חוּץ מִמַּחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ מִשֶּׁנִּשֵּׂאת וכו'. שאסורה לבעלה משום לאו (הלכות גירושין יא,יב).
אוֹ סְפֵק עֶרְוָה עַל בַּעְלָהּ הֲרֵי זוֹ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. יש שהסבירו שדין זה הוא רק במקרה שקידש אחת משתי אחיות, שלספק קידושי הערווה של הבעל יש השפעה גם על קיום הייבום — שכשם שאין הבעל יכול לשאת אחת מהן, שמא היא אחות אשתו (וספק ערווה), כך אין היבם יכול לייבם אחת מהן, שמא היא אחות זקוקתו (מל"מ). אולם במקרה של ספק ערווה אחרת על הבעל ולא על היבם, יכול לייבמה, שכן אם אינה אסורה כערווה — הרי מייבם כהוגן, ואם היא אסורה — אינה אשת אחיו כלל, ויכול לשאתה.
נוֹשֵׂא אֲחוֹתָהּ. נשוי מכבר לאחותה.
מִפְּנֵי שֶׁהִיא סְפֵק עֶרְוָה. שאם היו קידושין, הרי היא אחות ארוסתו.
מִפְּנֵי שֶׁהִיא סְפֵק קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ. שאם לא היו קידושין, הרי היא אחות חלוצתו.
כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל א,יג.