעת וא"כ לא יזכה לעולם להנהגה שלמעלה מהטבע שיחי' לעולם בלמעלה מהטבע שהיא יותר במעלה לזה מנע ית"ש אותו מאכילת עץ החיים שיזכה לחיי עולם ע"י שמירת תורה ומצות וזהו ענין אותיות מלאכה צירוף אל כמה גי' אדני מורה על הנהגת הטבע וית"ש הוא אדון הטבע ושם אל שבמלאכה מורה על הנהגה שלמעלה מהטבע והנה בחול מתנהג קצת ע"פ הטבע ג"כ וזהו צירוף אותיות מלאכה אבל בשבת כתיב כי בו שבת אל מכל מלאכתו שהנהגה רק בשם אל שלמעלה מהטבע וזהו אותיות ישראל לישר כח ולהגביר כח שם אל שהוא ההנהגה שלמעלה מהטבע ולזה עבודת כל איש מישראל צריך שיראה שיתנהג למעלה מהטבע ולזה ברא ית"ש הבריאה וז"ש ישראל אותיות ישר אל בראשית ולזה נברא העולם ונ"ל שזהו הי' חטא קין ג"כ שהביא מפרי האדמה מנחה לה' להורות על הנהגה הגשמיות בהטבע ולעבוד ה' בזה ובאמת צריך להנהגה שלמעלה מהטבע [וע"ז רמז הבל בקרבנו] וז"ש והבל הביא גם הוא מבכורת צאנו מבחי' ראשית שלהם ומחלביהם הטוב הנבחר העליון והראשית ובאמת ברא ית"ש ב' הנהגות הנ"ל וז"ש בראשית ברא אלקים את השמים ומורה על הנהגה שלמעלה מהטבע ואת הארץ הנהגת הטבע והאדם צריך להגביר הנהגה שלמעלה מהטבע כמו שמרומז בישראל ישר אל כנ"ל:
התחלת התורה באות ב' שפתוחה כמו בית שנכנסים לתוכה זה מורה לנו כי אמרו ז"ל חבל על דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד כי היראה הוא הבית וראשית חכמה יראת ה' ולכן התחילה בב' שהוא הבית הדרתא כנ"ל היראה לכנס לתוכה כמו שנכנסים בבית ולכן בראשית אותיות ביראת והשי"ן מורה לנו כי יש מילוי אלקים במילוי יודי"ן גי' שי"ן זה מורה לנו השי"ן לידע שיש אלקים דיין ושופט ית"ש שאלקים הוא לשון דיין ומזה יבוא לאדם היראה וגם מה שסיימה התורה ישראל ומתחלת בב' רמז כי אמרו דורשי רשומות ישראל ר"ת "יש "ששים "רבוא אותיות "לתורה כי כ"א מישראל יש לו אחיזה באות א' מן התורה והתורה הוא בית של "ישראל שכמו שלבית נכנסים בה כן ישראל נכנסים וכלולים בהתורה הקדושה וכתיב בית ישראל ברכו את ה' ישראל שנכנסים בהבית שהתורה הוא בית של ישראל ולכן מסיימת התורה ישראל ומתחלת בב' לרמוז על הנ"ל שהתורה בית ישראל:
א"י התורה מסיימת לעיני כל ישראל ומתחלת בראשית כי הנה משה שושבינא דמלכא אהרן שושבנא דמטרוניתא הפירוש כי משה שהוכיח את ישראל בדברים קשים תמיד ממרים הייתם עם ה' מיום דעתי אתכם והרבה דברי' קשים כי עם קשה עורף אתה ולפניו ית' הי' מתחבט בכל זויות וזויות בשביל ישראל ומסר נפשו עליהם כמ"ש ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת כי הי' שושבינא דמלכא ולא הי' מקרב את ישראל לעיניהם רק לפני ה' שהי' שושבינא מקרב את הקב"ה אצל ישראל במליצתו עליהם ואהרן הי' שושבינא דמטרוניתא שבפני ישראל שיבח אותם לעיניהם מאד וקרבם מאוד ואמר להם אתם טובים מאוד ומאוד אתם עם קדוש ועי"ז קרבם להשית"ש וז"ש ולכל היד החזקה אשר עשה משה שעשה והראה גבורה שמורה יד החזקה לנו שהוכיח אותנו בדברים קשים כגידים זהו הי' רק לעיניהם של ישראל בפניהם הי' מוכיחם אבל לפני אל כי אלקים עשה שיראו מלפניו אבל לפניו יתב' מסר נפשו עליהם כנ"ל וכן שמעתי משל מהמגיד הקדוש מוה' יחיאל מיכל זצ"ל שמלמד הלומד עם תלמיד בפניו אומר לו דברים קשים ומבזהו מאוד אף שבאמת הוא תלמיד טוב וכששואל אביו על לימודו משבח הרב מאוד בפני אביו, רק לעיני התלמיד כדי שילמוד יותר מבזה אותו, כדי שיקבל עול תורה ויראה יותר וז"ש ולכל היד החזקה מורה גבורה דברים קשים עשה משה לעיני כל ישראל בפניהם ובראשית אותיות שב ביראת כ"כ בתקונים שעשה משה זה כדי שיהי' יושבים ביראת ה' אבל הבריאה הי' להטיב ובכל דבר כתיב וירא אלקים כי טוב.
