בַּת כֹּהֵן שֶׁבָּא עָלֶיהָ יִשְׂרָאֵל. ביאת זנות ללא נישואין.
אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ שֶׁמָּא נִתְעַבְּרָה. שאם התעברה הרי העובר פוסל אותה מתרומה. וגם אם יתברר בהמשך שהתעברה ותיפסל מתרומה, בכל זאת האכילה שבינתיים לא תיחשב לה כאכילת איסור, מכיוון שלא הייתה צריכה לחשוש לעיבור.
אֶלָּא טוֹבֶלֶת וכו’. מטומאת קרי הנגרמת מתשמיש המיטה (כדלעיל ז,ז).
הָיְתָה נְשׂוּאָה לְיִשְׂרָאֵל וּמֵת בַּעְלָהּ טוֹבֶלֶת וְאוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה לָעֶרֶב עַד אַרְבָּעִים יוֹם. בנשואה יש חשש גדול יותר לעיבור מאשר בביאת זנות, ולכן אוכלת רק עד ארבעים יום, מכיוון שעד אז אין זה נחשב עדיין לעיבור כמבואר בהמשך.
וְאִם הֻכַּר עֻבָּרָהּ הֲרֵי זוֹ מְקֻלְקֶלֶת לְמַפְרֵעַ. אם המשיכה לאכול לאחר הארבעים יום, ואחר כך התברר שהתעברה, כל מה שאכלה מיום הארבעים ואילך נחשב כאכילת תרומה בשוגג (ריק”ו).
שֶׁכָּל הָאַרְבָּעִים אֵינוֹ עֻבָּר אֶלָּא מַיִם בָּעוֹלָם הוּא חָשׁוּב. ראה הלכות איסורי ביאה י,א.