בו נתבאר סדר של כל האשמורה דהיינו סדר קימת חצות וכל ברכת השחר וכוונת ציצית ותפילין וקרבנות עם כל הסדר עד ב"ש
קדמו עיני אשמורות לשיח בחוקיך גודל מעלת חצות להורות לאנשים כערכי עד מתי תשכב ומתי תקום משנתיך כי כן מן הנאות להקדים הזמן והחיוב לחוקי הזמן וסדרו ואסדר לפניך בעז"ה כל עבודת הבורא ית' שמחצות לילה ואילך עד חצות לילה של מחר:
הנה קימת חצות לילה לעבודת הבורא ית"ש ידוע ומפורסם גודל מעלתה בזה"ק במקומות הרבה. וכדי לעורר לבב אנוש כערכי לעבודה זו הרמה אעתיק לפניך ב' וג' מאמרים מזה"ק בקיצור נמרץ למען ירוץ הקורא בו ולגודל אהבת הקיצור. וז"ל זה"ק פ' ויקרא ד' י"ג ע"א ת"ח בשעתא דב"נ קם בפלגות לילא למלעי באורייתא כו' קב"ה אצית ליה כמה דאוקמוהו דכתיב היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני וכל אינון אוכלסין לעילא וכל בני תושבחת' דמזמרן למאריהון כולהו משתבחי בגין תושבחת' דאינון דלעי באורייתא ומכרזי ואמרי הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' אתון ברכו את ה'. אתון שבחו למלכא קדישא. אתון אעטרו ליה למלכא וההיא איילתא (פי' השכינה הקדושה) מתעטרא בה בההוא ב"נ וקמת קמי מלכא ואמרת חמי במאי ברא אתינא לקמך במאי ברא אתערנא לקמך ומאן אנון דשבחא כלהו דלהון קמי מלכא הדר ואמר העומדים בבית ה' בלילות אלין אקרון עבדי ה' אלין אתחזון לברכא למלכא וברכתא דלהון ברכתא הה"ד שאו ידיכם קדש וברכו את ה' וגו' אתון אתחזון דמלכא קדישא ית' על ידייכו וברכתא דעל ידייכו ברכתא היא עכ"ל. ובד' כ"א ע"ב ז"ל כד אתפלג לילא כרוזא קאים וכריז ופתחין פתיחו כו' זכאה חולקיה מאן דאתער בההוא זמנא ואשתדל באורייתא וכל מאן דקאים בההוא זמנא אקרי חברי' דקב"ה וכנסת ישראל כו' ומלייהו אתיין ושרין בחיק' דמלכא כדין פקיד מלכא ובספר' כתובו כל אינון בני היכלי וחוטא דחסד אתמשך עלייהו דמההוא חוטא אתעטר ב"נ בעטרא דמלכא ומני' דחלין עלאין ותתאין ואפי' בזמנא דמאריהון דדינא קיימא למדין עלמא הוא עאל בכל תרעי מלכא ולית מאן דימחי בידוי ואינון מאריהון דדינא לא דיינין עליה דינא בגין דהא אתרשים ברשימו דמלכא דאשתמודע דאיהו מהיכלי' דמלכא ובג"ד לא דיינון עליה דינא זכאה חולקהון דצדיקיא כו' עכ"ל וז"ל בז"ח במדרש הנעלם ד' י"ז ע"ג א"ר יוחנן א' רב כשהקב"ה יוצא מאותן עולמות דכסיף בהו ובא להכנס עם הצדיקים בג"ע (פי' בחצות לילה) הוא ממתין ורואה או שומע קול העוסק בתורה דתנן ההוא קלא ניחא קמיה מכל שירין ותושבחן דאמרי מה"ש לעילא הה"ד אל גנת אגוז ירדתי לראות מאי לראות לראות אותם העוסקים בתורה עכ"ל והעונש ר"ל מי שאינו קם בחצות מבואר ג"כ בזה"ק פ' ויקרא דף כ"ג ע"א וז"ל פתח ר' יוסי ואמר לא אמר איה אלהי עושי נותן זמירות בלילה ת"ח בשעתא דאתער רוח צפון ואתפלג לילא הא אוקמוה דשלהובא חד נפיק ובטש תחות. גדפא דתרנגולא ואקיש גדפוי וקרי כו' כדין אינון בני מהימנותא קיימין ויהבין גבורא וחילא לכנסת ישראל וכדין אקרי רנה דאורייתא וע"ד ירית דוד מלכותא הוא ובנוי לעלמין ולדרי דרין וכד תרנגולא קרי ובני נשא ניימי בערסיהו ולא מתערי תרנגולא קרי לבתר ואמר מה דאמר והא אוקמוה לבתר בטש בגדפוי ווי לפלני' נזיף דמארי' שבקא דמרי' דלא אתער רוחא ולא אשגח ליקרי' דמרי':
