בפסוק וירא פנחס כו' ויקח רמח בידו כו' הבא על ארמית בפהרסיא קנאים פוגעים בו עח"מ תכ"ה סעיף ד' ובסמ"ע י"ג בפני עשרה מישראל רשות להורגו בשעת מעשה ובסימן ל"ד ד' בועלי כותית מדרבנן פסול ובפני עשרה אף דרשות להרגו י"ל מצוה ליכא וגם לאחר שפירש אסור להורגו לא קרינן אשר הוא רשע למות ועיין ה' רוצח ושמירת נפש פ"א הט"ו במ"ל ואפילו כשיש מצוה כ"ש ברשות ומיהו דרך אישות ספק הוה עיין אה"ע סימן י"ו וב"ש שם והבא על פנויה בת ישראל אעפ"י שאין נדה ספק הוא דלהר"מ ז"ל חייב משום קדשה ועס"י כו' שם אבל שפחה כנענית ספק הוה יע"ש וקדשה דווקא בבת ישראל כתיב וגיורת כתבנו במ"א אי שייך בה קדשה דבני ישראל אפשר דממעטינן גיורת ואין להאריך.
מה אזעם לא זעם ה' כל אותן הימים לא כעס הקב"ה כי ל"ת ענשינן תמיד משא"כ מ"ע דווקא בעידן ריתחא ענשינן וישראל וודאי היו נזהרים מלעבור ל"ת בקום ועשה רק במ"ע לא היו נזהרים לעשות ובעידן ריתחא ח"ו היה מקום לחול לקללה לכך לא זעם וע' תוס' מנחו' דף מ"א א' ד"ה ענשיתו אעשה כתבו דווקא מצות שאין חובה עליו כציצית יע"ש ועיין פני יהושע בפסוק השמש יצא על הארץ כו' סוף כתובות. אגב אזכיר שאלה קטנה בציצית היה הולך בבגד ד' כנפות ברה"ר בלא ציצית ובגד ההוא יש בו ספק אם חייב מ"ה בציצית או לאו הדמיון שאר בגדים חוץ צ"ו או חציו סתום וחציו פתוח אי צריך להפשיט ברה"ר בחול הנה להר"מ ז"ל כל ספק מ"ה שריא ומדרבנן אסור כ"ה דוחה דרבנן ולהרשב"א ז"ל דספק מ"ה לחומרא עיין פר"ח ביו"ד ק"י הובא באריכו' פלוגתתן צריך לפשוט דאיסור תורה הוא. ואמנם אם נפסקו ב' ראשין וכדומה ספק שאפשר לברר איסורו י"ל נהפוך הוא במ"ע כמו שאגיד כי פלוגתת הר"מ ז"ל והרשב"א תליא מה שכתבה התורה ספק ממזר מותר הר"מ ז"ל סובר דסברא חיצונה לאיסור וגלי בממזר דמותר ויליף מינה והרשב"א ז"ל סובר דסברא חיצונה להתיר וגלי בממזר הא בעלמא אסור עיין בסוגיא דעליה בריש יבמות ולהר"מ ז"ל קשה מחולין י"א מרישיה של עולה וכדומה הא מ"ה שריא צריך לחלק בין אפשר לברר איסורו מ"ה לחומרא כמ"ש מהרימ"ט הובא בפר"ח שם וא"כ ה"ה עשה כה"ג באפשר לברר איסוריה מ"ה אסור משא"כ להרשב"א ז"ל דהסברא חיצונה להתיר ומדא יצטריך בספק ממזר גלי קרא בעלמא לאיסורא וזה בל"ת דחמור דלוקין עליה הא מ"ע דקיל מיניה כמ"ש ריש יבמות ל"ת חמור מעשה ליכא למילף לאיסורא ונשאר סברא חיצונה דמ"ה שריא ומדרבנן רק אסור אף להרשב"א ז"ל במ"ע וי"ל אף באפשר לברר איסוריה במ"ע לא הוה רק איסור דרבנן כי אין מוכרחין אנו לחלק להרשב"א ז"ל בין סמיא בידיה לברורי או לאו בעשה כאמור. וצ"ע.
אגדה. מה טובו אהליך יעקב משכנתיך ישראל כשבית המקדש קיים בשם ישראל מכונים אז וקמת ועלית אל המקום המקודש משא"כ כשנתמשכן ממך ישראל בית המקדש ונשאר תאר יעקב אז צריך אתה עכ"פ אהליך מקדש מעט בתי כנסיות ובתי מדרשות לילך שם ולהתפלל במקום עבודה וללמוד תורה לידע הדינין שמביא לידי מעשה ועיין בשו"ת הרשב"א סימן הנפש אין בעל מעשה יושג שלימותה במושכלות ולימוד התורה והגוף בעל מעשה צריך עשיות המצות יע"ש ועמ"ש פ' בחקותי. וז"ש תורה ה' משיבת נפש תורת ה' מושכלות וע"פ הסוד משיבת נפש עדות ה' במעשה תפילין ציצית שהם עדות ואות מחכימת פתי הגוף שע"י מעשה יזוכך הגוף. ובסי' קפ"ח כתב שם כי איוב ירא ה' היה לא בעל מעשה ול"ת יש עונש ומ"ע יש שכר ומש"ה כשלקח הצאן והממון שתק כי לא ראוי לשכר הגוף וכשלקה בגופו הטיח דברים כי לא עבר על ל"ת ולמה יענש וה' השיב לו יע"ש. ובהפטרה מיכה ו' הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כ"א עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם ה' אלהיך אדם הנפש נעשה אדם בצלמינו נפש כשיורדת לעוה"ז הודיע אותו מה טוב אין טוב אלא תורה לנפש תחלת דינו של אדם על ד"ת כי בו יושג שלימות ולזה שולח שיוסיף בלימוד ע"פ י"ג מדות וכדומה עיין פ' בחקתי ומה ה' דורש ממך מהגוף אף אם אי אפשר לו בעשיית המצות עשין עני מאוד ואין לו לולב ולא סוכה ולא טלית ותפילין כדומה ובמה יזוכך הגוף שהוא בעל מעשה וצריך לעשות דווקא יצוייר שיציל העשוק מיד עושקו כאלו עשה מעשה וקיים כל העולם ונעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית ואהבת חסד תורה נקראת תורת חסד לאהוב התורה ולדאוג מי יתן ואוכל לקיים מצות חישב ונאנס כאלו עשה והצנע לכת עם ה' אלהיך בציבור כשאתה יושב עמהם בלימוד התורה או בעשיית המצוה אפשר להתהדר קצת ממנו יראו וילמדו ומתוך לשמה בא שלא לשמה ומתוך שלא לשמה באו לשמה משא"כ כשאתה לבדך עם ה' אל תתהדר לפני מלך ח"ו כמ"ש הר"מ ז"ל גם כשאתה בציבור בלב עם ה' צריך שפלות כו' בילקוט ענה בו משתענה בחבירך ותעניש ע"ד מ"ש חובת הלבבות אם תרצה לשבח לה' ואם תרצה לגנות א"ע כי ידע אינש מומי נפשו. ובקהלת סוף דבר הכל נשמע את ה' ירא ומצותיו שמור לשמור מל"ת ולעשות מ"ע כי זה כל האדם זוכה לנפש ולגוף כאמור עיין רמ"א שם.