1
כָּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁקָּדַם מוּם קָבוּעַ לְהֶקְדֵּשָׁן וְנִפְדּוּ חַיָּבִין בִּבְכוֹרָה וכו'. אין דין בכור נוהג בבהמת קדשים, ובעודה קדושה קודם שנפדתה ולדה אינו נעשה בכור (לעיל א,ו). ולאחר פדיון הבהמה יש הבדל בין המקרים: אם בשעת ההקדשה הייתה הבהמה בעלת מום קבוע, לא התקדשה כלל בקדושת הגוף, ולכן נעשית לאחר הפדיון חולין גמורים וולדה בכור. ואם לא היה לה מום קבוע בשעת ההקדשה התקדשה בקדושת הגוף, ולכן גם לאחר פדיונה לא יצאה לגמרי להיות חולין ואין לוולדה דין בכור.
2
שֶׁהֲרֵי לֹא יָצְאוּ לְחֻלִּין לְכָל דָּבָר. אלא רק לעניין אכילתם.
3
כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מְעִילָה. א,ט.