א"י כי אמרו ז"ל עיני ולבא תרין סרסורי עבירה וית"ש אומר אם את נותן לי ליבא ועיני אנא ידע דאת דילי והנה כל ישראל כלולים במשה כי אמרו ז"ל על משה ילדה אשה אחת ששים רבוא בכרס א' כי הי' כלול מכל הס"ר נשמות ישראל ולכן "ממכון "שבתו "השגיח ר"ת משה כי ית"ש חפץ חסד היא ומעלים עין מסוררים ולכן כשרוצה להשגיח ולהיות מבין אל מעשי כל איש ומחשבותי' מביט על אחיזת נשמתו במרע"ה במרע"ה שם מביט עליו ומשגיח על עמו בני ישראל כי שם בשורש אחיזת נשמתם במשה כלם יפים וברורים והנה משרע"ה שהיה כלול מכל נשמת ישראל בכח קדושתו פעל ועשה שיהיה לבם ועיניהם של ישראל רק סרסורי למצוה ולא ח"ו סרסורי דעבירה וז"ש אשר עשה משה לעיני כל ישראל שתיקן את עיניהם שיהיה סרסורי דמצוה ומסיימת התורה בלמ"ד ומתחלת בב' אותיות לב רמז שיהיה גם הלב רק סרסורי דמצוה ולא לעבירה ח"ו וג"כ הר"ת מן "משה "לעיני "כל "ישראל "בראשית הם בי מלך רומז שהתורה אומרת בימלכים ימלוכו:
א"י ונקדים פי' המדרש ע"פ אלה תולדות השמים והארץ בהבראם כו' אמר ר' יהודא נשיאה שאילת לר"ש ב"ר נחמן מאי דכתיב סולו לרוכב בערבות ביה שמו אין לך כל מקום ומקום שאין לו איש ממונה על בית שלו כו' כך מי ממונה על בית של עולם הקב"ה ביה שמו על בית של עולם כו' שאלית לר"א ולא אמר כן אלא כי ביה ה' צור עולמים בב' אותיות ואין אנו יודעים אם העוה"ז ביו"ד ועוה"ב בה' כו' בה' בראם הוי אומר שעוה"ז בה' ועוה"ב ביו"ד ומה זו אינו תופס את הלשון כך לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו אלא בדבר ה' שמים נעשו כו' הנה ית' ברא העולם בששה קצוות רומזים למדת עליונות וזה שאז"ל שאדם הראשון כשנברא היה עומד פניו למזרח כי הנה מזרח הוא הממוצע בין צפון לדרום כי דרום הוא צד ימין מדת חסד וצד שמאל הוא גבורה כי שמאל דוחה כי בצד שמאל מונח הכבד והכבד כועס וצריך לראות שהכעס יהיה לטובה כמ"ש רגזו ואל תחטאו לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר ולכעוס עליו ולדחות אותו וז"ש שמאל יצר דוחה בהכעס וגבורה ורוגז שבשמאל ומזרח הוא הממוצע הוא מדת אמת כי ההולך באמת א"א לו להתנהג במדה אחת תמיד לא במדת חסד תמיד ולא בגבורה תמיד כי לפעמים צריך להתחסד עם טובים ולפעמים צריך למדת גבורה על הרשעים ויצה"ר כנ"ל כי כן הוא האמת ולפי הוראת האמת כן צריך להתנהג ולאחוז בב' הקצוות צפון ודרום ולכן היה עומד אדה"ר פניו למזרח לאחוז בב' הקצוות להתנהג במדת אמת וזהו בחי' לב שעומד באמצע הגוף כי לב פירושו כמו לב השמים לב ים שפי' באמצע ולכן התורה מתחלת בב' ומסיימת בלמ"ד מורה כי התוה"ק תורת אמת ונעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן וכאילו היה התחלת וסוף התורה שהם אותיות לב באמצע התורה כי באותיות לב אלו מתחברים סוף והתחלת התורה כי דבר שהוא האמצע ביניהם