בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן וּמֵת. ולאחר מותו היא ועבדיה מותרים בתרומה אם יש לה בן ממנו.
וְהִנִּיחָהּ מְעֻבֶּרֶת. ולא היו בנים אחרים שניתן לאכול מחמתם.
לֹא יֹאכְלוּ עֲבָדֶיהָ בִּתְרוּמָה בִּשְׁבִיל הָעֻבָּר שֶׁהַיִּלּוֹד הוּא שֶׁמַּאֲכִיל. מכיוון שהבן מזכה בתרומה רק לאחר שנולד, וכפי שהיא אסורה בתרומה כך גם עבדיה.
לְפִיכָךְ וכו’. היות ואין מתחשבים בעובר יש לכך השלכה גם לעבדים שהוריש האב לבניו ויכולים לאכול מדין עבדי כהן.
אִם הָיָה הָעֻבָּר חָלָל. פסול לכהונה, וכשיוולד לא יהיה כהן וגם עבדיו לא יאכלו.
אֶלָּא אוֹכְלִין בִּגְלַל אֶחָיו הַכְּשֵׁרִים. אם יש בנים אחרים כשרים לכהונה יכולים העבדים לאכול מחמתם, שהרי אין מתחשבים בעובר.
עַד שֶׁיִּוָּלֵד זֶה הֶחָלָל וְיֵאָסְרוּ הָעֲבָדִים מִלֶּאֱכֹל. כשהוא נולד מתחשבים גם בו, ודינם כעבדי שותפים שאחד מהם אינו כהן (לעיל ז,יז).