קְנֵה מֹאזְנַיִם. המוט האופקי שכפות המאזניים תלויות בו. והרמאים שמים בתוכו מתכת. וכשהסחורה מטה את קנה המאזניים, נופלת המתכת לצד הסחורה ומוסיפה על משקלה (פה"מ כלים יז,טז).
וְהַמּוֹחֵק. מעין סרגל עץ שמוחקים בו את העודף שבכלי המידה. והרמאים נותנים בתוכו מתכת כדי שיהיה כבד ויוריד גם ממה שבתוך הכלי.
וְהָאֵסֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל מָעוֹת. קורה הנישאת על הכתף ותולים עליה סחורה. והרמאים עושים בה בית קיבול כדי שיוכל לגנוב ממעות הקונה ולהניח שם בלי שירגישו בו.
וְקָנֶה שֶׁל עָנִי. קנה חלול שנותן שם מים לשתות בלי שירגישו בו, ויחשבו האנשים שהוא מתענה.
וּמַקֵּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל מְזוּזָה. כדי להחביאה שם ולהסתירה מהמכס או לצורך אחר (רש"ש כלים יז,טז וראה הון עשיר ותפא"י). או שלוקח לשמירה בדרך (תוי"ט כלים יז,טז, וראה ברש"י מנחות לב,ב).
אוֹ מְקוֹם מַרְגָּלִית. שרוצה להסתירה מהמכס או מגנבים.
וּמַשְׁחֶזֶת שֶׁל עֵץ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית קִבּוּל שֶׁמֶן. חתיכת עץ שמחליקים עליה את הסכין כדי ליישר את חודו, ונותנים בה שמן למשוח בה את הסכין בעת ההשחזה.
וְלוּחַ פִּנְקָס. שני לוחות עץ מחוברים שכותבים עליהם, ולפעמים עושים בהם בית קיבול לשעווה כדי שתהיה לו שעווה מצויה לחתום בה את המכתב (פה"מ כלים יז,יז). ויש מפרשים שעל הלוחות מרוחה שכבת שעווה שעליה חורטים בעת הכתיבה (ר"ש שם).
אַף עַל פִּי שֶׁפְּשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ הֵן. שעיקר הכלי הוא שטוח.
וְהַמְשַׁמֵּשׁ אֶת בֵּית הַקִּבּוּל מִשְּׁאָר הַכְּלִי. אותו חלק בכלי הנצרך לתשמיש החלק שהוא בית קיבול.
כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל א,י.