1
פִּיו וְלִבּוֹ. דיבורו וכוונתו.
2
הַמִּתְכַּוֵּן לוֹמַר הֲרֵי עָלַי עוֹלָה וְאָמַר שְׁלָמִים. ראה גם הלכות איסורי מזבח א,ג.
3
נִתְכַּוֵּן לִנְדֹּר בְּעוֹלָה וְאָמַר קָרְבָּן... דְּבָרָיו קַיָּמִין. חייב עולה.
4
שֶׁהָעוֹלָה קָרְבָּן. העולה היא סוג של קרבן ולכן אין סתירה בין פיו ללבו.
5
וְהַחֵרֶם הֶקְדֵּשׁ. הקדשת נכסיו בלשון חרם היא הקדשה לבדק הבית או לכהנים (הלכות ערכין וחרמין ו,א).
6
בִּנְדָרִים וּנְדָבוֹת אֵינוֹ צָרִיךְ לְהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו. בניגוד לנדרים ושבועות של איסור (הלכות נדרים ב,ב, הלכות שבועות ב,י).
7
גָּמַר בְּלִבּוֹ. החליט באופן סופי.