תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. מכיוון ששניהם חייבים מהתורה, דינו כתורם מהחייב על החייב.
תָּרַם מִשֶּׁאֵינוֹ נָקוּב עַל הַנָּקוּב תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם. מה שהפריש נחשב תרומה, וצריך לתת אותה לכהן. אולם, מכיוון שעציץ שאינו נקוב אינו חייב בתרומה מן התורה, הרי זה כמפריש מן הפטור על החייב, ואין הנלקט מהעציץ הנקוב נפטר מחיובו וצריך לחזור ולתרום עליו.
מִן הַנָּקוּב עַל שֶׁאֵינוֹ נָקוּב תְּרוּמָה. הפירות שבעציץ שאינו נקוב מותרים באכילה, מכיוון שהופרש עליהם מפירות שחיובם אינו פחות מהחיוב שלהם.
וְלֹא תֵּאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת מִמָּקוֹם אַחֵר. שכיוון שהעציץ שאינו נקוב פטור מדין תורה מן התרומה, הרי מה שהפריש עבורו מן הנקוב אינו תרומה מעיקר הדין, אלא נשאר טבל וצריך להפריש עליו תרומות ומעשרות להתירה באכילה. וצריך להפריש את התרומות ומעשרות מפירות טבל אחרים ולא מהתרומה עצמה. וטעם הדבר, שהרי יש עליה שם תרומה, ואם יפרישו ממנה עצמה תרומות ומעשרות, יבואו לזלזל בה (תוספות יבמות פט,ב).