נַעֲשָׂה הַכֹּל מְדֻמָּע. לכל התערובת יש דין תרומה לעניין דין אכילתה ושמירת טהרתה. והביטוי ‘מדומע’ נובע מכך שתרומה נקראת בתורה גם ‘דמע’ (שמות כב,כח, פה”מ דמאי א,ג).
וְיִמָּכֵר הַכֹּל לַכֹּהֲנִים בִּדְמֵי תְּרוּמָה חוּץ מִדְּמֵי אוֹתָהּ סְאָה. שהתערובת שייכת בעיקרה לבעלים, אלא שיש לנהוג בה כתרומה, ולכן מוכרה לכהנים מלבד דמי הסאה שהייתה שייכת לכהנים עוד לפני שהתערבה. ומוכר להם את הפירות בשווי נמוך מפירות חולין (‘דמי תרומה’) מכיוון שנאכלים רק לכהנים וצריכים להיאכל בטהרה.
בְּשֶׁנִּתְעָרֵב מִין בְּמִינוֹ. ולא ניתן לזהות את טעם התרומה.
אֲבָל נִתְעָרֵב מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם. הביטול אינו תלוי בכמויות אלא בשאלה אם התרומה נתנה טעם בתערובת (ראה הלכות מאכלות אסורות טו,א-ו ובביאור שם).
הַכֹּל מֻתָּר לְזָרִים. מכיוון שהתרומה בטלה, וגם אינו צריך להרים את הסאה שנפלה מכיוון שטעמה בטל ובנוסף לכך לא ניתן להעלות כעין מה שנפל שהרי התערבה בדבר שאינו מינה בתערובת (ערוה”ש פו,ד).