שְׁתֵּי קֻפּוֹת וכו’. בהלכות יז-כא התקשו מפרשי הרמב”ם בהסבר הדינים כפי הנוסח שמופיע כאן, ויש שהציעו (ע”פ השוואה לתוספתא תרומות ה,טז ולירושלמי שם ז,ג) להפוך את הגרסה כאן, ולפי זה המקרה שבראש הי”ז (תרומה טהורה וחולין טמאים) צריך להיות בראש ה”כ, ואילו המקרה שבראש ה”כ (תרומה טמאה וחולין טהורים) צריך להיות בראש הי”ז (ריק”ו; וראה כס”מ וערוה”ש סט,טז-כ שהגיהו באופנים נוספים). לקמן יובאו הסברי הדינים על פי הגרסה שלפנינו, ועל פי האפשרות של החלפת הנוסח ברמב”ם.
נָפְלָה סְאָה תְּרוּמָה טְהוֹרָה לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן. ואין בהן מאה לבטלה.
אוֹמְרִין לְתוֹךְ שֶׁל תְּרוּמָה נָפְלָה. ותולים להקל, ולא לשנות את הגדרת החולין.
וְהַחֻלִּין יֵאָכְלוּ בְּטָהֳרָה כַּתְּרוּמָה. שהכהן אוכלם בטהרת הגוף, שמא נמצאת שם התרומה הטהורה (רדב”ז, יד”פ ע”פ תשובת ר”י הנגיד סי’ נט). ולפי הגהת הריק”ו מדובר כאן בקופות של תרומה טמאה וחולין טהורים, ואומרים שהתרומה נפלה לקופת התרומה הטמאה ויש לשרפה, ואת החולין אוכלים בטהרה שמא נפלה בהם התרומה (ולפי הגהתו שהחולין טהורים מובן יותר מדוע לא נאמר כאן שיש לאכול את החולין קליות או ללושם במי פירות).
יח-יט. וְהַחֻלִּין יֵאָכְלוּ קְלָיוֹת אוֹ יִלּוֹשׁוּ בְּמֵי פֵּרוֹת. ואף שגם החולין וגם התרומה טמאים, יש להחמיר בזה שלא להוסיף טומאה לתרומה הטמאה אם נפלה לחולין (יד”פ ע”פ ר”י הנגיד). ולפי הגהת הריק”ו שמדובר כאן בקופות של תרומה טמאה וחולין טהורים, מובן מדוע יש להישמר שלא לגרום לחולין הכשר טומאה, שכן חוששים שמא נפלה התרומה הטמאה לחולין וייטמאו ממנה.