הם אותיות לב מחברם כי הלב הוא ממוצע מורה על מדת אמת כנ"ל שאמת ממוצע ומחבר חסד וגבורה ולכן אנו מתפללין וטהר לבנו לעבדך באמת כי אמת ולב הם בחי' אחת נחזור להנ"ל שית"ש ברא העולם בששה קצוות בחי' מדות וצפון ודרום הם חו"ג ומזרח מדת תפארת מדת אמת ומעלה ומטה אלו הב' קצוות רומזים למדת נצח והוד כי מי שמנצח את חבירו היא מדמה עצמו למעלה מחבירו ולכן רוצה לנצחו ומדת הוד הוא ענין מטה שמודה לחבירו ומכניע עצמו תחתיו והוא למטה מחבירו וקצה מערב הוא יסוד שהוא כללות המדות כמ"ש לך ה' הגדולה והגבורה כו' כי כל בשמים וארץ הוא מדה הששית יסוד ולכן מערב גי' שי"ב כמנין כל הי"ב צרופי הוי' שמערב לשון תערובות שבבחי' מערב מדת יסוד מתערבים שם כל המדות ולכן יום ששי נקרא ערב שבת ג"כ לשון תערובות כי ביום הששי מתערב שם קדושת שבת הבא כי ערב שבת הוא הממוצע בין השבת והחול ובו מתערבים ומתמצעים ולכן קורין בקידוש יום הששי ויכולו השמים ביחד הגם שויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו כו' כי באמת יום הששי הוא המחבר את יום השבת לחול ולרמז זה אנו קורין את ליל שבת על יום הששי שקורין בל"א פרייטיג צו נאכט וכן להפך ביציאת שבת אנו קורין את ליל א' על שבת בל"א שבת צו נאכט ולכאורה הי' ראוי להיות בהפך לקרות את ליל כניסת שבת ע"ש שבת וליל יציאת שבת על החול כי הלילה הולכת אחר היום שלאחריו רק כי מורה כנ"ל על קדושת שבת שמתערב בחול ולכן גם בליל מוצאי שבת קורין על שם שבת שקדושת שבת משפיע לימי החול כלל הדבר שמערב היא לשון תערובות וסולו לרוכב בערבות פי' ג"כ לשון תערובות שאף מי שהוא עדיין אינו טוב ברור מכל רע רק הוא עדיין מעורב מטו"ר עכ"ז אם רק מחזיק באמונתו ית' גם על זה האיש עושה ית' לעצמו מרכבה ושכינה במערב אף שהוא מטו"ר ובי"ה גי' טוב שם הגושפנקא דחתים בה שמיא וארעא הר"ת מאת השמים ואת הארץ כי ית"ש אמר בשעת הבריאה שאמרו המלאכים עתיד הוא למחטי קמך אמר וכי למגנא אנא נקרא רחום וחנון כן ג"כ עתה לאחר הבריאה נוהג ית' בטוב עד"ז וזהו מרמז לנו הכתיב אלה "תולדות "השמים "והארץ ר"ת תה"ו בהבראם שהתולדות שמים וארץ מתנהגים כמו שהיה עיקר הבריאה שהיה הארץ תהו ובוהו וחושך עד שברחמיו ית' אמר יהי אור כן בכל פעם אף שהאדם הוא עדיין מעורב בטו"ר ותוהו ובוהו עזרו ית' שיעשה תשובה ויהיה ה' לו לאור עולם וז"ש ביום עשות ה' אלקים שמות אלו גי' הר"ת של יענינו ביום קראינו שכל הדינים של אלקים נמתקים ארץ ושמים ארץ קדמה לשמים שאף שאיש הזה הוא בחי' תהו עכ"ז עולה ממנו מ"נ בחי' ארץ קודם לשמים ולוקח ית' כביכול לעצמו תענוג מזה האיש ולכן הר"ת אלה "תולדות "השמים "והארץ ר"ת תהו לרמז על הנ"ל שכמו שבתחילת הבריאה היה הארץ תוהו ובוהו ואמר ית' יהי אור כן בתולדות השמים וארץ שאחר הבריאה מתנהגים ג"כ כן וז"ש לעיני כל