סוֹחֲטָן וְעוֹשֶׂה אוֹתָן תְּרוּמָה. והתרומה טהורה, אם עשה באופן המבואר בהמשך.
וּסְחָטָן פָּחוֹת פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה הֲרֵי הַמַּשְׁקֶה הַיּוֹצֵא מֵהֶן מֻתָּר וכו'. בעת הסחיטה נוגע הפרי במשקה ויכול לטמא אותו, אלא שאוכל טמא אינו מטמא אלא אם כן יש בו שיעור כביצה (ראה הלכות טומאת אוכלין ד,א), ולכן משקה שהופק מפירות טמאים ששיעורם פחות מכביצה, אינו נטמא מחמתם.
לִנְסָכִים. יין הניתן על המזבח.
שֶׁהַמַּשְׁקֶה כְּאִלּוּ הוּא מֻפְקָד בְּתוֹךְ הָאֹכֶל. ואינו נטמא כשנטמא האוכל.
וְלֹא אָמְרוּ פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה אֶלָּא גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה יָתֵר מִכַּבֵּיצָה וְנִמְצָא הַמַּשְׁקֶה מִתְטַמֵּא בְּכַבֵּיצָה. מעיקר הדין ניתן היה להתיר לסחוט גם פירות בשיעור מדויק של כביצה, שהרי המשקה שיוצא ממעט את הענבים משיעור ביצה וכבר אינם יכולים לטמאו, אלא שחכמים גזרו לסחוט רק פחות מכביצה כל פעם, שאם יתירו לו לסחוט כביצה יש חשש שיבוא לסחוט יותר מכביצה והמשקה שיצא בתחילה ייטמא מחמת הפרי.
וְאִם הָיוּ פֵּרוֹת אֵלּוּ שְׁלִישִׁי לַטֻּמְאָה. התנאי של סחיטת פחות מכביצה נאמר רק בפירות שהם שני לטומאה, דהיינו שנגעו בראשון לטומאה, מכיוון שבתרומה הנוגע בשני נטמא ונעשה שלישי לטומאה, אבל שלישי לטומאה אינו מטמא אוכל אחר.
דּוֹרְכָן בַּגַּת וּבְבֵית הַבַּד. ואין צורך לדרוך פחות פחות מכביצה.
שֶׁאֵין שְׁלִישִׁי עוֹשֶׂה רְבִיעִי בִּתְרוּמָה. תרומה שהיא שלישי לטומאה אינה מטמאת תרומה אחרת לעשותה רביעי לטומאה, ולכן פירות התרומה אינם מטמאים את המשקה היוצא מהם.
כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּעִנְיַן טְהָרוֹת. ראה הלכות שאר אבות הטומאות יא,ג.