1
לוֹקֶה עָלֶיהָ מִשּׁוּם טֻמְאָה. כדין אשת איש שזינתה ברצון.
2
לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן... לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ. המשך הכתוב: “אחרי אשר הטמאה". ומכאן למדו כי אשת איש שנבעלה לאחֵר באיסור — אסורה לבעלה באיסור לאו (הלכות גירושין יא,יד).
3
הַכֹּל בַּכְּלָל וכו'. הפסוק כולל את כל הנשים שנבעלו באיסור.
4
פֵּרֵט לְךָ הַכָּתוּב בְּאֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל וכו'. לגבי אשת ישראל, מורה הכתוב בפירוש שאינה נאסרת עליו באונס, אלא רק בזנות במזיד.
5
וְהִיא לֹא נִתְפָּשָׂה. כשלא נאנסה אסורה, ואם נאנסה מותרת, ודין זה הוא רק באשת ישראל (הלכות אישות כד,יט).
6
אֲבָל אֵשֶׁת כֹּהֵן... שֶׁהֲרֵי הִיא זוֹנָה. שנבעלה בעילה למי שאסורה להינשא לו, ולפיכך שייכת באיסור הטומאה.