1
אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן וְהוּא צָרוּעַ אוֹ זָב. וכן שאר הטומאות כמבואר בהמשך הפרשייה וכנדרש בספרא (אמור פרש’ ד פ”ד ה”ד).
2
הֱוֵי אוֹמֵר תְּרוּמוֹת. שלא כקדשי קדשים שרק כהנים זכרים מותרים באכילתם, ושלא כקדשים קלים שאינה אוכלת לאחר שנתגרשה או נתאלמנה.
3
שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתִּי וְלֹא יִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא. והמשך הפסוק: “ומתו בו כי יחללהו”.
4
וְטָמֵא שֶׁאָכַל טְמֵאָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּלָאו אֵינוֹ לוֹקֶה שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ קֹדֶשׁ. הלאו נאמר באופן כללי והוא כולל תרומה טמאה, אבל העונש נאמר רק לגבי אכילה שמחללת את הקודש, ואילו תרומה טמאה כבר מחוללת מאחר שנטמאה.