אָשָׁם תָּלוּי. לעיל א,ו.
וְחַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל הַסָּפֵק. כשמסופק אם חייב חטאת עוף (כגון ספק יולדת וספק זבה), מביא עוף ומקריבו לחטאת מספק (הלכות פסולי המוקדשין ז,י).
שֶׁהֲרֵי לֹא נִקְבַּע הָאִסּוּר. אין ודאות שחייב קרבן, וייתכן שאינו ראוי להקרבה בפנים (אם ייוודע שלא חטא) ולכן פטור (ראה מרכה"מ).
אֲשַׁם מְצֹרָע שֶׁשְּׁחָטוֹ בַּחוּץ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. לא לשם קרבן אשם. והקרבן כשר וקרב על המזבח, אך אינו עולה למצורע לחובתו וצריך להביא אשם אחר (הלכות מחוסרי כפרה ה,ב), ומכיוון שאינו עולה למצורע לחובתו, חייב אף אם שחטו בתוך ימי ספירתו (ראה לעיל ה"ט), שהרי באופן זה הוא כשר אף לפני זמנו (בבלי זבחים קיד,ב).
הוֹאִיל וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ רָאוּי בִּפְנִים וְכָשֵׁר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. שכל הקרבנות חוץ מחטאת ופסח כשרים כשנעשו שלא לשמם (הלכות פסולי המוקדשין טו,א).