פְּטוּרִין מִן הַחַלָּה. מן התורה. אמנם חכמים תיקנו להפריש חלה גם בחוץ לארץ (ראה הלכות ביכורים ה,ו-ז).
וְאִם יָצְאוּ לְסוּרְיָא חַיָּבִין מִדִּבְרֵיהֶם. מכיוון שאינה כחוצה לארץ (לעיל ה”ג), אינם נחשבים לפירות שיצאו לחוץ לארץ (ראה רדב”ז).
וְכֵן פֵּרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ חַיָּבִין בַּחַלָּה וכו’. מן התורה. שחיוב החלה נקבע על פי מקום גלגול העיסה (רדב”ז).
וְאִם נִקְבְּעוּ לְמַעֲשֵׂר בְּיַד יִשְׂרָאֵל אַחַר שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ חַיָּבִין בַּמַּעַשְׂרוֹת מִדִּבְרֵיהֶם. שאמנם מן התורה פטורים הואיל וצמחו בחוץ לארץ, ודינם נקבע על פי מקום גידולם, אולם אם נקבעו בארץ למעשרות חייבים מדברי סופרים (ובכס”מ השווה את דין החלה לדין התרומה והמעשרות, וכתב בכולם שכשם שהגלגול בארץ מחייב מן התורה לחלה, כך הקביעה למעשרות מחייבת מן התורה. ורק פירות חוץ לארץ שנקבעו בחוץ לארץ למעשר, אחרי שנכנסו לארץ חייבים במעשרות מדבריהם).