לְפִיכָךְ הַשְּׁבוּיָה וכו’. אשת כהן שנשבתה על ידי גויים פסולה לכהונה מחשש שבאו עליה (הלכות איסורי ביאה יח,יז-כג).
וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת טְהוֹרָה אֲנִי. שאינה נאמנת להעיד על עצמה שלא באו עליה.
וְכָל שְׁבוּיָה שֶׁנֶּאֱמֶנֶת לוֹמַר טְהוֹרָה אֲנִי. כגון במקרה שרק ממנה נודע לנו שנשבתה, שאז נאמנת לומר שהיא טהורה (שם הכ”א).
אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהּ עֵד. עד אחד שמעיד שהיא טהורה, שלעניין זה הקלו לסמוך על עד אחד (שם הי”ז).
כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ הֲרֵי זוֹ אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה. אם זו עדות שמספיקה כדי להתירה לבעלה הכהן, יכולה גם לאכול תרומה.
וְהַנִּרְבַּעַת לִבְהֵמָה לֹא נִפְסְלָה מִן הַכְּהֻנָּה. מכיוון שאינה בכלל זונה (שם ה”א).
יב-יג. אוֹכֶלֶת בִּשְׁבִיל בְּנָהּ. גם אם כבר אינה נשואה לכהן ואינה יכולה לאכול מכוח הנישואין.
טֻמְטוּם. מי שאיברי הרבייה שלו מכוסים ואין ניכר אם הוא זכר או נקבה. [הערה: הרמב”ם בפה”מ מנקד מילה זו: טֻומְטוֹם.]
וְאַנְדְּרָגִינָס. מי שיש לו איברי רבייה זכריים ונקביים (ראה הלכות אישות ב,כד-כה).
וַאֲפִלּוּ זֶרַע הַזֶּרַע. גם אם בנה או בתה מהכהן מתו והשאירו זרע יכולה לאכול תרומה כל עוד יש לה זרע כלשהוא מהכהן.
וְזֶרַע אֵין לָהּ כְּשֵׁם שֶׁזֶּרַע יִשְׂרָאֵל וכו’. פסוק זה נאמר ביחס לאכילת תרומה של בת כהן שנישאת לישראל, ודרשו ממנו חכמים שגם אכילת תרומה של אשת כהן תלויה בזרע שיש לה מבעלה.
וּבָא עַל הַבַּת מִי שֶׁהוּא עֶרְוָה עָלֶיהָ אוֹ שֶׁנִּשֵּׂאת לְמַמְזֵר וכו’. ובשני המקרים הללו הוולד ממזר (הלכות איסורי ביאה טו,א).