הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְאֶחָד וְזָכָה לוֹ עַל יְדֵי אַחֵר. כתב מדעת עצמו שטר מתנה לחברו על כל נכסיו, והקנה לו אותם על ידי נתינת השטר לאחר שיזכה עבורו. שיכול אדם להקנות לחברו דבר שהוא לזכותו מכיוון שמן הסתם הוא מסכים לכך, אלא אם כן מחה ומתברר שלא הסכים לכך.
וְהָיוּ בָּהֶן עֲבָדִים. בכלל הנכסים שנתן לו.
וְשָׁתַק זֶה שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ. ומשתיקתו ניתן להבין שהסכים לקבל את המתנה.
וְאַחַר כָּךְ צָוַח. מחה ולא הסכים לקנותם.
הוֹכִיחַ סוֹפוֹ עַל תְּחִלָּתוֹ. המחאה בסוף מעידה שאין לפרש את השתיקה בתחילה כהסכמה, והקניין אינו תקף.
אוֹ זֶה שֶׁצָּוַח אַחַר שֶׁשָּׁתַק חָזַר בּוֹ. שבתחילה הסכים ולכן שתק וקנה, ורק אחר כך חזר בו ולכן מחה, ומאחר שקנה ברגע ששתק לא ניתן עוד לבטל את הקניין.
לְפִיכָךְ אֵין אוֹכְלִין בִּתְרוּמָה וכו’. מכיוון שיש ספק אם השני קנה אותם ולמי הם שייכים.
רַבָּן. אדונם.