1
פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה. אדם שנפצעו ביציו או שנכרת איבר מינו בידי אדם, ופסול מלבוא בקהל ולשאת בת ישראל (הלכות איסורי ביאה פרק טז).
2
וּנְשֵׁיהֶן לֹא יֹאכְלוּ. מכיוון שאסורה לו, פסל אותה מתרומה כדין זונה (ראה שם יח,ג ולעיל ו,י).
3
אִם לֹא יָדַע אֶת אִשְׁתּוֹ... הֲרֵי אֵלּוּ יֹאכְלוּ. מכיוון שלא נפסלה בביאה.
4
וְכֵן אִם נָשָׂא בַּת גֵּרִים הֲרֵי זוֹ אוֹכֶלֶת. מכיוון שפסולי קהל מותרים בגרים, דינה כאשת כהן כשרה (ראה הלכות איסורי ביאה טז,א).