1
בְּמֵזִיד לֹא תִּקֵּן אֶת הַשְּׁיָרִים וכו’. שאם הפריש מן הטמא במזיד, קנסוהו חכמים שהשאר נחשב עדיין כטבל ויש להפריש ממנו שנית.
2
וְזֶה שֶׁהֵרִים תְּרוּמָה. מה שהפריש מן הטמא דינו כתרומה, ואינו חוזר להיות חולין.
3
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא יָדַע בַּטֻּמְאָה. השוגג האמור, מובנו שלא ידע שהוא תורם מהטמא על הטהור.
4
אֲבָל אִם יָדַע וְשָׁגַג שֶׁמֻּתָּר לִתְרֹם... הֲרֵי הוּא כְּמֵזִיד. למרות שבמצוות אחרות אי ידיעה כזו נחשבת כשגגה (ראה למשל הלכות שגגות ז,ב-ד), כאן קנסוהו משום שהוא שוגג הקרוב למזיד, שהיה צריך לדעת את ההלכה (יד”פ).
5
וְכֵן בִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. שלעניין הפרשה מהטמא על הטהור דינה כתרומה גדולה.