1
הַתִּלְתָּן וְהַכַּרְשִׁנִּין שֶׁל תְּרוּמָה הוֹאִיל וְאֵינָן מַאֲכַל אָדָם. אלא מאכל בהמה. אולם חייבים בתרומות ומעשרות, הואיל ונאכלים להרבה בני אדם במצבים שונים: התלתן בעודו ירק (לעיל ב,ח), והכרשינין בשעת דחק ורעבון (לעיל ב,ב).
2
וְאֵינוֹ נִזְהָר אֶלָּא בְּעֵת שְׁרִיָּתָן בַּמַּיִם וכו’. צריך להיזהר שהשרייה במים תהיה בטהרה שהרי המים מכשירים אותם לראשונה לקבל טומאה, וכשהוא שורה אותם ונוגע בהם בידיו, הרי הוא מכשירם ומטמאם בבת אחת, ועל זה הקפידו חכמים גם בתלתן וכרשינים (ראה פה"מ מעשר שני ב,ג).
3
לְפִיכָךְ נוֹתְנִין תְּרוּמַת תִּלְתָּן וְכַרְשִׁנִּין לְכֹהֵן עַם הָאָרֶץ. שהרי הסיבה שאין נותנים תרומה לכהן עם הארץ היא כדי שלא יטמאנה (לעיל ו,ב), ובמקרה זה אין צורך בכך.