שִׁבֳּלִים עַל הַחִטִּין. משיבולי חיטה על גרעיני חיטה שנגמרה מלאכתם.
אֵינָהּ תְּרוּמָה גְּזֵרָה שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ אֶת הַכֹּהֵן לִכְתֹּשׁ וְלִדְרֹךְ. מעיקר הדין התורם מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו בדיעבד תרומתו תקפה (לעיל ה”ד), אבל חכמים גזרו שיפריש שוב כדין, כדי שלא יטריח את הכהן לעשות בתרומה את גמר המלאכה.
אֲבָל תּוֹרְמִין שֶׁמֶן עַל זֵיתִים הַנִּכְבָּשִׁין וְיַיִן עַל עֲנָבִים לַעֲשׂוֹתָן צִמּוּקִין. זיתים הכבושים לצורך אכילה, וכן ענבים שמייבשים אותם לעשותם צימוקים (ונחשבים לאותו המין של השמן והיין אף על פי ששימושיהם שונים).
לְמָה זֶה דּוֹמֶה לְתוֹרֵם מִשְּׁנֵי מִינִין וכו’. כמבואר לעיל ה”ג.
תּוֹרְמִין מִזֵּיתֵי שֶׁמֶן עַל זֵיתֵי כֶּבֶשׁ. זיתי שמן הם הזיתים העומדים לסחיטת שמנם, והם מרובים בשמנם וחשובים יותר מאלו שאינם ראויים אלא לכבישה מחמת מיעוט שמנם (פה”מ תרומות ב,ו). והטעם בדין זה, וכן בדינים הבאים, כדי שיתרום מן היפה על הרע ולא להפך.
הַצָּלוּל. יין מסונן.
מִתְּאֵנִים עַל גְּרוֹגָרוֹת בְּמִנְיָןמִגְּרוֹגָרוֹת עַל הַתְּאֵנִים בְּמִדָּה... כְּדֵי שֶׁיִּתְרֹם לְעוֹלָם בְּעַיִן יָפָה. תאנים לחות גדולות יותר מתאנים מיובשות, ולכן כשמפריש מהלחות על המיובשות יפריש לפי מספר התאנים המיובשות שבא להתיר ולא לפי הנפח, כדי שיתרום מספר גדול יותר של תאנים, ואילו כשמפריש מהמיובשות על הטריות יפריש לפי נפח התאנים הטריות, כדי שיפריש מספר גדול יותר של תאנים מיובשות היות ונפחן קטן יותר.
אֲבָל לֹא מִן הַפַּת עַל הַחִטִּין אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. יש לחשב את שיעור החיטה בפת ולהפריש ביחס לכך, מכיוון שהפת תפוחה מאוויר וגם יש בה חומרים נוספים חוץ מחיטה.
וּבְכָל אֵלּוּ אִם תָּרַם תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. בדיעבד, כדין התורם מהרע על היפה, וכן אם תרם באופן שממעט מהשיעור הנדרש ההפרשה תקפה, מכיוון שמעיקר הדין די להפריש תרומה כל שהיא.