1
הַלֶּקֶט וְהַשִּׁכְחָה וְהַפֵּאָה שֶׁל גּוֹי חַיָּבִין בִּתְרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת. מכיוון שאין הגוי חייב לתת לקט שכחה ופאה, נשאר דינם כדין כל יבול של גוי בארץ ישראל, שחייב בתרומה ומעשרות (לעיל א,יא-יב).
2
אֶלָּא אִם כֵּן הִפְקִיר. שכל הפקר פטור מתרומה ומעשרות, כדלקמן הי”א, ובזה גוי שווה לישראל.
3
הַתְּבוּאָה וְהַזֵּיתִים שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ שְׁלִישׁ. לא הגיעו לכדי שליש גידולם. שהגעת שליש היא ‘עונת המעשרות’ שלהם, ורק ממנה ואילך חייבים (ראה הלכות מעשר ב,ה, וראה שם הגדרת ‘שליש’ ביחס לזיתים).
4
כָּל שֶׁזּוֹרְעָהּ וּמְצַמַּחַת. זורע את הגרעינים שבה, והם צומחים.