אוֹ מַאֲכִילִין אוֹתָהּ. לבני ביתם, כגון כהן ערל וטמא, שאסורים בתרומה אבל בני ביתם מותרים בה מכוחו (לעיל ז,יב).
וְהַקָּטָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת לִפְרֹשׂ חֵיקוֹ. שיודע לפרוס את כנפי בגדו, שיהיו ככלי קיבול לפירות. ואף על פי שמבחינה מעשית מסוגל לקבל תרומה ולשמרה, אין חולקים לו בבית הגרנות.
מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּאֵלּוּ דַּעַת... מִפְּנֵי שֶׁהֵן בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. שיש בכך זלזול בקדשים כשנותנים להם בפרסום (מאירי יבמות צט,ב).
וְהָעֶבֶד... וְיָעִידוּ עָלָיו שֶׁהוּא כֹּהֵן. ראה הלכות איסורי ביאה כ,יא.
וְהָאִשָּׁה. אשת כהן שאוכלת מכוח בעלה.
שֶׁמָּא תִּתְגָּרֵשׁ. ולא ידעו זאת, ותיטול בחזקת שהיא אשת כהן.
וּמִפְּנֵי הַיִּחוּד. גם אם ידוע שהיא נשואה עדיין לכהן, אין לתת לאישה מחשש לאיסור ייחוד, מכיוון שהגרנות מצויים מחוץ לעיר.
וְהַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ. כגון כהן שנשא גרושה.
וְכֻלָּן מְשַׁלְּחִין לָהֶן לְבָתֵּיהֶן. תרומה, שאז חששות אלו אינם קיימים.
וְחוֹלְקִין לָהֶן בִּשְׁאָר קָדְשֵׁי הַגְּבוּל וּמְשַׁלְּחִין לָהֶן לְבָתֵּיהֶן. נותנים להם קדשים שניתנים לכהן מחוץ למקדש כגון חלה, ושולחים להם לביתם כמו בתרומה.
חוּץ מִן הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת. משום קנס.
וְהַטָּמֵא וְהֶעָרֵל. שאין ראויים לאכול את התרומה. ואף שראויים להאכיל לבני ביתם לא שולחים להם מכיוון שאינם ראויים לאכול בעצמם (ד”א).