כד נהיר יממא כרוזא קרי עלי' ואמר ולא אמר איה אלהי עושי נותן זמירות בלילה לסיימא ליה באנון תושבחן ולמהוי כלא בסיועא חדא וכד איהו אשתכח באורייתא כו' עכ"ל. ובודאי צריך התלהבות גדול כאש אוכלת לעבודה הרמה זו כי היצר אינו מניח את האדם לקום בחצות ממש אך צריך התגברות גדול כנגדו כדי להנצל מעונש גדול הנ"ל ר"ל. ועכ"פ מי שאינו זוכה לקום בתמידות בחצות ממש יזרז א"ע להקדים לקום באשמורת כל מה שיוכל ויזהר האדם מאד שלא יתגרה בשינה בלילה כי הרבה שינה עושה. וז"ל זה"ק פ' בראשית דף י"ט ע"ב כו תענוגי בני אדם דמתענגי בשינתא דלילא נפקא מינייהו שדה ושדות עכ"ל. ויזהר האדם מאוד להכין כלי עם מים סמוך למטתו בכדי שיוכל לטול ידיו תכף אחר שיעיר משינתו ולא ישהה ח"ו טומאה על עצמו. וז"ל הזוה"ק פ' וישב ד' קפ"ד ע"ב ר"ש פתח ואמר ארחץ בנקיון כפי כו' אבל ת"ח רזא דמלה דהא לית לבר נש בעלמא דלא טעים טעמא דמותא בלילא ורוח מסאבא שריה על ההוא גופא מ"ט בגין דנשמתא קדישא אסתלקת מניה דב"נ כו' וכד נשמתא אתהדרת לגופא אתעבר ההוא זוהמא והא אתמר דידוי דב"נ זוהמא דמסאבו אשתאר בהו וע"ד לא יעבר ידוי על עינוי בגין דההוא רוח מסאבא שרי' עלוי עד דנטל לון וכד נטיל ידוי כדקא חזי כדין אתקדש ואקרי קדוש והיך בעי לאתקדש בעי חד כלי לתתא וחד כלי מלעילא דיתקדש מההוא דלעילא וההוא דלתתא דיתיב זוהמא דמסאבו ביה ודא כלי לקבלא מסאבו ודא לאתקדשא מיניה דא ברוך ודא ארור ולא בעיין אנון מי' דזוהמא לאושדא לון בביתא דלא יקרב בהו ב"נ. דהא בהו מתכנשי סטרא דלהון ויכיל לקבלא נזקא מאנון מיין מסאבין ועד דיתעבר זוהמא מן ידוי לא יברך ואוקימנא ובג"כ ב"נ עד לא יקדש ידוי בצפרא אקרי טמא כיון דאתקדש אקרי טהור כו' ומאנון מיין אסור למעבד בהו מידי אלא בעי לאושדא לון באתר דבני נשא לא עברין עלייהו ולא יבית לון בביתא דהא כיון דאתושדן שארעא רוחא מסאבא אשתכח תמן ויכיל לנזקא כו' וקב"ה בעי לזכאה לון לישראל למהוי קדישין כו' עכ"ל. ודי בהערה זו. ויטול ג"פ בסרוגין דוקא כמוזכר בש"ע ויטול תחלה ידו הימנית מידו השמאלית וז"ל הזה"ק פ' מקץ דף קצ"ח ע"ב הא תנינן כד ב"נ קם בצפרא בעי לאסחאה ידוי מגו נטלא דמי' כו' ותו דבעי ליה לב"נ לנטלא ידא ימינא בשמלא בגין לשלטאה ימינא על שמאלא כו' בגין דלא יהיב דוכתא ליצה"ר לשלטאה כלל. עכ"ל בקיצור. ותכף אחר הנטילה ילך לפנות הן לקטנים הן לגדולים כי גם זה הוא תקון גדול בעולמות העליונים כמבואר בכתבי האריז"ל שבזה מפריד שקוץ הקליפות מהקדושה לכן קודם שילך לפנות ראוי לומר בזה"ל בקצור הריני הולך לפנות עצמי כדי להפריד הקליפה מהקדושה ע"כ. ומי שיעיין בכתבי האריז"ל יראה שם כוונה יותר פנימית. ויזהר האדם מאוד לקנח את פי הטבעת היטיב אחר עשיית צרכיו בנייר דוקא והובא בספרים שירחוץ שם כי א"א בקינוח שלא ישאר משהו. ואח' עשיית צרכיו בבהכ"ס קבוע יטול ידיו שנית ג"פ ואף שבסה"י כתב שאין צריך נטילה ג"פ אחר שיצא מבהכ"ס אך הואיל שהזה"ק בחדא מחתא מחתינהו נטילת ידים דבהכ"ס עם נט"י דשחרית ומפליג מאוד ברוח רעה דבהכ"ס השורה על הידים נכון להחמיר ג"כ כמו בנט"י דשחרית. כי ז"ל הזה"ק פרשת בראשית ד' י' ע"ב כד ב"נ קאים בצפרא אית ליה לברכא למרי' כו' ואסור לברכא בידין מסואבות ומזוהמות וכן כל שעתא בגין דבשעתא דבר נש נאים רוחי' פרחא מניה ובשעתא דרוחא פרחא מיניה רוחא מסאבא זמין ושרי על ידוי ומסאב לון ואסור לברכא בהו בלא נטילה ואי תימא אי הכי הא ביממא דלא נאים ולא פרח רוחא מיניה ולא שרי' עליה רוח מסאבא וכד אעל לבהכ"ס לא יברך ולא יקרא בתורה אפי' מלה חדא עד דיסחי ידוי ואי תימא בגין דמלוכלכין אינון לאו הכי הוא במה אתלכלכו אלא ווי לבני עלמא דלא משגיחין ולא ידעין ביקרא דמריהון ולא ידעין על מה קיימא עלמא רוחא חדא אית בכל בהכ"ס דעלמא דשרי' תמן ואתהני מההוא לכלוכא וטנופא ומיד שרי על אינון אצבען דידוי דב"נ עכ"ל. לכן ראוי לאדם כשיוצא מבהכ"ס לטול ידיו ממש כמו בנטילת שחרית ודי בזה. ואחר הנטילה קודם הברכה יזהר מאוד להגביה הידים פרודות זו מזו דווקא על הראש ויתחיל לברך ברכת ענט"י כי הגבהת הידים בברכה זו הוא ג"כ תקון בפ"ע בעולם העליון ואחר גמר הברכה ישפיל ידיו ויברך תיכף ברכת אשר יצר וברכת אלהי נשמה כי ג' ברכות אלו צריכין להיות על הסדר בזה אחר זה: