אֵין תּוֹרְמִין מִן הַמְחֻבָּר. יבול שלא נקצר.
פֵּרוֹת אֵלּוּ יִהְיוּ תְּרוּמָה עַל פֵּרוֹת אֵלּוּ הַמְחֻבָּרִין אֲפִלּוּ אָמַר לִכְשֶׁיִּתָּלְשׁוּ וכו'. ואף במקרה זה אינה תרומה, משום שכשאמר ‘המחוברין’ משמע מדבריו שרוצה שתחול התרומה על הפירות בעודם מחוברים ואף שאמר ‘לכשיתלשו’ (ע”פ יד”פ, ובכס”מ תיקן וגרס ‘אפילו לכשיתלשו’, ומובנו שאין התרומה חלה אף אם נתלשו הפירות לאחר מכן, כל שהפריש התרומה על המחובר).
אוֹ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁתֵּי עֲרוּגוֹת וְאָמַר פֵּרוֹת עֲרוּגָה זוֹ תְּלוּשִׁין יִהְיוּ תְּרוּמָה עַל פֵּרוֹת עֲרוּגָה זוֹ מְחֻבָּרִין. שכל הפירות עדיין מחוברים, אך אומר שכשיהיו הפירות של ערוגה אחת תלושים יפריש מהם על המחוברים, ואף בזה אין התרומה חלה שהרי דומה למפריש מן התלוש על המחובר.
אוֹ שֶׁאָמַר פֵּרוֹת עֲרוּגָה זוֹ תְּלוּשִׁין יִהְיוּ תְּרוּמָה עַל פֵּרוֹת עֲרוּגָה זוֹ תְּלוּשִׁין וכו’. והפירות עדיין מחוברים, מפני שמשמעות הדברים שתחול התרומה עכשיו, ואי אפשר להפריש מן המחובר על המחובר.
לִכְשֶׁיִּתָּלְשׁוּ. שברור מדבריו שרוצה שהתרומה תחול רק אחרי שיהיו הפירות תלושים.
הוֹאִיל וּבְיָדוֹ לְתָלְשָׁן... דְּבָרָיו קַיָּמִין. מכיוון שהתלישה היא פעולה שתלויה בו ויכול לעשותה כבר עכשיו בעצמו, אין חסרונה משמעותי.
וְהוּא שֶׁיָּבִיאוּ שְׁתֵּיהֶן שְׁלִישׁ בְּעֵת שֶׁאָמַר. שאז הוא תחילת חיובם למעשרות (כדלעיל א,יב והלכות מעשר ב,ג).