כְּבָר בֵּאַרְנוּ. הלכות ביאת מקדש ט,יד.
וְהִקְרִיבָהּ בְּבַיִת זֶה לֹא יָצָא. אף שבית זה אינו בית עבודה זרה אי אפשר להקריב בו קרבנות, ולכן לא קיים את התחייבותו בהקרבה בבית זה.
שֶׁאַקְרִיבֶנָּה בְּבַיִת זֶה וכו'. התחייב להביא קרבן שיוקרב מחוץ למקדש. מכיוון שאי אפשר להקריב מחוץ למקדש, משמעות התנאי שלו היא שנדר להקדיש עולה מבלי להתחייב באחריותה אלא שיהיה באפשרותו להקריבה במקדש או להרגה בחוץ. ולכן כאשר הקריב אותה שלא במקדש יצא ידי חובת נדרו (פה"מ מנחות יג,י).
וְעָנוּשׁ כָּרֵת עַל הַעֲלָיָתָהּ בַּחוּץ. כדין המקריב קרבן מחוץ למקדש (לקמן יח,ב).
עַל מְנַת שֶׁאֲגַלֵּחַ בְּבַיִת זֶה. כשמשלים הנזיר את ימי נזירותו עליו לגלח את שערות ראשו, ולהביא למקדש קרבנות (הלכות נזירות ח,א-ב). קרבנות אלו מכונים 'תגלחת הנזירות' (פה"מ מנחות יג,י), ואם קיבל על עצמו נזירות בתנאי שיביא את קרבנותיו לבית זה, אין כאן קבלת נזירות אלא התחייבות סתמית לא לשתות יין וכדומה.