נָפְלָה סְאָה שֶׁל תְּרוּמָה טְמֵאָה לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת שֶׁסְּפֵק תְּרוּמָה טְמֵאָה אָסוּר וכו’. המפרשים התקשו מדוע במקרה זה אין תולים שהתרומה נפלה לקופת התרומה כבמקרים הקודמים. והריק”ו, על פי הגהתו שמדובר בקופות של תרומה טהורה וחולין טמאים, הסביר שיש להסתפק אם לתלות שתרומה נפלה לתרומה או שהטומאה נפלה לטומאה ולכן יש להחמיר בשתי הקופות. ואפשר לומר שאין תולים שהתרומה נפלה לקופת התרומה אלא כאשר התרומה לא אסרה את מה שנפלה לתוכו. אולם במקרה שנפלה תרומה טמאה לטהורה, הרי היא גורמת לה לאיסור כשם שגורמת לחולין, ולכן אין להניח שנפלה דווקא לקופת התרומה ולא לחולין (ע”פ ערוה”ש סט,כ; וראה יד”פ שהתאמץ ליישב הגרסה כפי שהיא לפנינו ברמב”ם).
עַל הָעִקָּרִים. על פי הכללים.
שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי מַאֲכָלוֹת. הלכות מאכלות אסורות פרק טו.