אֵי זוֹ הִיא הָאָרֶץ שֶׁהֶחֱזִיקוּ עוֹלֵי מִצְרַיִם. נראה שכאן הרמב”ם מתכוון למקומות המשותפים שהחזיקו בהם גם עולי מצרים וגם עולי בבל, ובהמשך הוא יפרט את החילוקים ביניהם (יד”פ).
מֵרֶקֶם שֶׁהִיא בְּמִזְרַח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וסמוכה לים המלח.
הַיָּם הַגָּדוֹל. הים התיכון.
הָיָה מְהַלֵּךְ מֵעַכּוֹ לִכְזִיב. כזיב נמצאת מצפון מזרח לעכו (כ-5 ק"מ מצפון לנהריה), ולשטח שביניהן אין מעמד אחיד אלא מה שממזרח לדרך שבין עכו לכזיב מוחזק כחוץ לארץ עד שיתברר אחרת, ומה שממערב לה מוחזק כארץ ישראל עד שיתברר אחרת.
טְמֵאָה מִשּׁוּם אֶרֶץ הָעַמִּים. שגזרו חכמים שהנמצא בחוץ לארץ נטמא בטומאת מת (הלכות טומאת מת יא,א).
וְכָל שֶׁשּׁוֹפֵע וכו'. כאן מפרט הרמב”ם את הגבולות המלאים של עולי מצרים.
וְכָל שֶׁשּׁוֹפֵעַ וְיוֹרֵד מִטּוּרֵי סִמְנוֹס וְלִפְנִים. הגבול הצפון מערבי של הארץ מתחיל במורדות הדרומיים של רכס הרי סמנוס (בזיהויו של מקום זה יש כמה דעות ובשו”ת הרמב”ם קכז כתב שמדובר בהר ‘בנייס’, הנמצא כנראה באזור חופי סוריה).
וְהַנַּנָּסִין שֶׁבַּיָּם. איים שבים.
רוֹאִין אוֹתָן כְּאִלּוּ חוּט מָתוּחַ עֲלֵיהֶן וכו’. ראה איור.
נַחַל מִצְרַיִם. הגבול הדרום מערבי של הארץ על פי התורה (במדבר לז,ה), ונחלקו המפרשים אם זהו ואדי אל עריש או הנילוס.
וְזוֹ הִיא צוּרָתָהּ. מובן כי המפה שצייר הרמב”ם מתארת את הגבולות באופן כללי ואין בה הקפדה על מידות ומיקום מדויקים. עם זאת קשה להבין כמה פרטים שמופיעים בה וחלקם אף סותרים לכאורה את דברי הרמב”ם עצמו. טורי סמנוס מסומנים במפה בדרום הארץ, אך ברור שהם מהווים למעשה את הנקודה הצפונית של הגבול. גם עניין לשונות הים והניסים אינו מחוור דיו. יש לציין עוד כי מן הציור ניתן אולי להבין שממזרח לרצועת ארץ העמים שבצד הדרך שבין עכו לכזיב יש שטח נוסף שהוא בתחום ארץ ישראל.