ירא האל, והשלך בו ועליו / יהבך, ולא תעוז, בהונך,
ולמה תחרץ לקנות יגיעה / ורוב עמל לנפשך על ממונך,
זכור יום תעזוב אותו ואם רב, / ויום בך יעבור רוח ואינך.
קנה די חקך לך הון בצדק, / ומה תיגע ותייגע במותר,
ומזה תחרץ עליו ואינינו / בחלקך ומה תבוא במחתר,
הלא בו חלקך רק היגיעה, / והמותר לזר נשאר ונתור.
התבטח באשר הון עשרך רב, / וגם באשר בצדק לא קניתו,
הלא תזכור לך יום אחריתך, / לזרים תתנו כאשר לקחתו,
והנה בעמלך כקורא / אשר דגר ולא חלבו בלדתו.
אנוש חוץ אשר ייגע ויטרח / לקבץ הון ולעשותו סגולה,
ולא ישבע ואם גדל והעשיר, / ועליו תאות לבו משולה,
כמו צמא אשר ישתה מלוחים / אשר יוסיף בצמאתו נקלה.
התראה הכסילים יעלו רום / ותתמה על אשר גאו בהונם,
ואולי לבך ישיאך על / גאון עוזם בשלוותם ואונם,
פקח עין ראה עבי עננים, / ורוח עברה במו ואינם.
כסיל עוטה מעילים או רקמות / ידמה בעדם למצוא נעימות,
וגם יעז בהוותו ויתא / לראשי עם לא יבין מזמות,
והוא כטווס בנוי נוצת כנפיו יגל / בושתו ולא יסג כלימות.
חכם משכיל ותוקד אשר בדעתו, / ומה תחכם לכבד את בגדיו,
בעוד ליל הלא חיש יפשטמו, / ולא תבוש לכבד את יתידיו,
בחר מהאגוז מה יש בתוכו, / והשלך חוץ חליצותיו ומדיו.
ראה יתרון חכמים על כסילים, / ואם רבו ועצמו אוצרותם,
חכמים ינחלו כבוד בעודם / ושם טוב לזכרון במותם,
וזכרון הכסילים עם כבודם / בבוא קצם כמו זכרון בהמתם.
ראוי חכם אשר נשפט בריב את / אויל, ירגז ואין נחת ושחק,
והנה מדברי חכם בנחת, / וקול בוז הכסיל שמע למרחק,
ומי יתן ויכתב בספר / ויחצב בצור לעד ויוחק.
אויל ענה לפי עזות שטותו / נבונותי בחכמי ושכלי,
והרבתי לקבץ הון סגולה / וכל חמדה בעוז כוחי וחילי,
ואשיג תאוות לבי בעשרי, וחכמתי בכיסי עמדה לי.
נאם חכם, שמע תורה ומצווה, / עד תמצא לך מוסר וחכמה,
ובה תמצא למלאות תאוותך / אשר תחפוץ, ולא תחסר מאומה,
ואיה עושר אשר ייקר כחכמה, / ואי חמדה כחמדת בין מזימה.
אויל ילבש תכלת חור וכרפס / וארגמן וכל מיני צבעים,
מלכים יחזו אותו יקומון, / ולו משתחוים שרים וכורעים,
הלא יבוש חכם לבם בשבתו / בסוד עדה והוא לבוש קרעים.
כסיל ישא כבודו על בגדיו, / ויסור כל כבודו עם כסותו,
ואם הוא כחמור ישא חמורות, / היסור שם חמור מנהו לעתו,
והחכם יכבד הוא בגדיו, / ולא יסור כבודו עד היותו.
אויל יטעום במטעמים ומשתה / שמנים לחמו לחם חמודות,
ונכון כל אשר יתאו לעתו / בידו יום כיום משנה סעודות,
הישביע חכם לב רעבונו / בחכמתו בלי לחם וצידות.
אוילים לחמו לחם ברשע / בשלוותם וישתו יין חמסים,
וכשאול פערו פיהם בלי חק, / ולא שבעו ורעבו אבוסים,
והחכמה בעליה תחייה / באין לחם חמודות ועסיסים.
ראו כל יושבי חלד, ושמעו / ושפטו משפטי צדק ויושר,
ברוב חכמה ישרה מפנינים / ועושר רב והון עתק לפשר,
הלא יקנה חכם עושר וחכמה, / ולא יוכל לקנות חכמה בעושר.
קנה ממון בצדק ואמונה, / וצרכי מחסורך תמצאה בו,
ודייק בחוק ביתך וחוקך, / ומה תיגע באלף או בריבו,
ובמותר תנה חלק לנפשך, / וקו אל חסדי יי' וטובו.