ויהי בשנת ארבעת אלפים ותשע מאות ותשע עשרה בחצי ליל שבת בארבעה עשר יום לחדש טבת, ואני אברהם הספרדי, הנקרא ״אבן עזרא״,1 השם ״אבן עזרא״ היה שם משפחת רבי אברהם ולא שם אביו. ראה בעלי התוספות שהביאו את שמו של רבי אברהם אבן עזרא (ראב״ע) כדוגמה על שם משפחה: ״בחניכתו. פירוש כינוי שם משפחתו שם לוי…כגון רבי אברהם אבן עזרא שכל בני משפחתו היו נקראים כן״ (תענית כ ב, ד״ה ״בהכינתו״). הייתי בעיר אחת מערי האי הנקרא ״קצה הארץ״, שהוא בגבול השביעי מגבולות הארץ הנושבת.2״היישוב נחלק לשבעה חלקים [מדרום לצפון]״ (פירוש קהלת א יב). ובספר כלי נחושת (שער א, עמ׳ י) כתב: ״הישוב הוא בפאת צפון, והוא נחלק לשבעה חלקים, נקראים ׳אופקים׳ או ׳אקלימים׳״. רבי אברהם בר חייא הנשיא (ראב״ח) הוסיף: ״האקלים השביעי מתחיל מתחום הששי והולך עד מ״ח מעלות וחצי מאופן המישור צפונה. ויומו הארוך ט״ז שעות ישרות, והקצור ח׳ שעות. והוא מתחיל בפאת מזרח מארצות תרכיים והאומות הנקראות אשקלבש, לכל שוכני בריטנייא רבה ובריטנייא זעירה, ושאר האיים אשר בים אוקינוס נכנסות בכלל האקלים הזה. וכל שוכני פאת צפון עד מרחב ס״ו מעלה נוספים . הם אל תחום האקלים השביעי״ (צורת הארץ, שער א, עמ׳ 42-43). ואני הייתי ישן ושנתי ערבה לי. ואראה בחלום והנה עומד לנגדי כמראה גבר ובידו אגרת חתומה. ויען ויאמר אלי: ״קח זאת האגרת ששלחה אליך השבת״. ואקוד ואשתחוה לה׳ ואברך את השם אשר נתנה לנו, אשר כבדני זה הכבוד. ואתפשנה בשתי ידי, וידי נטפו מר, ואקראנה ותהי בפי כדבש למתוק. אך בקראי הטורים האחרונים חם לבי בקרבי וכמעט יצאה נפשי. ואשאל את העומד לנגדי: ״מה פשעי ומה חטאתי? כי מהיום שידעתי את השם הנכבד אשר בראני, ולמדתי מצותיו, לעולם אהבתי את השבת. ובטרם בואה הייתי יוצא לקראתה בכל לב. גם הייתי בצאתה משלח אותה בשמחה ובשירים. ומי בכל עבדיה כמוני נאמן? ומדוע שלחה אלי זאת האגרת?״ והיא זאת:
״אֲנִי שַׁבָּת, עֲטֶרֶת דָּת יְקָרִים, רְבִיעִית בַּעֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים,
וּבֵין הַשֵּׁם וּבֵין בָּנָיו אֲנִי אוֹת בְּרִית עוֹלָם לְכָל דּוֹרוֹת וְדוֹרִים.
וּבִי כָל מַעֲשָׂיו כִּלָּה אֱלֹהִים, וְכֵן כָּתוּב בְּרֵאשִׁית הַסְּפָרִים.
וְלֹא יָרַד בְּיוֹם שַׁבָּת אֲזֵי מָן, לְמַעַן אֶהְיֶה מוֹפֵת לְהוֹרִים.
אֲנִי עֹנֶג לְחַיִים עַל אֲדָמָה, וּמַרְגוּעַֹ לְעַם שֹׁכְנֵי קְבָרִים.
אֲנִי חֶדְוַת זְכָרִים גַּם נְקֵבוֹת, וְשָׂשִׂים בִּי זְקֵנִים עִם נְעָרִים.
וְלֹא יִתְאַבְּלוּ בִי הָאֲבֵלִים, וּבִי לֹא יִסְפְּדוּ עַל מוֹת יְשָׁרִים.
וְהַשְׁקֵט יִמְצְאוּ עֶבֶד וְאָמָה, וְהַגֵּרִים אֲשֶר הֵם בַּשְּׁעָרִים.
יְנוּחוּן כָּל בְּהֵמוֹת הֵן בְּיַד אִישׁ, כְּסוּסִים כַּחֲמוֹרִים כַּשְּׁוָרִים.
וְכָל מַשְׂכִּיל בְּיֵינוֹ הוּא מְקַדֵּשׁ, וְגַם מַבְדִּיל חֲשֻׁכִּים כַּנְּזִירִים.
בְּכָל יוֹם יִמְצְאוּ שַׁעֲרֵי תְבוּנָה, בְּיוֹמִי נִפְתְּחוּ מֵאָה שְׁעָרִים.
מְכֻבָּד מֵעֲשׂוֹת דֶּרֶךְ, וְכֵן מִן מְצֹא חֵפֶץ וְדַבֵּר כָּל דְּבָרִים.
שְׁמַרְתִּיךָ בְכָל יָמִים, לְמַעַן שְׁמַרְתַּנִי מְאֹד מִימֵי נְעוּרִים.
בְּזִקְנָתְךָ שְׁגָגָה נִמְצְאָה בָךְ אֲשֶׁר הובְּאוּ אֱלֵי בֵיתְךָ סְפָרִים,
וְשָׁם כָּתוּב לְחַלֵּל לֵיל שְׁבִיעִי. וְאֵיךְ תֶּחֱשֶׁה וְלֹא תִדּוֹר נְדָרִים,
לְחַבֵּר אִגְּרוֹת דֶּרֶךְ אֱמוּנָה וְתִשְׁלָחֵם אֱלֵי כָל הָעֲבָרִים״.
ויען ויאמר אלי ציר השבת: ״הגד הוגד לה אשר הביאו תלמידיך אתמול אל ביתך ספרים פירושי התורה, ושם כתוב לחלל את השבת. ואתה תאזור מתניך בעבור כבוד השבת להלחם מלחמת התורה עם אויבי השבת. ולא תשא פני איש״.
ואיקץ, ותתפעם רוחי עלי, ונפשי נבהלה מאד. ואקום, וחמתי בערה בי. ואלבש בגדי וארחץ ידי, ואוציא חוצה הספרים אל אור הלבנה. והנה שם כתוב פירוש ״ויהי ערב ויהי בקר״ (בראשית א ה), והוא אומר: ״כאשר היה בקר יום שני אז עלה יום אחד שלם, כי הלילה הולך אחר היום״. וכמעט קט קרעתי בגדי, וגם קרעתי זה הפירוש, כי אמרתי: ״טוב לחלל שבת אחת ולא יחללו ישראל שבתות הרבה, אם יראו זה הפירוש הרע. גם נהיה כלנו ללעג ולקלס בעיני הערלים״. ואתאפק בעבור כבוד השבת.
ואדור נדר אם אתן שנת לעיני אחר צאת יום הקדש עד אכתוב אגרת ארוכה לבאר מתי ראשית יום התורה, להרים מכשול ולהסיר פח ומוקש. כי כל ישראל, הפרושים גם כל הצדוקים עמהם, יודעים כי לא נכתבה פרשת בראשית, מעשה ה׳ בכל יום, רק בעבור שידעו שומרי התורה איך ישמרו השבת. שישבתו כאשר שבת השם הנכבד, לספור ימי השבוע. והנה אם היה סוף יום הששי בקר יום השביעי, היה לנו לשמור הלילה הבא. והנה זה הפירוש מתעה כל ישראל, במזרח ובמערב, גם הקרובים גם הרחוקים, גם החיים גם המתים. והמאמין בפירוש הקשה הזה ינקום ה׳ נקמת השבת ממנו. והקורא אותו בקול גדול תדבק לשונו לחכו. גם הסופר הכותב אותו בפירוש התורה זרועו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה.
וזאת היא תחלת האגרת: