אִם נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן בְּיַד הַגּוֹי וּמֵרְחָן הַגּוֹי. ‘גמר מלאכה’ הוא כינוי לפעולות האחרונות של הטיפול ביבול, וזהו השלב שבו חל על הפירות חיוב גמור של תרומות ומעשרות (ראה הלכות מעשר ג,א-ב שלאחר גמר מלאכה אסור לאכול אפילו אכילת עראי מפירות שמיועדים למכירה). בתבואה גמר המלאכה הוא המירוח שהיא החלקה וניקוי של גרעיני התבואה לאחר שנערמו (שם ה”ה).
שֶׁנֶּאֱמַר דְּגָנְךָ וְלֹא דִּגּוּן גּוֹי. התבואה נקראת ‘דגן’ רק לאחר שעשה ערמה מהגרעינים, והתורה חייבה תבואה בתרומות ומעשרות רק אם ישראל עשאה דגן.
לְקָחָן. קנה אותם.
חַיָּבִין בַּכֹּל מִן הַתּוֹרָה. מכיוון שאין קניין לגוי להפקיע מן המעשרות.
וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וּמוֹכְרָהּ לַכֹּהֵן וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וַהֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ. במצב הרגיל נותן את התרומות ומעשרות ללא תמורה, אבל כאן אינו חייב לתת לכהן וללוי את תרומת המעשר והמעשר. ולכן את תרומת המעשר שמותרת באכילה רק לכהנים יכול למכור לכהן, ואת המעשר יכול לאכול בעצמו.
אֲנִי בָּאתִי מִכֹּחַ אִישׁ שֶׁאֵין אַתֶּם יְכוֹלִין לִטֹּל מִמֶּנּוּ כְּלוּם. שהרי הגוי שאצלו גדל היבול אינו חייב בתרומות ומעשרות.
כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר וכו’. הפסוק עוסק בחובת הלוויים להפריש מהמעשר תרומת מעשר עבור הכהנים, ולמדו חכמים שאם גדל אצל הגוי אינו חייב לתת לכהנים את תרומת המעשר, ולכן יכול לומר ללוי ולכהן שכיוון שקנאם מהגוי הוא פטור מלתת להם. והוא הדין לגבי מעשר (ראה ערוה”ש סעיף טז, ד”א ויד”פ).