ישראל בראשית ברא אלקים שכמו שבראשית הבריאה היה תוהו ובוהו ואמר ית' יהי אור כן ההנהגה לעיני כל ישראל כשמתנהג רק בלבו באמת כנ"ל בהתחלת התורה וסופה אותיות לב בחי' אמת כנ"ל וס"ת בראשי"ת בר"א אלקי"ם ס"ת אמת וז"פ המדרש ביה שמו כנ"ל גי' טוב אף שהקב"ה ממונה על בית של עולמו שפי' המ"כ בשם הרמב"ן מלשון צעקת המדינה והעולם שמורה דין וגבורה מלשון בייא אתה מעביר עלינו כו' עכ"ז ביה שמו כנ"ל שמתנהג בטוב ומ"ש העוה"ז בה' רומז למ"ש ז"ל שה' רומז לתשובה כמ"ש מ"ט כרעא דה' תלוי' דמאן דרוצה ליעול יעול בהך ששם חותר ית' חתירה לבע"ת. גם רומז כי ה' אינו תופס את הלשון רק הבל בלבד כי האדם שמחזיק א"ע להבל ואין ותוהו שוכן ית' אתו כי אשכון את דכא כתיב שמזה שהאדם מחזיק א"ע להבל ואין שוכן ית' אתו ונמתקים כל הדינים כנ"ל. ורמז עוד לעיני כל ישראל בראשית ברא אלקים ע"ד שפי' לא יעקב יאמר עוד שמך כ"א ישראל שמתחילה צריך לקיים התורה בבחי' יוד עקב בחי' שפלה אף שאינו מבין לאורות וסודות המצוה ואח"כ ישראל אותיות לי רא"ש שית"ש מגלה לו סודות המצות כן רמז כאן ישראל בראשית ברא אלקים שהיתה הארץ תוהו ובוהו כו' ואח"כ ויאמר אלקים יהי אור כן לא יתיאש האדם א"ע אלא אם נדמה לו שהוא תוהו ובוהו והבל בוודאי יעזרו ית"ש ויהיה לו לאור עולם ויהיה בבחי' ישראל לי ראש הגם שהוא נדמה לו שהוא תוהו ובוהו יעזרו ית"ש דוגמת בריאת העולם שהיה עד"ז כנ"ל וז"ש לעיני כל ישראל בראשית שיראו בעיני שכלם איך היה ראשית הבריאה ויבינו כנ"ל:
א"י התחלת התורה לקשרה לסיום התורה לעיני כל ישראל ע"ד שפי' מה שפי' התרגום ה' ימלוך לעולם ועד ה' מלכותי' קאים ובפסוק כתיב ימלוך לשון עתיד והתרגום פי' קאים בהות כי לשונינו לשון הקודש הוא פנימיות ולכן אמר ימלוך עתיד שיהיה ה' אחד ושמו אחד ויחזור העולם לתיקונו הראשון משא"כ עתה אף שהם גבורותיו ונוראותיו עכ"ז אין מתפרסם כבודו ית' ואין העולם על תיקונו כמו שיהיה לעתיד כי ידוע בספרים שהיה ית' בונה עולמות ומחריבן כו' וגם אמרו ז"ל שעלה במחשבה לבראות במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים כו' ונראה שכל דבריהם בזה אחד כי העולמות הנ"ל שנקראים בספרים כלים שבורים הוא מחמת שנתרבה מאוד אור הקדושה שלא בא עדיין להשתלשלות גדול כמו אח"כ ומחמת גודל אור הקדושה לא היה אפשר לסבול גודל היראה והפחד מהדר גאון ה' שהיה היראה גדולה מאוד לאין שיעור וערך וא"א לנבראים לסבול וז"ש שעלה במחשבה לבראות במדה"ד ורמז לזה כי גבורה גי' חרוב וגי' יראה שהעולמות הנ"ל היה בגודל יראה וגבורה שלא היה אפשר לסבול הפחד והיראה ולהיות בגדר מציאות כלל רק היה בטלים במציאות מגודל היראה והפחד עד שבא לכמה השתלשלות שנשתלשל האור מסיבה לסיבה עד שהיה אפשר לכלים לסבול האור שלא יהיו בטלים ממציאות וז"ש והארץ היתה תוהו