הנצרות נאחזת בברכת יעקב את יהודה
יש מאמר נוקב ב"מדרש רבה", המיחס את הפסוק: "אסרי לגפן עירה ולשרקה בני אתנו, כבס ביין לבשו ובדם-ענבים סותה" (בראשית מט:יא), כנבואה על המלך-המשיח, עליו אומר הנביא: "עני ורוכב על-חמור ועל-עיר בן-אתנות" (זכריה, ט:ט), וזו לשון המדרש: "כבס ביין לבושו", שהמשיח מחור (מבהיר ומסביר) להם לישראל דברי תורה שהם סתומים שיתבררו בפניהם', וזוהי משמעות "כבס" כלומר מלבן להם טעויות, בכל מה שטעו בהלכה כפי שהכביסה מסלקת כתמים; "ובדם-ענבים סותה" שהוא מחור להם טעויותיהם'; כלומר, דברים שנשארו סתומים בהלכה, עם בוא הגאולה, יבואו אליהו-הנביא והמשיח ויפרשום לישראל.
מן הדברים משתמע כאילו המשיח העתיד לבוא עומד לחדש משהו בתורה, ובנושא זה הגדילו לעשות הנוצרים, שנאחזו בפסוק זה כדי ליסד ממנו את אבני היסוד למשיחם.
אמוראי ארץ-ישראל שהיה להם הרבה מאוד דין ודברים עם הנוצרים, כבר עמדו על העובדה שהנוצרים ניתלו בדברי יעקב-אבינו בברכתו ליהודה, ולכן יצאו כנגד מדרש זה שהרי עלולים דבריו לעורר את הרושם, שעתידה התורה להשתנות עם ביאת המשיח, וכאילו תיתכן קבלת תורה חדשה, והמשיח עתיד לפסוק הלכות שלא נפסקו לפניו, כפי שאמנם נעשה הדבר כאשר הכפירה הנוצרית קמה וטענה, כי המשיח בא והמיצוות בטלו. לכן מוסיף על כך המדרש: 'אמר ר' חנינא: אין ישראל צריכין לתלמודו של מלך המשיח לעתיד לבוא, שנאמר: "אליו גוים ידרשו" (ישעיה, יא:י)'.
מדובר בפרק הנבואה על מלך המשיח, וכאן המלה "ידרושו" היא במובן של תלמוד-תורה, דהיינו גויים ידרושו (אל 'אותו האיש') אך לא ישראל, שנאמר בהם: "תורה צוה-לנו משה מורשה קהלת יעקב" (דברים, לג:ד)'; כלומר, אין אנו היהודים זקוקים למשיח שיבוא ללמדנו תורה, מה שאין כן הגויים שהם זקוקים למשיחם שילמדם תורה; והמדרש מוסיף: "ולו יקהת עמים", "עמים" - אבל לא עם-ישראל'.
דברים אלה ברורים עד מאוד. כלומר, עתיד אמנם לבוא מישהו שיתן תורה לגויים, כלשון הפסוק הנ"ל בישעיהו, אולם אדם זה איננו משיח-ישראל, משום שישראל כאמור אינם זקוקים לתלמודו של המלך המשיח, שהרי ניתנה להם תורה, ואין להם כל צורך בתורה אחרת.
על כך מגיב אחד האמוראים המוסיף לשאול: 'ואם כן למה המלך המשיח בא? אלא כדי לכנס גלויותיהם של ישראל'; אבל לא כדי לתת תורה חדשה לישראל, ולהקים דת חדשה שאין לנו צורך בה, שהרי תורת ה' בידינו היא מימות אבותינו ועד עצם היום הזה, ואין לנו צורך במשיח כדי לקיימה.
מן הראוי לציין היא העובדה כי דוקא משימה זו של כינוס גלויות ישראל, לא נעשתה כלל על-ידי אותו משיח-השקר שהנוצרים מיחסים לו את הפונקציה של תיקון התורה.