1
כָּל הַמָּעוֹת שֶׁדִּינָם שֶׁיִּפְּלוּ לְתֵבוֹת שֶׁל נְדָבָה וכו'. את הכסף הנשאר ממה שהפריש האדם לקרבן שלו, נותנים בקופות במקדש וקונים בהם עולות (הלכות שקלים ב,ב-ג; וראה גם הלכות תמורה ד,ה).
2
וְאִם הָיָה כֹּהֵן עֲבוֹדָתָהּ וְעוֹרָהּ שֶׁל אַנְשֵׁי מִשְׁמָר. בדרך כלל כהן שמביא קרבן זכאי להקריב אותו בעצמו, לאכול את בשרו (בקרבנות הנאכלים) ולקבל את עורו (ראה הלכות כלי המקדש ד,ז). אמנם העולות שקרבות מהכסף שניתן בתיבות הנדבה נחשבות של הציבור, ולכן גם אם העולה נקנתה מכספו של כהן, הקרבת העולה ועורה שייכים לאנשי משמר הכהנים העובדים במקדש באותו שבוע.