אִם עַד שֶׁלֹּא בָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת. ‘עונת המעשרות’ היא כינוי לשלב מוקדם בגידול הפרי שבו מתחיל חיוב מעשרות (שאם קוטף בשלב זה ורוצה לאכול אכילת קבע חייב לעשר). בתבואה עונת המעשרות היא כשצמחה כדי שליש (ראה הלכות מעשר ב,ג-ה).
וְאִם מְכָרָן אַחַר שֶׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת. ולאחר שקנאם ישראל המשיכו הפירות לגדול ברשותו.
מַפְרִישׁ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וּמַעֲשֵׂר וְנוֹתֵן מֵהֶן לַבְּעָלִים לְפִי חֶשְׁבּוֹן. מכיוון שגמר המלאכה היה ברשות ישראל הוא מחויב להפריש תרומות ומעשרות, אך חובת הנתינה של תרומת המעשר והמעשר לכהן וללוי אינה אלא לפי החלק היחסי של התבואה שגדלה ברשותו, וכפי שמתבאר בסמוך.
לָקַח תְּבוּאָה זְרוּעָה מִן הַגּוֹי אַחַר שֶׁהֵבִיאָה שְׁלִישׁ. שהוא עונת המעשרות בתבואה (הלכות מעשר ב,ה).
מַפְרִישׁ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הי”א, שהרי גמר המלאכה היה בידי ישראל.