1
הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן הֶקְדֵּשׁ. כיוון שהמקדיש דבר להקדש מן הסתם מקדיש בעין יפה (בבלי מנחות קח,ב).
2
הָיוּ שְׁלֹשָׁה הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן הֶקְדֵּשׁ וְחוֹשְׁשִׁין לַבֵּינוֹנִי. חוששים שמא התכוון להקדיש את הבינוני, שגם הקדש הבינוני נחשב הקדש בעין יפה יחסית לקטן (שם).
3
יַמְתִּין לַבֵּינוֹנִי עַד שֶׁיִּפֹּל בּוֹ מוּם וְתָחוּל הַקְּדֻשָּׁה עַל הַגָּדוֹל לְבַדּוֹ. שלאחר שהבינוני נפסל ואינו ראוי לקרבן, נעשה הגדול לבדו קדוש.
4
שׁוֹר שֶׁבִּשְׁוָרַי וכו'. לשון זו משמעה השור המובחר בעדר, ולכן רק הגדול שבהם הקדש.