זמן שחורים ומצא לבנים. פירש הר"ב מהו דתימא הני אינהו וכו' קמ"ל. הנך אזדו לעלמא והני אחריני נינהו. ולא פירש הר"ב טעמא מאי אמרינן הכי. ולכאורה טעמיה כמאן דאמר רוב וקרוב הולכים אחר הרוב. כמ"ש הר"ב ריש פרק ז' דשקלים. דאלת"ה ה"ל לפרש דהכא בדף או בשני קינין כו'. כדאיתא בגמ' אליבא דלית ליה הולכים אחר הרוב [עד הקרוב]. אלא שראיתי להרמב"ם בפ"ב מהלכות יו"ט שתלה הדבר בספק מוכן. שכתב וכל ספק מוכן אסור. וביאר המגיד הטעם מפני שהוא דבר שיש לו מתירין או שרצו חכמים להחמיר בספק זה ע"כ. ועיין במשנה ב' פרק ג' ושם פסק הר"ב בספק מוכן דאסור:
שנים ומצא שלשה כולן אסורים. דממה נפשך איכא חד דמערב בהו. וליכא למישרינהו משום דחד בתרי בטיל [דכתיב (שמות כ״ג:ב׳) אחרי רבים להטות. רש"י דף ג']. דב"ח חשיבי ולא בטלי [כדפירש הר"ב ריש פרק ח' דזבחים] ועוד כל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל [בגמרא דף ג'] תוס':
ואם אין שם וכו'. כתב הר"ב ואע"פ שיש שובך כו' בתוך חמשים אמה. דמתניתין במדדין שאין יכולין לפרוח. ואי ליכא קן בתוך נ' אמה פשיטא דמותרין דכל המדדה אין מדדה יותר מחמשים אמה. גמרא. ומ"ש הר"ב בקרן זוית. פירש"י שזוית הבית בולט להלאה מן השובך. וקן זה שזימן בו עומד לצדדין דאי הוה אתו להכא לא הוי חזי לקיניה. שהזוית של בית עומדת לפניו: