1
סְפֵק עֶרְוָה. ספק איסור עריות על היבם (ראה לקמן הי"ג).
2
וּפְצוּעַ דַּכָּא. שנפצעו אשכיו.
3
וּכְרוּת שָׁפְכָה. שנכרת איבר זכרותו או מקצתו (להגדרה מלאה ראה הלכות איסורי ביאה טז,ג-ט).
4
שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחוֹ וְכָשַׁל. שאינו מסוגל לבעול.
5
סְרִיס אָדָם. שנסתרס בידי אדם, ובכלל זה פצוע דכא וכרות שפכה (הלכות אישות ב,יד).
6
שֶׁהֲרֵי הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר. שהיה ראוי לביאה לפני שנסתרס.
7
שֶׁהוּא אָסוּר לָבֹא בַּקָּהָל. שפצוע דכא וכרות שפכה אסור לשאת ישראלית כשרה (הלכות איסורי ביאה טז,א).
8
וְהַטֻּמְטוּם. מי שאיברי המין שלו מכוסים בתוך גופו, ואין ידוע אם הוא זכר או נקבה (הלכות אישות ב,כה).
9
מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק. שמא הוא זכר.