1
שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. כשם שסומכים על דבריה להחשיבה כשבויה, כך מאמינים לה שטהורה היא. (לעיקרון זה ראה לעיל יג,י, הלכות גירושין יב,א).
2
וַאֲפִלּוּ הָיָה שָׁם עֵד אֶחָד. כל עוד אין עדות שהייתה שבויה, מלבד דבריה.
3
עַד שֶׁיָּעִיד לָהּ אֶחָד שֶׁהִיא טְהוֹרָה. שדי בעד אחד (לעיל הי"ז).
4
מֵעִיד שֶׁנִּטְמֵאת. שנבעלה לגוי.
5
הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת. כי בדין השבויה הקלו (לעיל הי"ז, ולקמן הכ"ג).