כו' ויאמר אלקים יהי אור בחי' משה שכשנולד נתמלא הבית כולו אורה ונקרא טוב כמ"ש ותרא אותו כי טוב הוא וכן באור כתיב וירא אלקים את האור כי טוב ולכן רמוז כאן "משה "לעיני "כל "ישראל ר"ת כלים שהוא בחי' עולם התיקון בראשית כו' עד ויאמר אלקים יהי אור שחוא בחי' עולם התיקון שהכלים לא יהיו נשברים ויוכלו לסבול גודל האור שלעתיד יתוקן העולם כל כך שתתפשט הקדושה בבחי' זו שעלה במחשבה ואעפ"כ יהיה העולם יוכל לסבול גודל האור והקדושה והפחד ויתוקן שבירת הכלים וז"ש ה' ימלך אותיות כלים שהכלים הנשברים הנ"ל יתוקנו ולכן אמר לשון עתיד ימלוך והתרגום הוא בחי' חיצוניות העולמות ולכן פי' מלכותי' קאים אף שאנחנו מצפין שיהיה ב"ב בבחי' עליונה יותר כנ"ל מ"מ גם עתה מלכותי' קאים לעלם כי עתה עכ"פ כבר מתוקן העולם שלא יחרב ומלכותו ית' קאים ולעתיד יהיה בחי' פנימיות בחי' לשון הקודש:
א"י על התחלת וסוף התורה נקדים לפרש פסוק ויתעצב אל לבו להבין מאי דאמרי אינשי הלב אינו מניח לי לאכול או לעשות דבר זה דהנה ית' ברא הבריאה שנתגלה ועלה לפניו כביכול התענוג והשעשועים שיקבל מעם קרובו ונתגלה לפני כביכול הטוב שאנו מצפין שיהיה לעתיד ובזה הוא תכלית שברא ית' עולמו לתכלית טוב הזה רק שבאמת אמרו ז"ל שאומר ית' ללבי גליתי לאיברי לא גליתי נמצא עיקר כוונת הבריאה היה ע"י שנקראת לב שראה הטוב שיהיה ע"י הבריאה משא"כ מדות שנקראים איברים לא היה מבינים תכלית כוונות הבריאה כי לא נגלה להם כנ"ל שאמר ולאברי לא גליתי ומזה כביכול נשתלשל המדה באדם שאף שאברים אינם מבינים הכוונה והאדם בעצמו אינו יודע למה אין הלב מניח לו לעשות דבר זה או לאכול כנ"ל או להיפוך שהלב חומד לאיזה תכלית טוב הגם שהאיברים אין מרגישין התכלית הטוב מעשות הדבר לבו אומר לו לעשות הדבר כי כן נשתלשל כביכול מעת הבריאה וז"ש ויתעצב אל לבו כי האברים גם מקודם לא היה מסכימים על הבריאה כי לא נגלה להם התכלית רק ללב רק אח"כ כשעשו מעשים רעים נתעצב גם לבם כביכול ולכן כיון שעיקר הבריאה בבחי' לב לכן התחלת וסיום התורה הקדושה באותיות לב ולכן בראשית עם שם הגושפנקא אהו"ה גימ' ל"ב פ' כ"ח שכח הבריאה ע"י לב וברא ית"ש הבריאה בדרך נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן בחי' עגול נמצא בכ"מ יש בחי' לב מלשון לב ים שהוא באמצע ובעיגול כ"מ הוא האמצע כיון שאין לו קצוות ולב הוא המקיים הבריאה כנ"ל שבבחי' לב הי' הבריאה כי ללבי גליתי הטובות העתידות ולכן היה הבריאה בדרך עיגול כדי שיהיה בכ"מ הלב קיום הבריאה כנ"ל:
