וּמַה הוּא זֶה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה אוֹ כִי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ. שמן האמור בפסוק, מובן כי הזיבה יכולה להיות בסמוך לימי הנידה. אולם לעיל נתבאר כי אם ראתה בסמוך לימי הנידה לפניהם אינה זבה.
בַּשְּׁמִינִי לְנִדָּתָהּ. דהיינו בסמוך לשבעת ימי הנידה לאחריהם, ולא לפניהם.
רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי מֵהָאַחַד עָשָׂר יוֹם. התכופים לימי הנידה.
רָאָת דָּם בְּאַחַד עָשָׂר מִימֵי זִיבָתָהּ. שהוא היום האחרון לימי הזיבה.
וְטָבְלָה לָעֶרֶב שֶׁהוּא לֵיל שְׁנֵים עָשָׂר וְשִׁמְּשָׁה מִטָּתָהּ. ולא שמרה יום טהור כנגד היום הטמא.
שֶׁהִיא טְמֵאָה וּבוֹעֲלָהּ טָמֵא. שלעניין זה לא הועילה הטבילה (ראה גם הלכות מטמאי משכב ומושב ה,ז).
וְעוֹשִׂין מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב. מטמאים את מה שישבו או שכבו עליו.
שֶׁאֵין יוֹם שְׁנֵים עָשָׂר מִצְטָרֵף. שהוא מימי הנידה.
הוֹעִילָה לָהּ טְבִילַת לֵיל זֶה לְהַצִּילָהּ מִן הַקָּרְבָן. התלוי בחיוב כרת. ומכיוון שאין צירוף של היום הבא לעניין זבה, הטבילה מועילה ואינה נחשבת כטבילה קודם הזמן (השווה לעיל הי"ב).