1
עֹמֶר הַתְּנוּפָה וְהוּא קָרֵב לַמִּזְבֵּחַ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. הלכות תמידין ומוספין ז,ג-יב.
2
וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁמְּבִיאִין בְּיוֹם עֲצֶרֶת. בחג השבועות (שם ח,א-י).
3
וְאֵלּוּ נִקְרְאוּ מִנְחָה וְאֵינָן קְרֵבִין לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. שתי הלחם נחשבים מנחה אף שלא מקריבים אותם למזבח אלא הכהנים אוכלים אותם.
4
לֶחֶם הַפָּנִים שֶׁעוֹשִׂין בְּכָל שַׁבָּת... כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. שם פרק ה.