אר"י לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם כו' אלא משום כח מעשיו הגיד לעמו פי' הכח שעשה ית"ש במעשי בראשית הגיד הוא לשון המשכה לעמו שגם להם יהיה כח לברוא עולמות כמ"ש ז"ל שע"י לימודו של הצדיק בונה שמים וארץ חדשה וכן אמרו ז"ל על כמה מצות שהעושה אותם נעשה שותף להקב"ה במע"ב ושמעתי שצדיקים אומרים שעי"ז שבונין ארץ ושמים חדשה עולם חדש עי"ז מבטלין גזירות שמחדשין שבעולם החדש הזה לא היה הגזירה כלל ויכולין לפעול בעולם החדש ניסים ושינוים כל מה שרוצים כיון שהוא עולם חדש וז"ש כח מעשיו הגיד לעמו כנ"ל שיכולין לברוא עולמות ועי"ז לתת להם נחלת גוים כרצונם פועלין בעולם החדש שעשו לתת להם נחלת גוים כרצונם:
את השמים ואת הארץ ר"ת שם קדוש נקרא בזוה"ק גושפנקא דחתים בי' שמיא וארעא וגי' טוב שחתם ית"ש בטוב והי' מהוה כל הויות שע"ז מורה שם הקדוש הוי' שמהוה כל הויות וכשתצטרף השם הזה שגי' טוב ושם הוי' שניהם גי' חלה וז"ש ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה כי הנה מצינו מים מצמיח כל דבר שע"י שנותנין מים עליו יש להצמח כח לצמוח ולבוא להוי' בעולם נמצא שהמים הם הכנה שיבוא כל דבר להיות הוי' בעולם וזהו בחי' שם אהי' בחי' הכנה כביכול לברוא עולם ולהוות העולם שיהיה להעולם הוי' ויהי' ית' אלקי על הנבראים ע"ז מורה השם הקדוש אהי' והנה עוד יש למים בחי' הוי' כי חוץ מהכנה הזאת לדבר אחר יש להם בריאה והוי' בעצמם שטובים לשתות וכן העפר ג"כ עד"ז כי היא בריאה בפ"ע ויש לה הוי' וגם הוא מכינה כל צמח והכל מן העפר ונמצא שיש לה ג"כ כח מבחי' אהי' והוי' והמים והעפר מבררין כל דבר טוב שבכל דבר שבעולם ע"ד שפי' ונפשי כעפר לכל תהיה שאנו רואין שכשמזבלין את השדה מצמיח יותר כי העפר מבררת את הטוב גם מהזבל ונותן זה הטוב כח להצמיחה וזה ג"כ בהתחברות מים כי עפר בלא מים אינו מצמיח והמים והעפר מבררין אפילו הטוב שבזבל ובא הטוב הה"א ג"כ להוי' ולטוב כי מקודם לא היה ניכר כלל הטוב שבזבל ועתה נתברר ובא להוי' כזו שנותן כח להצמיח ועי"ז האדם מברך על הדבר ההיא לו ית"ש וזה ע"י שנברא ונתהווה בה שם הגושפנקא הנ"ל שגי' טוב ולכן מברר הטוב ומביא להוי' טוב והוי' גי' חלה כנ"ל וז"ש ראשית עריסותיכם שהוא ע"י קמח שמצמיח מעפר ומים כנ"ל חלה תרימו להרים שמות הוי' והגושפנקא להעלות הנ"ק שבעיסה ההוא שיש בה כח השמות שגי' חלה כנ"ל שע"י כוחם נצמח ונברר הטוב אפילו מהזבל ובא לתבואה נמצא שיש בתבואה כח טוב ההוא וגם בא להוי' ויש בה כח הוי' והם הנ"ק שבעיסה וצריך להרים ולברר זה כח התבואה ומים ע"י טוב כוונתו וברכתו ע"ד פי' הנ"ל שהבקשה שנפשי כעפר לכל תהיה שמבררת הטוב אפילו מזבל כן יהיה לו כח לברר מהכל:
