1
וּמֵאֵימָתַי הֶעֱמִידוּהָ בִּרְשׁוּתוֹ כְּדֵי לְחַיְּבוֹ עָלֶיהָ כָּרֵת וכו'. לפני ייאוש הבהמה עדיין שייכת לבעלים (הלכות גנבה ה,ב-ג), ואין הגנב יכול להקדישה ולהקריבה (שם ב,ו). אמנם אם הקדיש את הבהמה לפני ייאוש ושחטה בחוץ לאחר ייאוש, מכיוון שבשעת השחיטה כבר הייתה ברשותו החשיבו אותה למפרע כשלו משעת ההקדש וחייב כרת על שחיטתה (מרכה"מ, מעשי למלך; וראה עוד הלכות גזלה ב,ח).