ביאור שטיינזלץ על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות ד׳:ו׳

לִסְמִיכָה. לעיל ג,ו.

וְלִמְלִיקָה. שחיטת קרבנות העוף בציפורן (לקמן ו,כג).

וּלְהַקְטָרָה. הקטרת קומץ המנחה.

לְהַגָּשָׁה. קירוב המנחה לקרן דרומית מערבית של המזבח (לקמן יב,ו).

וּלְהַזָּיָה. הזיית הדם.

וְלִתְנוּפָה. הנפת המנחות או הקרבנות הטעונים תנופה.

וְלִקְמִיצָה. הפרשת קומץ מן המנחה שאותו מקריבים (לקמן יב,ט, יג,יג).

וּלְקָרְבַּן הַמּוּסָפִין. הקרבת קרבנות המוספים (אבל הקרבת התמידים אינה כשרה כל היום, אלא של שחר בשעות הבוקר ושל בין הערביים בשעות הצהריים).

וְכָל הַלַּיְלָה כָּשֵׁר לְהַקְטִיר אֵמוּרִין וְאֵבָרִין. של הקרבנות שהקריבו במשך היום.

וְאַף עַל פִּי כֵן הַזְּרִיזִין מַקְדִּימִין לַמִּצְווֹת. ואינם ממתינים לסוף היום והלילה (ראה גם הלכות מילה א,ח).