במדרש שאל רשב"י לר"ש בר נחמני מהיכן נבראת האורה כו' מלמד שנתעטף הקב"ה בטלית לבינה והבהיק כל העולם מזיו אורו כו' א"ל מקרא מלא הוא עוטה אור כשלמה ומקמי הכי הוי אומרים ממקום בהמ"ק דכתיב והארץ האירה מכבודו וכתיב כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו ויש לדקדק במדרש א' כיון שידע הפסוק עוטה אור כשלמה למה שאל מהיכן נבראת האורה ועוד יש דקדוקים ונראה ששאל דרך לעבודתו ית' לגרום אור השפע והשכל על ידי אתערותא דלתתא לעורר כח הבריאה ולכן שאל מהיכן נבראת האורה שג"כ אנחנו נוכל לעורר שם כח הבריאה ולגרום אור גדול והשיב נתעטף ית' בטלית לבינה כו' וכשצריכים לעורר אור הזה צריך להיות צדיק גדול שיקיים בכל עת יהי' בגדיך לבנים כו' ויעלה עבודתו עד הלבנינות העליון ומשם ימשוך האורה והשיבו מקרא מלא הוא עוטה אור כשלמה ובוודאי זה א"צ שאלה שצדיק כזה שעובד ועולה עד שם בכוונתו הקדושה ובמעשיו בוודאי ממשיך משם האורה וז"ש המדרש אח"כ הארץ האירה מכבודו שאפילו מי שאינו צדיק גדול כ"כ שיוכל לעלות עד שם רק שהוא בעל מדת טובות ומעשים טובים ומחזיק עצמו לשפל בארץ גם זה יכול לגרום אור:
עי"ל ע"ד שפי' המפורשים ע"פ האזינו השמים כו' שהת"ח נקרא שמים ופשוטי עם בנ"י נקראים הארץ וז"ש המדרש הנ"ל והארץ האירה מכבודו אפילו מי שהוא בבחי' ארץ רק מכניע ומחבר א"ע לת"ח וצדיק ומצמיח לו פרנסה כמו הארץ שמצמחת כל מיני טובות גם ע"ז אמר והארץ האירה מכבודו כי ית"ש ברא הבריאה נעוץ סופן בתחילתן כו' ושיהיה אחרית כראשית וז"ש חז"ל למה נקראת שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה כוונתם ז"ל שהגם שהארץ הוא אחרית וסוף עכ"ז מתחברת ברצונו ית' בחי' ראשית הכל כי נעוץ סופן בתחילתן אחרית כראשית כי הארץ רצתה לעשות רצון קונה ונתקשרה ברצון העליון וז"ש והארץ האירה מכבודו כיון שע"י הארץ ג"כ נתגדל כבודו ית"ש וכבוד וכבוד הוא לבוש כמ"ש ר"י קרא למאני מכבדותא ובכ"מ שנתגלה כבודו ית' כביכול הוא בחי' לבושו ית' ונמצא שבארץ ג"כ בחי' לבושו ית"ש בחי' עוטה אור כשלמה טלית לבינה כנ"ל נמצא שפסוק עוטה אור כשלמה ופסוק והארץ האירה מכבודו שניהם דבר אחד אומרים וכן המ"ד שבמדרש מא"ח ומא"ח ולא פליגי כי נעוץ סופן בתחילתן ובארץ ג"כ טלית לבנה כנ"ל לבושו ית"ש ע"י שנתגלה כבודו בחי' לבושו ית"ש בארץ וז"ש ממקום בהמ"ק כי שם מבחר הארץ ונתגלה כבודו ית' מאוד ולכן אף מי שהוא בחי' ארץ כנ"ל ממשיך אורה מראשית הבריאה כמ"ש ע"פ לא יעקב יאמר עוד שמך כ"א ישראל שע"י קיום התוה"ק בבחי' יו"ד עקב שמכניסין בחי' חכמה לדברים גשמיים שמקיימין המצות בגשמיות עי"ז מעלין בחי' עקב מבחי' יום הראשית כי בחי' יעקב הוא בחי' בריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ולעתיד יקיים התוה"ק בבחי' לי ראש אותיות ישראל ע"ד שהמלאכים שהם רוחנים בקשו לקבל התוה"ק ולקיימה וכ"ז זוכין ע"י שמקיימין בתחילה בבחי' עקב כנ"ל:
ונח מצא חן כו' שהיה הולך מתתא לעילא והיה מעלה כל המדרגות אפילו תחתונים מאוד והיה מעלה אות ח' שרומז לחטא לעולם התשובה שמורה אות נו"ן נו"ן שע"ב וזהו אותיות חן ח' היה מעלה לנו"ן שע"ב כנ"ל:
ונח מצא חן כו' דהנה יש שם הוי' ברבוע בהיפוך האותיות דהיינו ה' ה"ו הו"ה הוה"י גי' חן והנה זה מורה על אתערותא מתתא לעילא שמתחיל מה' אחרונה משם הוי' ועולה לבחי' שלמעלה ממנה עומד למעלה לבחי' עליונה והנה זה הענין אתערותא דלתתא שעולים עי"ז לבחי' עליונים מאוד זה הענין הוא בש"ק ליל שבת הוא בחי' אתערותא דלתתא לקבל הקדושה עליונה יותר כי כבוד יום עדיף מכבוד לילה וזה שקורין הליל של כניסת ש"ק ליל ששי ובאמת היה לקרוא ליל שבת ולמה נקראת ליל ששי רק לרמוז בזה על שהוא אתערותא שאנו צריכין בחי' אתערותא דלתתא שאנו מעוררין ע"י מעשינו הטובים בכל הששה ימים ולכן נקראת עש"ק יום הששי להורות לזה שבליל שבת עלה אתערותא שלנו מימות החול ועי"ז נקבל הקדושה העליונה ביום השבת ולכן ליל שבת הוא בחי' כלה וז"ש ככלה בין רעותי' משובצה שאז שהיא נקראת כלה בליל שבת היא בין רעותי' שמחברת החול עם קדושת יום השבת והטעם שנקראת אז כלה בחי' נוקבא כי הוא מקבלת הקדושה כנ"ל ונוקבא הוא מקבל גם כי שבת אותיות בשת שמתבייש מאוד על מעשיו שבחול ומקבל על עצמו קבלת עומ"ש ולכן הלילה הזאת הוא בחי' נוקבא וכלה כי כלה ר"ת "כי "לה' "המלוכה שבכניסת שבת שנקראת כלה מקבל עומ"ש ועושה עצמו כנוקבא לקבל הקדושה ע"י אתערותא דילי' מתתא וז"ש ונח דהיינו בשבת קודש שהוא יום מנוחה מצא חן שאז הוא בחי' אתערותא דלתתא שמורה רבוע השם כנ"ל שגי' חן:
(לקוטים מפ' הנ"ל)
וייצר ה' אלקים את האדם כו' במדרש הה"ד מלך במשפט יעמיד ארץ כו' ואח"כ דרש וייצר ב' יצרים יצ"ט ויצה"ר כו' כי וייצר גי' יראה מלך וב' תיבות והאותיות והכולל כמ"ש ירא את ה' בני ומלך וב' יודין הם נגד חכמה עילאי ותתאי מחכמה עילאי ירא את ה' וחכמה תתאי הוא מדת מלכות מלך במשפט יעמיד ארץ וצריך האדם לאחוז במדת יראה וז"ש בראשית ברא אלקים שם אלקים מורה על יראה כמ"ש והאלקים עשה שיראו מלפניו וז"ש ברישא חשוכא כו' מדת יראה והדר נהורא מדת אהבה חסד דאברהם ע"י בחי' אתערותא דלעילא ומתגברין החסדים אח"כ וזהו ע"ד אשה כי תזריע תחילה וילדה זכר מטעם זה שמתגבר כוחו על כח האשה וז"ש ג"כ במדרש שם שהיה ראוי אברהם להבראות קודם אדה"ר ואמר הקב"ה שמא יקלקל ואין מי שיתקן תחתיו אלא כו' ויבוא אברהם ויתקן כו' פי' אם היה החסד מתבטל תחילה אין כאן תיקון אך עתה יש תיקון לכל ולכן מש"ה לעינ"י כ"ל ישרא"ל ס"ת לילה ואח"כ בראשית שויהי ערב ויהי בוקר ברישא חשוכא כי החושך גבוה יותר כנ"ל:
אם תטיב שאת לשון שאת כתיב נמי גבי ראובן יתר שאת ויתר עז ר"ת וישע דכתיב בהבל וישע ה' אל הבל כי ראובן היה ראוי לתקן חטא קין שהיה בכור דוגמתו ושם שאת פי' כהונה וז"ש רש"י כאן כתרגומו פירושו גבי ראובן שאת כהונה כמ"ש רש"י ותרגום שם ומה שלא הועיל תשובת ראובן י"ל לפי שהיה סובר שעשה מצוה ולא התחרט כ"כ בלב שלם:
קין הביא מפרי האדמה מנחה לה' שהיה סובר לעבדו ית' בגשמיות ג"כ אבל צריך מקודם לקדש עצמו מאוד: